פרגנו יותר
אחת הבעיות הנפוצות ביותר בחבורות גברים היא חוסר הפרגון. קשה לנו לתמוך אחד בשני במיוחד כשכל החיים היינו עסוקים בקרבות אגו מטומטמים: מי הכי טוב בסוני? מי מבין הכי גדול בכדורגל? למי יש את החברה הכי שווה? ועוד אינסוף דיונים שמטרתם הנמכת החבר לטובת עליונות שלנו. כשמתבגרים זאת פתאום נראת משימה בלתי אפשרית לחלק מחמאות, לומר מלה טובה כשצריך. אנחנו לא מבינים שפרגון אחד, קטן ואמיתי יכול לנפץ את חומות הציניות החזקות ביותר ולהפוך את החבורה ל"ברזל". בדיוק כמו שה"קינגים" ובעצם כולנו רוצים.
חברים צריכים להפגש הרבה
אין מה לעשות, בתרבות של היום המקום בו אנחנו מרגישים הכי בנוח הוא עם החברים שלנו, הבנים. שם משתחררים להם כל היצרים, הילדותיות מתפרצת החוצה ואנחנו עושים את מה שאנחנו לעולם לא מעזים לעשות. הסביבה דורשת שנתבגר וניקח אחריות על עצמנו, החבר'ה לא. אנחנו רוצים להישאר דבילים ומוגבלים שכלית ופיזית ולכן הדבר הכי חשוב הוא לשמור על קשר רציף עם חברים. אם לא נקפיד לפרוק את המתחים והלחצים המופעלים עלינו, אנחנו פשוט נאבד את זה. יקי יעדי על זה.
רק אל תשתנו לנו
אדיר עשה טעות כשהגיע להתייעץ סביב שולחן הפוקר על המהלך החריג שהוא רוצה לעשות - להביא ילד מחוץ לנישואין עם משהי שהיא אפילו לא בת הזוג שלו. אדיר נתפס מאז ומתמיד כבחור השקול והרציני של ה"קינגים" ושאר החבר'ה לא יכולים לשנות את זה. תבינו, המוח האנושי עצלן ולכן הוא תמיד מכניס אירועים, סיטואציות ואנשים תחת קטגוריות מסודרות. אם היית הליצן של החבורה מגיל צעיר, אל תתפלא שגם בגיל 30 אתה תישאר בדיוק תחת אותו טייטל מבחינת החבר'ה מהבית. זאת לא אשמתנו, אנחנו פשוט לא מקבלים בקלות שינויים באופי. במיוחד אחרי ששמענו את ההורים שלנו מתרצים אחד לשניה: "קשה יותר להשתנות כמבוגרים".
מתבגרים לאט
לרוב התינוקת תתחיל ללכת ולדבר לפני התינוק. נערה תתפתח מהר יותר מנער ואישה תתבגר יותר מהר מהאיש. אבל בשלב מסויים זה מתהפך. אולי זה לא מתהפך כמו שזה פשוט נשאר די אותו דבר. אישה עוברת שינויים פיזים ומנטלים כמעט בכל עשור בחייה בקצב נורמלי, בעוד גרף השינויים של הגבר מתון ואיטי. אולי זאת הסיבה שבגיל 40 יש גברים שמוצאים נשים ברמתם, בנות 20. אם נשים מסוגלות לזה גם גברים יכולים ואם נימי יוצא עם חיילת שלו זה אומר שהוא צריך להתאמץ עוד ולהדביק את הפער עם בנות גילו, כי הפרשים כאלה לא תמיד נובעים מהמניעים הנכונים.
למחוק את האקסית מהפייסבוק
רחמים עצמיים, קנאה וכעס גורמים לנו להרגיש חיים - פאק ייצור במכונה הנקראת 'אדם'. כשאנחנו חווים פרידה נעשה הכל כדי להרגיש שווים משהו ונתחיל במעקב לא רציונלי אחר האקסית כולל תזמון מדוייק של העלאת תמונות לפייסבוק. אנחנו מבינים שככה לא נתקדם ולא נעבור הלאה, אבל הרצון להיות "כועס ובצדק" חזק מאתנו. ככה אחרי חודשיים אנחנו ממשיכים להיות שבר כלי והבחורה שלא מונעת מתוך כעס הצליחה לעבור הלאה ולפתוח דף חדש - דבר שמעצים עוד יותר את הכעס שלנו ויוצר לופ ללא מוצא. תשאלו את מורד.
הילדים של הילדים
לפעמים זה מרגיש כאילו באמצע החיים אנחנו מתעוררים ויש לנו ילדים גדולים. רק לפני שניה היינו מתבגרים שחושבים שהם מלכי היקום ועכשיו מגיעים זאטוטים ומראים לנו שאנחנו באמת לא מבינים כלום מהחיים שלנו. הם שולטים בטכנולוגיות מתקדמות ומה שאנחנו יודעים הם כבר הספיקו לשכוח. ליד הילדים שלנו תמיד נרגיש מבוגרים יותר, ה"קינגים" הרגישו את זה על בשרם. זה פרדוקס, כי אם אנחנו רוצים להישאר ילדים לנצח, למה אנחנו עושים כאלה?
"קינגים": פרק סיום העונה, שישי ב-22:30 "קשת", ערוץ 2