חודש בלבד עבר מהיום שבו המצלמות של "חתונה ממבט ראשון" כבו ועד שבן אביבי לקח את מעין דורי לשיחה על הספסל ברוטשילד ונפרד ממנה. הדרך שבה זה קרה היא התקדמות מבחינתו, בעצם, כל החודשים שאחרי התכנית הם התקדמות בהתמודדות שלו עם דפוסי עבר שרודפים אותו כבר למעלה מעשור. "אמרתי למעין שאני רוצה 'לבד'. היא בכתה, גם לי ירדה דמעה או שתיים. זאת פעם ראשונה בחיים שאמרתי מה אני רוצה בצורה מאוד ברורה. אני חושב שזאת נקודה שבה דפוס ההתנהגות הקבוע שלי, של להיעלם ולברוח, משתנה פתאום".
נחזור חודש אחורה לרגע ההחלטות. אתה מתיישב מול המומחים ואתה בטוח בתשובה שלך?
"ידעתי שאני רוצה לתת למעין ולי הזדמנות מחוץ לתכנית, מחוץ למצלמות ולאנשים, אבל הייתה לי סקפטיות מאוד גדולה בשלב הזה".
ממה היא נבעה?
"בעיקר מהדינמיקה בינינו. עצם זה שהיא ביקשה אישורים כדי לקבל ממני ביטחון כשאני מפחד בדיוק כמוה ואין לי ביטחון לתת. התחושה הכללית הייתה שניתן לזה צ'אנס אחרי המצלמות אבל לא ראיתי איך זה משתנה. יצאנו החוצה ודפוסי ההתנהגות שלנו לא השתנו, שנינו נשארנו אותו הדבר. בשלב הזה לא גרנו יחד וכל אחד הלך למקום שלו וזה פשוט לא עבד, לא הצלחנו ואני לא יודע אם זה כתוצאה מזה שאני נודניק או שלא סיפקנו האחד לשנייה את מה שהשני צריך".
שניכם הרגשתם את זה?
"לדעתי כן. אני יודע מה הרגשתי, הרגשתי שזה מפריע לי. מפריע לי שאני צריך כל הזמן לרצות ולהגיד גם אם לא בא לי. למשל, יצאתי מחבר ומעין הזמינה אותי אליה לאכול מרק, רציתי ללכת הביתה לישון וזה לא היה בסדר. למה זה לא בסדר? למה אני צריך לצאת בתחושת אשמה מזה שאני רוצה לישון ולא לאכול מרק? המנגנון הזה, הפחד שלי מלרצות שוב, שיגע אותי. זה כל יום יותר ויותר העמיק את התסבוכת מאשר פתר אותה".
היו לך רגשות אליה?
"ה-רגש שכולם מחפשים, אהבה, אני לא הרגשתי אותו. הרגשתי שיש חיבור ושיח טוב, הרגשות אליה התעצמו בכל יום. אבל אהבה? קשה לי לראות שהייתה שם אהבה אמיתית. כזאת שאני רוצה, בסטנדרטים שלי, לא אהבה בסטנדרטים של מעין. מבחינתה היא הייתה מאוהבת אחרי ארבעה ימים. בסטנדרטים שלי זה משהו הרבה יותר עמוק. זה לראות את האחר, לכאוב את הכאבים שלו, זאת אהבה בעיני".
היא אמרה לך שהיא אוהבת אותך?
"זה היה מאוד ברור במעשים, בהתנהגות ובנוכחות שלה. לדעתי עכשיו בשיחות שלנו אחרי התכנית הרבה יותר קל לה לסלוח לי, כי כל אחד מבין את הכאב והמטענים של האחר. אני רואה את הפגיעות מהצד שלה ויכול לחבק איפה שנכון לחבק כדי להפוך את זה למשהו סביל".
"כשכופים עליי את הרגשות של עצמי ודוחפים לי אותם בכוח לגרון, גם אם הם נכונים, אני רק ננעל יותר. אני צריך שזה יהיה הרגע שלי. תחכי בסבלנות, כשארגיש אני אגיד. ואם אני מתבחבש כנראה שאני צריך את הזמן להתבחבש, את העוד כמה דקות או ימים כדי לצבור בתוכי ביטחון ולהביא לה אותו כשאני מוכן ולא כשהיא רוצה".
לא קל להכיל את זה.
"צריך רק אחת שתקבל את זה, וזהו. שתהיה לה את הסבלנות ותדע לבלוע את הצפרדע. זה קשה במיוחד אחרי שחווית פגיעה ודחייה ואתה צובר ויודע איך זה מרגיש. ממה שזכור לי בגוף זה המון כאב, זה כל כך הרבה כאב שבשלב מסוים הגוף מתנתק והולך לישון כי הוא לא רוצה להרגיש את זה".
אתה חושב שפגעת בה?
"אני יודע שפגעתי במעין. התנצלתי על זה שוב ושוב ושוב. אני חושב שרק לאחרונה היא מתחילה לסלוח, אבל זה לא משהו שסליחה תעזור לו, זה פשוט כואב מידי. אני יכול להתנצל עד מחר אבל מה זה יעזור, אני לא יכול ללטף לה את הנשמה".
"הייתי בזוגיות שיצאתי ממנה קליפה של מי שהייתי. היא הייתה צועקת והייתי יושב כמו כלב ממושמע. הפכתי להיות אביזר בבית"
אתם עדיין מדברים?
"כן בטח".
אתה מרגיש שהתפספסתם?
"אני כבר לא כל כך מאמין בדבר הזה. מי יודע אם התפספסנו? רק הזמן יגיד. מנקודת המבט שלי, אני מחפש משהו אחר".
איך היה לך לפגוש אותה שוב אצל המומחים אחרי הפרידה?
"הייתי שם בסערת רגשות לא נורמאלית. זאת הייתה נקודה מאוד אמוציונאלית, רק למדתי להבין מה קורה, מה זה אומר שכועסים עליך בחוץ. אני גם מגלה במפגש רגע שאני מאוד כועס".
על מי?
"בעיקר על עצמי. אפילו לא מול מעין. הייתי טעון כשישבתי על הספה, אפילו בהתקף חרדה. כעסתי על המילים שנאמרו, זה אירוע שאני נזכר בו והגוף שלי שוב כועס, וזה כעס על עצמי על משהו שלא טופל. אני עוד סוגר לו מעגל, זאת סגירה שלא קל לעשות אחרי עשר שנים".
"נכנסתי לתוך שברון לב, במשך חודש הייתי באאוט טוטאלי"
כל פעם שהוא מדבר על מעין, על התהליך של "חתונה ממבט ראשון" או על העבודה עצמית שהוא עשה (ועדיין עושה) עם עצמו, הוא מעלה מחדש מערכות יחסים שהן חלק בלתי נפרד ממה שראינו על המסך. סגירת המעגל שהוא מדבר עליה לא פעם קשורה לפצעים הפתוחים מאותן מערכות היחסים שהוא סוחב איתו, ובלא מעט רגעים בשיחה הוא חוזר לשתי בנות הזוג שכל אחת הביאה איתה משהו אחר שאנחנו מכירים מצפייה בבן. אחת הפכה להיות הסיבה שקשה לו לתרגם מעשים למילים, והשנייה מסבירה למה הוא לא מוכן להגיד דברים רק כי מישהו בצד השני מחכה לשמוע אותם.
כדי להבין את הדפוסים האלה בעצמו, בן חוזר אחורה עשור וחצי. הוא היה אז בן 25, כשהכיר את הבחורה שתהפוך לבת הזוג שלו בחמש השנים הבאות. "יצאתי קליפה של מי שהיה פעם בן אביבי. בחוויה שלי זאת מערכת יחסים שהייתי מרצה במשך חמש שנים, זה המנגנון היחידי שהכרתי והתכלתי בתקופה הזאת. לא היה אותי או את הרצונות שלי. אם הייתי רוצה ללכת עם חברים היא הייתה צועקת שתי צעקות ואומרת לי לשבת והייתי יושב, כמו כלב ממושמע. במשך חמש שנים אני יכול לספור את כמות החברים שראיתי על כף יד אחת. הפכתי להיות עוד אביזר בבית".
"הדחקתי רגשות, וכל מה שלא מטופל נפשית יוצא פיזית. הגוף שלי פיתח אלרגיה לעצמו, היה לי פריצת דיסק וכאבים בכתף"
איך זה הרגיש?
"כל העולם שלי הפך להיות היא והמסעדה. ההדחקה של מה שאני מרגיש, הרצונות והאמת שלי בתוך מערכת היחסים הזאת הביאה לביטוי פיזי באלרגיה, פריצת דיסק ובכאבים בכתף. בסוף כל מה שלא מטופל נפשית יצא פיזית בכיוון אחר. לקראת החמש שנים הייתה התמודדות מאוד קשה פיזיולוגית והתחילו תופעות מוזרות שאותתו לי שמשהו צריך להשתנות ומהר. פיתחתי אורטיקריה של העור, התפרצות לא ברורה של הגוף שהוא מפתח אלרגיה לעצמו. זה מצב של לחץ פנימי שמתחיל ממקום רגשי ומתפרץ החוצה כשהנפש לא מטופלת".
מה גרם לך לסיים את זה?
"המוות של סבתא שלי עשה קאט להכל. ממש קרוב למוות שלה אמרתי לעצמי: 'אלו לא החיים שלך'. נפרדתי מהבחורה, סגרתי את המסעדה ובגיל 30 יצאתי לחיים, עשיתי שינוי. הפסדתי את כל מה שהפסדתי, כל הדברים בבית נשארו שלה. ארזתי את כל הדברים שלי, נשארתי עם תיק ושני כלבים בגיל 30".
עברו שבועיים בלבד מאותה מערכת יחסים, ובן מצא את עצמו כבר בזוגיות חדשה. "נכנסתי להתאהבות מאוד גדולה. הייתי הכי מאוהב בעולם, היא הייתה הכל בשבילי. בנקודה שהכי התמסרתי ואמרתי לה שאני אוהב אותה ונמצא 'אולי אין' בדבר הזה היא זרקה אותי באכזריות בפיק של האהבה שלי. ערב אחד התווכחנו ואז היא הלכה ולא חזרה יותר. נכנסתי לתוך שברון לב, במשך חודש הייתי באאוט טוטאלי, לא הצלחתי להתמודד עם זה ולא היה לי עם מי לדבר כי גברים לא מדברים ולא בוכים. הכל היה עצור בפנים ונוצרה שכבת הגנה כזאת. במוח הבבוני שלי אני מפרש את זה כאילו אני מגן על הסביבה, ותכלס? אני לא רואה כמה אני מגן על עצמי".
"אני רואה את עצמי על המסך ומבין שאני פאקינג מפחד להיפגע"
לפני שנה בן הבין שהוא רוצה "לאפס את המערכת". הוא נכנס ללופ שהוא לא אהב, לא ראה לאן הדרך הזוגית שלו הולכת להוביל ומצא את עצמו במיונים ל"חתונה ממבט ראשון", לגמרי במקרה. "כשהגעתי לעיר הייתה מישהי שיצאתי איתה ליותר מדייט אחד וזה היה כמה חודשים, אבל מהר מאוד נכנסתי לדפוס התנהגות של תחלופה מהירה ובלתי נשלטת, ככל שהאפליקציות התחזקו זה היה שם יותר. היה לי סוג של ייאוש ממה שקרה בעולם הדייטים. הייתי בלופ אינסופי מדייט לדייט, ממיטה למיטה, מבחורה לבחורה. כלום לא עבד ולא הרגיש נכון".
ואז היה שלב שנמאס לך מזה?
"היה שלב שהגעתי אליו ואמרתי חלאס. זה כל פעם רוקן אותי במקום שזה ימלא אותי. הייתי עם מישהי ואמרתי לה שאני צריך לאפס את המערכת כי משהו לא טוב קורה. אחרי שבוע היא שלחה לי הודעה ואמרה שהיא מכירה מישהו מההפקה של 'חתונמי' וככה הגעתי למיונים. זה היה בתקופה של העונה הרביעית, הגעתי ולא קרה כלום. שנה אחרי כבר היה מסלול מהיר ותוך רגע מצאתי את עצמי מתחת לחופה".
איך חשבת שהחוויה תהיה?
"הייתה לי אמונה קטנה שיצליחו למצוא לי זוגיות אבל הייתי מאוד סקפטי לגבי זה. לאורך כל התהליך היה בי משהו סקפטי ואמרתי שגם אם לא תצא זוגיות אז לפחות אני אגיע להבנה ואצא לדרך למציאת הזוגיות שאני רוצה. השינוי האמיתי קרה דווקא בצפייה בתכנית. פתאום ראיתי אותי על המסך, כמה דפוק שם".
מה דפוק שם?
"נתחיל במה שכולם מכירים ושומעים, שאני מפחד ממחוייבות, שזאת הכותרת של בן. אני כל הזמן משליך את זה החוצה, אני מפחד לפגוע בילדים, מפחד לפגוע במשפחות, מפחד לפגוע במעין. תכלס? בסוף היום אני מפחד על עצמי, מפחד להיפגע. לא עברתי התמודדות כמו שצריך ממערכות היחסים שיצאתי מהן, משהו ננעל שם בפנים וכל הזמן השלכתי החוצה מהפחד שלי".
מתי נפלה לך ההבנה הזאת?
"כשאני רואה את עצמי על המסך ומבין שאני פאקינג מפחד להיפגע. ואז זה מתקדם ואני חופר עוד פנימה ועושה עבודה עם עצמי לקלף את השכבות. גם בשיחות שהיו לי עם מעין אני רואה שזה באמת מתחיל עוד מלפני הלהיפגע, אני מפחד לאהוב אפילו. מפחד להגיד את המילה. נוצרה לי התניה שאם אני אגיד שאני אוהב היא תתרחק, והשלב הבא זה שהיא פשוט תלך. ומי נשבר כשהיא הולכת? אני. בתוך כל הלופ הזה אני זה צריך להתמודד עם זה ולחיות עם עצמי".
אמרת שאתה מרגיש המון ביטחון עם מעין שהיא תישאר. גם איתה פחדת שהיא תקום ותלך?
"אני לא יכול להגיד לה שאני אוהב אותה כי אם אני אגיד לה, אני מכיר את שרשרת האירועים הבאה".
אתה גם לא מצליח להגיד שאתה מתגעגע.
"אני לא מצליח להגיד כלום. אני לא יכול להביע שום רגש כי כל דבר שאני אגיד ירחיק אותה. הדרך היחידה לראות שאלו ההתניות שלנו זה או טיפול או ללכת ל'חתונמי' ולראות את עצמך על המסך יחד עם כל מדינת ישראל. שזה מושלם, זה בול מה שהייתי צריך ואני לא מתחרט על זה לרגע כי זה פתח לי את הראש".
אז למה כל כך קשה להגיד 'אני מתגעגע' למרות שהרגשת את זה בניו יורק?
"עברתי ליד מבנה אדריכלי בניו יורק, ראיתי אותו וחשבתי עליה, היה רגע געגוע אותנטי. כשאני רואה את המבנה, אני חושב עליה ושולח לה הודעה, כשאני יושב בפארק, חושב עליה ומתקשר אליה - אלה רגעים של געגוע".
אני יודע שפגעתי במעין, התנצלתי על זה שוב וזה פשוט כואב מידי. אני יכול להגיד סליחה אבל מה זה יעזור, אני לא יכול ללטף לה את הנשמה"
אבל לך זה ברור, לה לא.
"לי זה ברור, אבל גם לה זה ברור. היא אומרת 'הוא מתגעגע אליי, אני יודעת אבל רוצה שהוא גם יגיד', למה? באמת התגעגעתי, פשוט בדרכי. זה מרגיש כאילו זה לא הספיק לה והיא רצתה עוד ואני לא מרגיש את הצורך כי מבחינתי עשיתי את שלי, העברתי את המסר והייתי אותנטי איתו".
"יש בינינו המון פערים"
הפתיחה של בן ומעין הסעירה את כולם. הם היו הזוג הראשון שהכיר העונה ומהר מאוד הפכו לשיחת המסדרון היומית, הצופים התאהבו בהם ואין אחד שלא איחל לסוף מהאגדות. למרות המשיכה הענקית בין השניים, האישיו של בן סביב "הטייפקאסט" ריחף מעליהם לאורך כל 42 הימים בתהליך. הוא היה שם עוד מההתחלה במבט המהוסס מתחת לחופה, ועלה שוב ושוב בשיחות לאורך התקופה המשותפת.
היססת בשנייה הראשונה כשראית את מעין מתחת לחופה. מה היה שם?
"ביום יום יש לי פילטר טבעי, הראש הולך ומחפש ברחוב את מה שאנחנו רגילים. כשראיתי את מעין, היא לא עמדה בשבלונה, שאצלי זאת המשבצת שאני אוהב בראש. היום כשאני מסתכל על זה אני אומר שזה לא משנה אם היא שמנה, רזה או מלאה. טוב, נעים וכיף לי איתה? לך על זה. אבל אז הייתי תקוע בלופ של עצמי והייתה התמודדות קשה, כי אני מרגיש משיכה וכיף לי איתה ועדיין הראש תקוע שזה לא מה שאתה רוצה והיא צריכה להיות אמא לילדים שלך".
הראש תקוע כי זה מפריע לך או לסביבה?
"תשעים אחוז ממה שאנחנו חושבים זה מה שהסביבה לימדה אותנו. זה מלווה אותי כל התכנית, כי המשיכה שלי למעין גדלה והרגשות שלי אליה מתעצמים וההתמודדות קיימת לאורך כל הדרך. על זה, יש המון טריגרים אישיותיים שלא יושבים בקנה אחד עם איך שאני רואה את העולם".
עם מה למשל?
"עם החופש להרגיש מה שאני מרגיש בלי להתנצל על זה, עם הנטייה שלה לבקש ממני ביטחון כשחסר אצלה. לי יש את הביטחון שלי, לה צריך להיות הבטחון שלה ויחד אנחנו יכולים לברוא משהו. אם אני אהיה הכלי שאמור לספק לה ביטחון, אני זה שאתכלה בסוף".
"הייתי בלופ אינסופי מדייט לדייט, ממיטה למיטה, מבחורה לבחורה. כלום לא עבד ולא הרגיש נכון"
מנגד היא סיפקה לך המון ביטחון.
"אני חושב שהביטחון שסיפקנו אחד לשניה ברמת המגע הוא דו כיווני".
יותר קל לך להראות רגש במגע ומעשים מאשר במילים?
"במגע הרבה יותר קל. זה חלק מהמנגנונים שלי באינסטינקט הכמעט חייתי. אם אני מרגיש שיש לה קצת חוסר ביטחון במקום של המיניות והמגע, אני מיד אמלא את החלל. אני חושב שאיפה שסיפקנו האחד לשנייה ביטחון שנינו עשינו את זה יחד, ואיפה שלא סיפקנו ביטחון – גם עשינו את זה יחד. הכישלון הוא של שנינו".
מה הכישלון מבחינתך?
"אני מחפש אמת. כל הזמן הסתכלתי לה בעיניים וביקשתי שתגיד את האמת לגבי מה שהיא מרגישה ושלא תצחק סביב מבוכה או תדחיק פחד מפגיעה".
מה הייתה הנקודה הראשונה שהרגשת את הפער עם מעין?
"יש בינינו המון פערים, דווקא בשיח על הדברים האלה. שנינו מאוד מפחדים שישבר לנו הלב ושנקבל דחייה. אצלה זה יותר מדחייה מאשר מלהיפגע. עצם זה שאני לוקח רוורס ולוחץ על הברקסים שלה ושלי במערכת היחסים הזאת, זאת מעין פעולה לא מודעת באה לייצר ביטחון. שאדע בסוף התהליך שהיא לא תיפגע בי".
תן דוגמה לברקס כזה.
"נגיד כשהיא מרגישה שאני מתרחק והיא מתקרבת כל פעם, אני אבין בשלב מסוים שגם כשאני מתרחק היא עדיין איתי, היא לא הולכת. בדיעבד, אני מבין שהברקסים האלה היו כי הייתי צריך למשוך ממנה החוצה שהיא תישאר גם כשקשה לי, כשאני מפחד, כועס ורוצה ללכת. לדעת שהיא עדיין תרצה להיות. ככה אני מבקש ממנה ביטחון מבלי לבקש ביטחון".
אז ככל שאתה מתרחק אתה רוצה שהיא תתקרב?
"נכון. אני מנסה לקרב אותה אליי, בעצם הפעולה. זאת הסיבה שההצעה של סבתא שלי הייתה מאוד בעייתית. אם מעין הייתה הולכת, הייתי נעלם".
"בסוף הפירוק, קרתה הבריאה"
למרות שבן לא מצא זוגיות בתכנית, הוא מודה על כל רגע שהיה שם, ובמיוחד על מעין. "אני לא חושב שהייתי עושה את זה עם מישהי אחרת", הוא מדגיש ומסביר על החשיבות של הפרטנרית שלו לתהליך, "יש אנשים שהייתי נפגש איתם ואומר 'טוב תודה ביי'. מעין ואני הצלחנו לייצר דינמיקה כזאת שהיו בה חיבורים, דברים שהרגישו נכונים, המון אהבה ולמידה תוך כדי התהליך הזה. המשיכה ביני לבין מעין הייתה ניכרת מאוד, חלק גדול ממה שהחזיק אותנו יחד זאת המשיכה".
"המשפחה שלי התאהבה במעין. אם הם רוצים שיכנסו איתה מתחת לחופה. אני אעשה מה שאני רוצה"
בזכות מעין הוא נשאר שם. אבל גם כי הוא היה מחוייב לתהליך, ולא סתם. עשר שנים אחרי שנכנס למערכת היחסים הראשונה שצילקה אותו, הוא מרגיש שלראשונה הוא סוף סוף אוסף את החלקים שנשברו ומתחיל לבנות את עצמו מחדש. הוא לומד את הדפוסים שלו, משנה ומדייק אותם במקומות הנכונים - ומרגיש קרוב יותר לסגירת המעגל מתמיד, או כמו שהוא קורא לזה "הבריאה מחדש". הדרך לשם לא קלה, הוא מסביר, כי הוא מתעמת פנים אל פנים עם החלקים הכי כואבים שיש לו בעצמו, וגם עם התגובות מהסביבה.
אתה מקבל הרבה תגובות ברחוב?
"המון אהבה. אבל היו גם כמה שכעסו עליי".
מה אמרו?
"הייתה אחת שעברה במעבר חצייה ואמרה לי 'אני מאוד מאוכזבת מההתנהגות שלך', אמרתי לה: 'זה בסדר, אני מצטער שאכזבתי אותך', והמשכתי ללכת".
אתה קורא טוקבקים?
"אם שולחים לי משהו ספציפי מצחיק, של הפשוטע למשל. ברוב המקרים אני קצת נפגע אבל אני יודע לאכול את הפגיעה".
מה נגיד פגע בך?
"מה שהכי מעצבן אותי זה שאומרים שאני מאוס".
אמרו גם שאתה 'דוש תל אביבי'.
"כי הייתי דוש תל אביבי. שאני אכחיש? לא. אם אני גאה בזה? ממש לא. לפני התכנית הייתי לחלוטין מה שמוגדר לפי רוב דוש תל אביבי, היום אני כבר לא ככה. הייתי מעדיף שלא להגיע למצב הזה ולהיחשף לאופציה של לדבר עם מישהו שהוא לאו דווקא חבר טוב אלא איש מקצוע שידע לתווך לי את הפגיעה שחוויתי ולהפוך את זה למשהו בריא".
"בתכנית אני בן כמו שהתנהגתי במערכת יחסית באותה תקופה. היום כל המטענים שהיו לי בתור דוש תל אביבי כבר לא שם, המיניות ירדה מהשולחן, זה לא קיים. אנשים מגיעים למצב הזה של לקפוץ ממיטה למיטה ומאישה לאישה כי הגוף מבקש אהבה, ולא יודע איך להתמודד עם הפחד מפגיעה ודחייה. כל גבר והפחדים שלו, ואנחנו מפחדים לא פחות מנשים".
"ישבנו על הספסל ואמרתי למעין שאני רוצה להיות לבד. פעם ראשונה בחיים שאמרתי מה אני רוצה"
אז עברת ממיטה למיטה כי פחדת.
"כי כל פעם שהרגשתי משהו למישהי הייתי חייב להחליף מהר לפני שאני אפגע, זה המנגנון שחוזר על עצמו. אתה תספר לעצמך אלף ואחד סיפורים למה זה בסדר: כי כיף לי, פאנן לי בחיים וסבבה, אבל תכלס אתה סובל. עד שאתה לא מגיע לנקודה שכבר חלאס, אתה ממשיך לחזור על אותו דפוס התנהגות כי אנחנו קופים של הרגלים".
היה קשה לחזור לרווקות?
"הייתה דווקא תקופה מעניינת, נפגשתי עם נשים עם ריחוק פיזי. הייתי נפגש עם נשים כשמראש אין עניין של מגע וקיום יחסי מין, אני רוצה לדבר עם הבן אדם".
למה?
"כי בעייני זו דרך טובה ללמוד על עצמך. מה עושה לי טוב, מה מלחיץ אותי. קודם לדבר ולהכיר, והרבה פעמים כשזה קודם כל שיח ולא קופצים ישר למיניות ולמגע, נוצרות חברויות. גם אם לא עבד ביני לבין מי שנפגשתי איתה ברמה הזוגית. פתאום נוצרות לי חברויות עם נשים, לא חייבים לעשות סקס עם כולן. בזוגיות אני מחפש משהו עמוק יותר".
יש פוטנציאל עם מישהי שיצאת איתה מאז התכנית?
"אין פוטנציאל עם אף אחת מהן, אם היה פוטנציאל, הייתי נכנס לזוגיות. מבחינתי בפעם הבאה שאהיה בזוגיות זאת אשתי, אם היא לא תזרוק אותי ותשבור לי את הלב, ותסכים להישאר בלי לשבור אותי".
אתה עדיין מפחד שילכו ממך.
"ברור. ואני שמח אני רוצה להמשיך לפחד מזה. כל עוד אני מפחד, הלב פתוח ואפשר להיכנס".
"אני כל הזמן משליך את הפחד ממחויבות, מפחד לפגוע בה. תכלס? אני מפחד על עצמי, מפחד להיפגע"
ואתה כבר לא מפחד שישברו כל הלבבות של כולם בדרך? המשפחה שלך התאהבה במעין.
"זה כבר שלהם. שיחלקו לה תכשיטים, אם הם רוצים שיכנסו איתה כולם מתחת לחופה ביחד ויעשו פאן גדול. אני אעשה מה שאני רוצה. אבל הם התאהבו בה חד משמעית, הם באותו תדר, השמחת חיים שלהם דומה ואני במשפחה שלי קצת חריג. אחותי עדיין בקשר איתה, הם כולם עוקבים אחריה באינסטגרם".
אתה מאמין שתמצא אהבה בקרוב?
"אני יודע שזה פה, מעבר לפינה, אני מרגיש שזה קרוב. עוד לא יודע מי זאת אבל אני יכול להריח את זה, החושים התחדדו. ל'חתונמי' יש קשר ישיר לזה כי כשמתמסרים לפרויקט באמת, זה אחלה דבר. אני התמסרתי בשביל עצמי קודם כל. זה כואב, מלא בכי, ביקורת עצמית וטוקבקים, מלא כעסים ואשמה שהייתי צריך לפרק אותה שכבה אחרי שכבה כדי לנשום. בסוף הפירוק הזה, קרתה הבריאה".
צילום: אור דנון | סטיילינג: גל יוסף | איפור: ניב דהאן