ראשית, התמונות. לא בכל פעם יש הזדמנות לראות איך זה נראה באמת ומקרוב. כשצפיתי בהן לראשונה ביקשתי להריץ את הסרט לאחור פעם ועוד פעם. במיוחד את הקטע הנדיר שבו מצלמה אותה מטמין לוחם על גופו מתעדת את רגע הכניסה לחדר בבית החולים. באקדח שלוף מסיט הלוחם וילון אחד, ועוד אחד, עד שהוא מגיע לשלישי. במיטה שוכב החשוד ברצח משפחת הנקין. והוא נראה בדיוק כפי שתיארו ללוחמים לפני שיצאו למבצע. תמונות כאלה, וגם אחרות שנשדר הערב ממבצע התפיסה של הרוצח הנוסף של בני הזוג הנקין בשכם והמבצע האחרון של הימ"מ בבית החולים בחברון, אפשר לראות רק בסדרה "פאודה". וגם שם ספק אם היינו קונים את אמינות התסריט.
אבל התמונות האלה, מעניינות ככל שתהיינה, מספרות רק חלק מהסיפור. מאחוריהן עומדים לוחמי הימ"מ, יחידת העלית של מג"ב, אותם ליווינו בחודש האחרון. ליווי עיתונאי שכזה, מטבעו, טומן בעיות. אתה עיתונאי, אבל מגיע לבסיס של יחידה מובחרת כאורח. הטלפונים נלקחים ממך בשער הכניסה, והחשדנות שמלווה אותך מהרגע שחצית את השער מרתיעה. אתה מכיר את האנשים, מתחיל לחבב אותם, ואז מגיעה הסיטואציה הכי לא טבעית עבורם, כשהם מתיישבים מול המצלמה, ואתה נדרש לשאול אותם שאלות שחורגות מ"איך הם נכנסו לחדר", ו"איזה 'זיג' היה צריך לקחת במסדרון בית החולים". אנחנו גם כמה שנים במקצוע הזה כדי להבין שאלמלא מבצע לכידתם של רוצחי בני הזוג הנקין היה מסתיים בהצלחה, לא היינו מקבלים גם אחרי שכנועים ארוכים, את הגישה אל הלוחמים, וגם לא אל התמונות הנדירות. אבל הייתה כאן הזדמנות לשמוע קצת מעבר לעולם הדימויים המבצעי ממי שמשמשים בשנים האחרונות כאגרוף הכי התקפי של משטרת ישראל והשב"כ בשטחים. ראשית, על מה זה עושה להם. בניגוד ללוחמי צה"ל ביחידות מובחרות מקבילות בצה"ל, לוחמי הימ"מ הם נשואים, רובם אבות לילדים. חלקם ממשיך בפעילות מבצעית עד גיל חמישים.
כמה תשובות לשאלות האחרונות קיבלנו כשהגענו לשכם. בילינו יום שלם בבית החולים אליו הגיעו לוחמי הימ"מ בעקבות הרוצח השני של בני הזוג הנקין. דיברנו עם דובר בית החולים שלקח אותנו במסלול שעשו הלוחמים, ראיינו עדי ראייה, אבל הדברים המשמעותיים ביותר נאמרו בשיחה עם מנהל בית החולים, ד"ר סמיר חיאט, אדם מרשים, נטול פוזה. ניסיתי לדמיין לעצמי איך היה לראיין מנהל בית חולים ישראלי בסיטואציה כזו. אני משוכנע שלא הייתי מקבל תשובות כל-כך כנות. לא לכל הדברים שלו התחברתי. ד"ר חיאט דיבר על החדירה לבית החולים, מקום קדוש, והפרה של כללי המשחק הבינלאומיים. ניסיתי לחשוב מה היה קורה אילו חייל בארגון פשע ישראלי, החשוד ברצח כפול אכזרי, היה מסתתר בבית החולים "זיו" בצפת למשל. אין לי ספק שכוח ימ"מ, שמיועד גם למשימות כאלה, היה נכנס באופן חשאי ושולף משם את הפושע. איש לא היה מדבר שם על כללים בינלאומיים.
בסיום הראיון, ביקש ד"ר חיאט לשאול משהו: "אם אתם מעצמה כזאת, ויש לכם כזה מודיעין מדויק עלינו, ואתם יכולים לעצור שני רוצחים בתוך יומיים, אחד מהם ממיטת בית החולים שאותו אני מנהל, איך זה שעוד לא פענחתם את רצח המשפחה בדומא? אתם הרי יודעים מי ביצע שם את הרצח. למה לא העמדתם אותם למשפט?". לא ממש ידעתי מה להשיב לו. האמת, אני חושב שהוא צודק. אבל בדבר אחד אני בטוח: ברגע שהשב"כ יביא מידע איכותי, לוחמי הימ"מ יתפסו באותה נחישות גם את הרוצחים היהודים מדומא. אנחנו, מן הסתם, נשדר גם את התמונות האלה.
"עובדה" , חמישי, מיד אחרי החדשות