אמש, שנה בדיוק אחרי שסרטן השד הכריע את סיגל, קיימה משפחתה בשיתוף עם קבוצת התמיכה שהייתה בין מקימותיה "גמאני חליתי בסרטן השד", ערב לזכרה. האירוע מהווה חלק מתערוכת צילומים מעשה ידיה בשם "רגעים בטבע" שתוצג עד סוף החודש במרכז וייל שבכפר שמריהו.
"מבחינתי זאת סגירת מעגל", אומרת הבת ניצן שסיימה את הטיפולים לפני כשמונה חודשים וניצחה את סרטן בלוטת הלימפה, "התערוכה האחרונה שלה הוצגה בדיוק לפני שנתיים ואני בטוחה שזה מה שאמא הייתה רוצה שנעשה כדי לזכור אותה וכדי להמשיך את המאבק שלה לגילוי מוקדם של המחלה".
כשהמחלה בגופה של סיגל התגלתה היה כבר מאוחר מדי. הגרורות התפשטו בגופה והסיכויים להחלמה היו אפסיים. "יזמנו את התערוכה הזאת כדי לזכור את סיגל אבל גם כדי לקדם את הנושא למענו היא לחמה – הגברת המודעות לסרטן שד בקרב נשים צעירות", מסביר גלעד, "את המחלה שלה לא גילינו בזמן בגלל התפיסה הרווחת שסרטן השד היא מחלה שמופיעה רק בקרב נשים מבוגרות. לסיגל היה חשוב להעביר הלאה שכבר מגיל 20 נשים צריכות לגשת ולהיבדק באופן קבוע, ממש כמו שמבקרים אצל רופא שיניים פעם בשנה. היום חברותיה לקבוצת 'גמאני' ממשיכות את דרכה".
ניצן מספרת שחברותיה של אמה לקבוצה אימצו גם אותה לחיקן והעניקו לה תמיכה בתקופה הקשה. לפני כארבעה חודשים היא סיימה את לימודי התיכון בהצטיינות, למרות הטיפולים הקשים שעברה שגרמו לה להחסיר מבית הספר. בחודשים האחרונים נשלח לביתה תעודת פטור משירות צבאי אך היא מבחינתה מתעקשת בכל זאת להתגייס לתפקיד בעל משמעות ונמצאת בהליכים מול הצבא.
"עובדה" חוזרת בקרוב לעונה ה-19