הפשעים שיכולים היו להימנע בבדיקת D.N.A פשוטה

מצפייה בפרק של "עובדה" עולה שאלה אחת ברורה - האם בבתי הכלא בישראל יושבים אנשי חפים מפשע? "סביר מאוד להניח שכן. במיוחד אסירים שהורשעו לפני עשור ויותר, זמן רב לפני שה-D.N.A הפך לחלק אינטגרלי מחקירות המשטרה", מספר קצין מז"פ ותיק במשטרת ישראל.

המז"פ (מעבדה לזיהוי פלילי) היא גוף משטרתי שמסייע לעבודת החוקרים באמצעות שיטות מדעיות וטכנולוגיות בעזרתן מטפלים ומעבדים במוצגים מזירות עבירה. למשטרת ישראל יש 15 מעבדות מז"פ העוסקות בתחומים שונים ופועלות במטה הארצי שבירושלים. בכל המערך הזה עובדים כ-180 קצינים ושוטרים, רובם בעלי תואר בהנדסה או באחד ממקצועות מדעי הטבע, והם נושאים באחריות מקצועית למערך ארצי של עוד כ-200 חוקרי זירה, האוספים ראיות מזירות עבירה ועורכים בדיקות שדה בשטח. כמו כן, מז"פ מחזיקים בצוותי "מעבדות ניידות" שאוספים ראיות מזירות פשע חמור, אלה הם בעצם אותם אנשים שאנחנו רואים לבושים בסרבלים לבנים בזירות רצח או פיגוע.

כאמור, מז"פ מחזיקים בכ-15 מעבדות, אבל אלה שאחראים על בדיקות ה-D.N.A הפכו בעשור האחרון לחשובים ולמשמעותיים מכולם. "החוק הכי בסיסי של איש מז"פ אומר שכל מגע וכל תנועה משאירים סימן", מסביר חוקר מז"פ ותיק, "גם אם החשוד שם כפפה על היד, מסיכה, או כל דבר אחר, כנראה שהוא השאיר סימן בזירה - זו יכולה להיות שיערה שנפלה לו מהראש, בועות רוק בלתי נראות לעין שיצאו מפיו בזמן שדיבר, טיפה זעירה של דם או אפילו פיסת עור - היית במקום, השאר סימן - החוכמה שלנו היא למצוא את מה שהושאר שם, ועם יד על הלב אני יכול להגיד שלרוב אנחנו גם נמצא את זה".

כדי להבין על מה מדבר אותו חוקר, די אם נזכר במספר מקרים מהעבר: ב-17 באוקטובר 2001 הגיע השר רחבעם זאבי לחדרו שבמלון הייט בירושלים. מה שזאבי לא ידע הוא שחולית מתנקשים המתינה לו שם, ואת רוב הזמן הן העבירו בעישון סיגריות ( עניין שיעלה להם לבסוף בחירותם), כאשר זאבי הגיע, הם ירו בו ונמלטו מהמקום. לכאורה מבלי להשאיר סימן.

"בדל סיגריה, יריקה או שערה – אנחנו לוקחים כל מה שיש"

ד"ר עוזי צדוק, אז ראש המדור לזיהוי פלילי, קיבל לידיו בדל סיגריה בודד שנמצא מול חדר 548, ועליו דגימת D.N.A, רק שהחשוד הספציפי לא היה קיים במאגר הנתונים. חקירה של שאר הממצאים הובילה לפעיל טרור מוכר בשם חמדי קורעאן, ולאחר מעצרו השוו את הדגימה מזירת הרצח לזו שלו, וההתאמה הייתה מלאה. קורעאן, כמובן, נשלח לכלא.

במקרה אחר אפשר לציין את  16 השנים התמימות בהן המתין כתב האישום לדניאל נחמני בן 38 מירושלים, נשוי ואב לשתיים, שהואשם ברצח ואונס של נועה אייל בת ה-17 ז"ל, בפברואר 98'. חוקרי ימ"ר ירושלים שברו את הראש מי הוא הרוצח האכזרי וכיצד ייתכן שהוא לא עושה עוד טעות ומשאיר D.N.A  בזירה אחת. היו כאלו שחשבו שהרוצח נהרג בתאונת דרכים ולעולם לא נדע מי הוא היה.

אלא שאז, נעצר אביו של נחמני על אלימות במשפחה, ובמשטרה גילו שיש קשר משפחתי בין ה-D.N.A שהם שומרים למעלה משני עשורים לזה של האב - בלשים עקבו אחרי נחמני הבן' וכשזה "ירק כמו ערס ברחוב", הם פשוט ניגשו ואספו את הרוק. את הדגימה הם עטפו כמו שצריך, ושלחו אחר כבוד למעבדות המז"פ. בינגו מושלם ותעלומה של 16 שנים נפתרה ברגע.

דוגמה נהדרת לחשיבות ה-D.N.A, כמו גם למאגר שלו, קיבלנו בפתרון תעלומת הרצח של רינת רואס ז"ל. "בחור ערבי ישראלי נעצר על ידי שוטרי תחנת קרית מלאכי בגלל עבירת אלימות", מספר קצין מז"פ. "החוקרת שטיפלה בתיק פשוט עשתה את העבודה שלה, משהו שהיום הוא יום יומי ונטלה ממנו דגימה בודדת. אותה דגימה נכנסה למאגר והופ,  מקרה האונס והרצח שהתרחש לפני כמעט עשור הגיע לפתרון", הוא מסכם. בזכות הבדיקה גילו חוקרי המשטרה כי בילאל שאכר (30) מהישוב בועיינה-נוג'ידאת שבצפון, נשוי ואב לילדה, הוא זה שאנס ורצח את רואס.

קרנם של חוקרי המז"פ עלתה מאז הפכו סדרות המשטרה לפופולאריות, ואם על המסך זה נראה מרשים, שלא לומר מגניב, כדאי לספרשאנשי המז"פ הם לרוב החנונים של הכיתה, די רחוקים מדמות הגיבור הקשוח כמו הורשיו קיין וחבריו    מ- CSI. "הרוב הם בוגרי מקצועות  כמו ביולוגיה או כימיה ויש גם מהנדסי מחשבים", מסביר קצין המז"פ, ועל השאלה כמה הסדרה משקפת את המציאות השיב: "במעבדות ובמכשור זה די דומה, ההבדל העיקרי זה בזמנים. בסדרה אתה מקבל תשובות בתוך שניות או דקות, ובמציאות זה ממש רחוק מזה. העניין הוא שיש חוקרים שמושפעים מהסדרה, ולפעמים הם לא מבינים למה אנחנו לא מספקים להם תשובות באותו הרגע בו נתנו לנו את הדגימה, ועכשיו  לך תסביר להם שהחיים זה לא סרט. דרך אגב, זה נכון גם לשופטים - כנראה שגם הם רואים את הסדרה ולא מבינים למה זה לוקח כל הרבה זמן לפעמים".

"אין דבר כזה פשע מושלם"

כפי שציינו קודם, מז"פ מחולקים למעבדה ראשית שיושבת בירושלים, וליחידות שטח בהן פועלים טכנאים, כמו גם מעבדה ניידת למקרים של פשעים חמורים כמו רצח, אונס, או מקרי שוד חמורים. "המעבדה בנויה מטכנאי זיהוי שנמצאים בכוננות של 24 שעות בשטח, ויוצאים לכל אירוע פלילי כדי לאסוף ראיות פורנזיות", מסביר קצין המז"פ ומציין שגם במעבדות אלה תמיד תמצאו את "החנונים שעשו גם תארים מתקדמים יותר,  כולל ד"ר".

לאחר הגעת השוטרים וסגירת זירת הרצח, מגיע צוות של אנשי המז"פ ואלה מתחילים לאסוף את הממצאים - הם מחפשים הכל - בדלי סיגריות, דם, ואפילו,  עד כמה שזה נשמע הזוי, גם שיערות בודדות וטיפות של רוק. את זה הם אורזים מתייגים ושולחים למעבדה בירושלים.

במקרה של מציאת דגימת D.N.A, מעבירים את הדגימה  למעבדה ומשווים לדגימות שבמאגר המשטרתי. זה המקום לציין שנכון לסוף שנת 2014 המאגר הזה כולל למעלה מ-300 אלף דגימות. לשם השוואה בשנת 2010 היו פחות מ-120 אלף דגימות. המשטרה הקימה את המאגר הארצי בשנת 2005 כאשר החלה לאסוף דגימות מחשודים שנחקרו תחת אזהרה ומעבריינים מורשעים שיושבים בבתי כלא. כך הוקם, לראשונה בישראל, מאגר גנטי מקיף, שתפקידו לאפשר למשטרה להצליב בין פרופיל גנטי שהופק מדגימת די אן איי שנלקחה מזירת פשע לנתוני המאגר, ולאתר עבריינים סדרתיים. עלות הפקת דגימת D.N.A  אגב, עולה בין 200  ל-250 שקלים.

אז מה עושים עם הדגימה במעבדה? בבקשה: "אנחנו לוקחים חתיכה של D.N.A ומתאימים אותה למה שקיבלנו מהזירה. כמובן שהתאמה מספרת לנו שהחשוד היה בזירה והשאיר שם את חתימתו. אם למשל אותו חשוד מכחיש שנכח בזירה או שנגע במה שקושר אותו לעבירה, אז אותו חוקר יודע באותו הרגע שהוא משקר.  דוגמה לעניין ניתן למצוא במקרה של אלי פימשטיין (מי שהורשע ברצח בתו הודיה ז"ל) שטען שהילדה יצאה מהבית ונעלמה, אבל כשמצאו את הגופה שלה, מצאו טביעות אצבע ודגימות שלו על שק הניילון בו הוא עטף אותה.

בסופו של דבר, ככל שהחוק בישראל נותן למשטרה סמכויות גדולות יותר, כך גדלה ההתנגדות בקרב ארגוני זכויות אדם, כשהחשש העיקרי שלהם הוא מכך שמידע רב יהיה בידי המדינה, מה שיפגע בפרטיות של הציבור. במשטרת ישראל רצו לאמץ את המודל הבריטי, שם מותר להפיק ולשמור פרופיל גנטי מכל חשוד כמעט ללא הגבלה של זמן, אבל ועדת החוקה של הכנסת, שקיימה דיונים נרחבים בנושא, תמכה בארגוני זכויות האזרח, וקבעה סייגים מחמירים שמגבילים את פעילות המאגר המשטרתי. אם תשאלו את רובם המכריע של אנשי המז"פ הם פשוט לא מבינים את ההתנגדות.

לדברי אנשי המז"פ איתם שוחחנו, הסיכוי להרשיע כיום אדם חף מפשע, במיוחד בפשע חמור, מאוד נמוך, ואפילו כמעט אפסי בגלל שזה הפך להיות חלק מכל חקירה. אבל כל מי שהורשע לפני כעשור וחצי ויותר, ייתכן ותפרו לו תיק, או אולי  התרחשו טעויות חקירה. הרי חוקרים, בסופו של יום, הם רק בני אדם, וכבר היה אדם שזוכה מאונס רק בגלל שלא הצליחו להוכיח בבית המשפט את מקור דגימת הדי אן איי. זה קרה אחרי שאותו אדם ישב שנה בכלא, ככל הנראה, לשווא.

"עובדה", שני, 21:00

• די.אן.איי
• מז"פ
• משטרת ישראל
• עובדה