אלכסנדר סרקוב לא חזר לחיים הרגילים שלו. מאז אותו לילה בו דפקו השוטרים על הדלת והודיעו לו שהוא עצור באשמת תקיפת אשתו לשעבר, הוא מרגיש נרדף. זה קרה אחרי שפרודתו הגישה נגדו תלונה על תקיפה בסכין. הוא טען שהיא רק רוצה לנקום בו על רקע חשד שהתעורר בה שניהל רומן. אבל השוטרים מצאו אותה בבית מגואל בדם, עם ששה חתכים בידיים וסרקוב הושלך למעצר מלא, אחר כך למעצר בית ולבסוף שוחרר בתנאים מגבילים. חמש שנים זה נמשך, ועד הרגע שבו זוכה, הוא לא ידע שחלק מהרופאים במכון לרפואה משפטית צידדו בגרסתו. הוא לא ידע גם שבשלב מסוים אחד מהם אף אמר לתובעת שהוא חוזר בו מעדותו בבית המשפט. הוא לא יכול היה לדעת שלמרות שהתובעת כבר היתה אמורה להבין, שהעדה שלה בעייתית, ושמאוד יכול להיות שאכן הפלילה את בעלה לשעבר. התובעת מצדה לא סיפרה לבית המשפט מה קרה מאחורי הקלעים, והתעקשה לנהל את המשפט עד הסוף, גם אחרי שמחקה את סעיף האישום הנוגע לחתכים. עכשיו, גם אחרי הזיכוי סרקוב לא מצליח לתת אמון בקרוביו, ממעט לצאת מהבית כדי להימנע מחיכוך עם זרים, ומתקשה לפתח קשרים עם נשים. איזו אישה תהיה מוכנה להיכנס לקשר עם מישהו שנאשם בתקיפה בסכין? שופטים אולי יכולים לזכות מחמת הספק - אנשים לא תמיד.
גם ג'אבר אבו קיידר לא יכול היה לדעת שהרופא המשפטי ד"ר זייצב תמך בתחילה בגרסתו, אבל שינה את דעתו אחרי שהבוחן המשטרתי ביקש ממנו "הבהרות". הוא גילה את זה רק כאשר הוגש נגדו כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים. ארבע שנים נלחם על חפותו, עד שהשופט האמין לו, וביקר באדיבות את שינויי הגירסאות של ד"ר זייצב בתיק. אבו-קיידר מחזיק בחברת הובלה, ונסיעות הן עיסוקו המרכזי. בפגישותינו הוא שואל שוב ושוב מה יקרה אם אחד מלקוחותיו ישמע שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. האם העובדה שזוכה בבית המשפט תעמוד לטובתו? האם כל אחד יתעלם מהפיל שבחדר?
כ' מבקש לא לחשוף את זהותו. הוא גר במקום קטן בו מוכר הפיצוצייה מכיר את ראש המועצה, והמשפט נגדו עדיין מתנהל. מדובר בקצין מוערך במערכת הביטחון, אבל כבר שנתיים לא מקדמים אותו בתפקיד או בדרגה. הסיבה – כתב אישום שהוגש נגדו באשמת הריגה אחרי שהיה מעורב בקטטת שכנים במהלכה גבר כבן 60 חש ברע ומת בבית החולים כעבור 36 שעות מדום לב. הגופה נבדקה במכון לרפואה משפטית על ידי ד"ר זייצב, שלא היה חד משמעי באשר לקשר בין הקטטה למוות. על קביעה מהוססת כזו של רופא משפטי לא ניתן לבסס כתב אישום באשמת הריגה. בדומה לסרקוב ואבו-קיידר, גם כ' לא היה מודע למחול השדים שמתנהל מאחורי הקלעים – סדרת התכתבויות בין הפרקליטות לזייצב, שבסיומה ניפק הרופא המשפטי חוות דעת חדשה שלפיה קיים קשר סיבתי ישיר בין הקטטה לבין המוות. כעת ניתן לבסס כתב אישום על הריגה, ולכ' נשאר רק להתפלל שהשופטים יתעקשו לקבל הסבר משכנע לשינוי בחוות דעתו של ד"ר זייצב.
במהלך הכנת התחקיר, גורם שנשא בעבר במשרה בכירה אמר לי שלפעמים המערכת עושה טעויות, ושהעובדה שנאשמים זוכו מוכיחה שהמערכת גם יודעת להגיד "שגינו, זיכינו, אנא המשיכו בחייכם". נסו להגיד את זה לסרקוב, לאבו קיידר, לכ' ולשורה ארוכה ואלמונית של נאשמים לא עשירים ולא מקושרים שחייהם התהפכו בגלל חוות דעת הפכפכה של רופא המכון המשפטי. אם לאלו שזוכו קשה להמשיך בחייהם בגלל טעויות שיטתיות ומגמתיות של המערכת, מה אפשר לומר על אלו שהורשעו ונשלח למאסר?
>> חברי מערכת "עובדה" כותבים על הלקחים שלא הופקו מפרשת המכון לרפואה משפטית