למרות המחיר הכבד שנאלצתי לשלם, אני חייב להודות שאני מאוד מאושר להיות שוב בארצי – ארץ ישראל. מאושר להיות שוב עם משפחתי, וכמובן, מאושר להיות חלק מהמדינה שאני כל כך אוהב, גם פיזית וגם מנטלית, כי מה שקורה לעם ישראל, קורה גם לי. הייתי ותמיד אהיה מוכן לשלם את המחיר של אהבתי למדינה הזו.
לצערי הרב, חצי השנה האחרונה לא הייתה תקופה קלה בחיי, או בחיי משפחתי – נאלצתי להסתתר, לשמור על פרופיל נמוך, ובסוף לברוח מארצי, זו שאני מוכן להקריב לה את חיי רק בשל היותי ערבי ציוני שגינה את הטרור. אם יש דבר אחד שחשוב לי שכולם יידעו הוא שלמרות המציאות הקשה שאני חווה, אין דבר שישנה את אהבתי העיוורת למדינה הזו - זו ארצי, זו מולדתי, ונולדתי ישראלי כדי למות ישראלי.
ברגע שעזבתי את המדינה וניסיתי להתחיל ולחיות חיים חדשים בחו"ל, הבנתי פתאום, כמו שלא הבנתי מעולם, כמה אני קשור לאמא שלי, למשפחתי ולמולדת. למרות הקשיים הטבעיים שהגיעו עם המעבר הכפוי הזה, למדתי שיעור מדהים על החיים - שיעור על תרבויות אחרות, אנשים אחרים, וכמובן, מציאות אחרת. בחמשת החודשים בהם התגוררתי מחוץ למדינה, ניסיתי כמה שיכלתי לקחת חלק מהסביבה והמציאות החדשה שנכפתה עליי, אבל זה לא עבד מסיבה אחת פשוטה - המציאות והחיים שלי הם רק פה, בארצנו הקטנטונת, ארץ ישראל - או כמו שאני תמיד אוהב להגיד: ציונים נולדו לציון.
ידידי היקרים, אני חייב להגיד שהתגובות החיוביות, התמיכה והאהבה של עם ישראל כלפי וכלפיי אימי, והצד השואף לשלום במשפחתי נותנים לי הרבה תקווה, כוחות, מוטיבציה ותקווה לעתיד טוב יותר למדינה שלנו בכלל ולכל העולם בפרט - למען כל הדורות הבאים.
>> לצפייה בכתבה המלאה לחצו כאן
"עובדה", שני, 21:00