עבור רוב האנשים בעולם, רגע שבירת הכוס בחופה אמור לסמל שמחה גדולה, עבורי הוא סימן לעזוב את הכל, ולפלס את דרכי בין ההמון לעבר כוס היין המיוחלת, עליה בנו לפחות עוד עשר רווקות שמייחלות גם הן לזיווג הגון. לא פעם מצאתי את עצמי נלחמת ברווקות חדורות מטרה ואף באימהות שלהן, כאילו אני מינימום פנלופה פת׳רינגטון, שלא חודלת באמצעים כדי להשיג חתן. עם זאת, בפעם האחרונה, הבנתי שבמהלך חיי שתיתי לפחות בציר שלם של יין "מבורך" - ואני עדיין רווקה.
מאז ומתמיד, עניין המנהגים והאמונות הטפלות ליווה אותי, גדלתי עם פחד עז מהכפכף ההפוך בבית ובכל חתונה שהגעתי אליה, רדפתי אחרי בקבוק היין - ולא מתוך חיבה מיוחדת ליינות, במיוחד לא אדומים. עבורי זה אף פעם לא היה דבר זר, אבל עם השנים שהביאו איתן לא מעט מערכות יחסים שלא הייתי מתארת אותן כסיפור הצלחה גדול, הפחד מהרווקות גדל (במיוחד אצל אמא וסבתא שלי), ואיתו גם הפחד מהפינה של השולחן.
לא מספיק שהרווקות צריכות להתמודד עם הדבר הארור הזה שנקרא אפליקצית היכרויות, אינספור שאלות חודרניות בכל פעם שיש ארוחה משפחתית ובעיקר המון מלח על הפצעים, אנחנו גם צריכות לרדוף אחרי מנהגים שעבר זמנם מזמן, רק בתקווה שהן יביאו איתן את הדבר המיוחל – זוגיות יציבה. הגיע הרגע להרים את הכפפה ולהגיד - די. זה מה שעשו הזוגות של "חתונה ממבט ראשון" (עונה חדשה במוצ"ש אחרי החדשות, קשת 12), שלקחו החלטה אקטיבית למציאת זוגיות.
בחירת או בחיר ליבנו לא יגיע בעקבות אלכוהליזם שיתפתח בעונת החתונות, או אם נתקע מרפקים לנעמה שתעשה הכל כדי לתפוס את הזר. לא אלאה אתכם עם מנטרות למציאת זוגיות, או משפטי מגירה שמרתיחים את הדעת, אבל הגיע הזמן להתאפס על עצמנו - בדיוק כמו הזוגות החדשים שנכיר ממש בעוד כמה ימים. רגע לפני שהם יצאו למסע של החיים שלהם בפני מדינה שלמה, אלו כל המנהגים והאמונות שאנחנו צריכות להיפטר מהם למען הבריאות הנפשית שלנו, ויפה שעה אחת קודם.
למה? במה חטאנו שאחרי שתקענו דוכן סושי שלם, אנחנו צריכות לרדוף אחרי זר פרחים מתומחר יתר על המידה? לא ברור מי הגאון המעוות, שהעלה בדעתו שזה הגיוני לקבץ חבורה של רווקות שלא הותירו בקבוק ג'ין שלם אחד ולגרום להן להילחם כמו שנלחמו באויבת שלהן מכיתה ד'2 במשחק מחניים. באותה מידה אנחנו יכולות ללכת לריב עם המוכרת בחנות הפרחים, או לבקש מהגנן להתחיל לזרוק עלינו את הענפים שהוא בדיוק גזם. את הזר הראשון שלי תפסתי במקרה בחתונה של אחותי כשהייתי בת 17, וכבר אז ראיתי את מבטי האימה של חברותיה הרווקות שהתנפלו עליו כאילו הן בסייל בזארה. די בנות, בואו נתאפס, חדל מלחמות - גירל פאוור זה הדיבור.
עם כל הכבוד ליין המבורך, ובהחלט יש כבוד - שתקום האחת שמצאה זיווג הגון אחרי שהצליחה להשיג לגימה מהכוס הנחשקת. בתור אחת שבהחלט לא בוררת באמצעים להשגת המטרה, ואפילו "השאילה במקרה" בקבוק יין שלם בחתונה אחת, לא ראיתי תוצאות. למרות שאני לא בטוחה שכוונת המשורר הייתה שאם אני אשתה מהיין שמשמש ל"קידוש" הטקס ומסמל את השמחה במסורת היהודית, אמצא את אשתי לעתיד שתחייה. הגיע הרגע ששבירת הכוס תהיו סימן עבורנו לעלות לחופה ולשמוח עם החתן והכלה שהתחילו רשמית את הדרך שלהם יחד בחיים - ולא סימן לצאת למלחמה אל מול חבורת נשים שלא רואות בעיניים.
מאז ומתמיד, הפינה של השולחן הייתה האזור האפל שאסור להתקרב אליו לא משנה מה. כל ארוחה משפחתית שהגעתי אליה, הייתה מלווה בסידור מדויק של מקומות הישיבה, כדי שבנות המשפחה הרווקות לא יתקרבו חלילה לאזור האסור. מי שהעזה לשנות את הסדר הזה, או חס ושלום גלשה בטעות ממקומה, עברה סדרת הרצאות מסבתא שדאגה להפחיד אותנו עד מוות - שלא נמצא חתן בלפחות שבע שנים הבאות. מרוב שזה היה מפחיד, אפילו אלו שכבר נשואות עדיין מפחדות מהפינה הארורה. ואני שואלת - למה? אם נודה באמת מדובר במקום הנוח ביותר בשולחן, שמאפשר לך מרחב תנועה - ונקודת תצפית מעולה על הדרמה העכשווית שמתרחשת. בואו נהיה הגיוניים - שולחן זה נטו רהיט, דפנטלי לא וולדמורט.
מעבר לעובדה שיש מלחמה על היין המבורך, משתרך גם תור של נשים שמחכות לברכת הכלה ביום חתונתה. כאשר יש כאלו שלוקחות את המנהג צעד אחד קדימה, ואף מכינות מראש פתקים לכלה הטהורה שתתפלל עליהן לפני כניסתה לחופה. כן, אותה כלה קדושה שכמה לילות לפני כן איבדה הכרה מרוב אלכוהול, קמה לתחייה, צעקה 'חיים רק פעם אחת', איבדה שוב הכרה וסיימה את הערב עם הראש באסלה - כשכל הזמן הזה היא עונדת על ראשה קשת לא כל כך נאותה (אין צורך להרחיב במילים). אם נחשוב בהיגיון יותר כדאי שננתב את הפתקים האלה לצמיחה והתפתחות אישית, שם נכתוב את המטרות והרצונות שלנו - ולא נחכה לברכה מאחרים.
לבודדות שאי פעם תהו במה כוס שבורה יכולה להועיל, אז מסתבר שמדובר בלא פחות מסגולה לזיווג הגון. כן כן, קיים מנהג לחלק לרווקות את שברי הכוס, אותם הן יכולות לשים מתחת למזרן או אלו שחיות על הקצה יכולות להסתובב איתם בכיס במהלך היום. האם ייתכן שמדובר במבחן הנסיכה והאפון בן ימינו? האם זו השיטה החדשה לגלות אם הפרטנר או הפרטנרית החדשים הם בעצם נסיכים? אם כן, אין לבטל מנהג זה. אבל בינינו? תשאירו אותם מתחת למזרון בלבד, חבל שתצטרכו להסביר לאבטחה בקניון למה יש לכן שברים של כוס בכיס.
