בצהרי יום שבת, ה-11 במרץ, 1978, הגיעה חוליית מחבלים לחוף מעגן מיכאל שלמרגלות הכרמל. המחבלים יצאו שלושה ימים קודם לכן מדרום לבנון בסירות גומי, במטרה לבצע פיגוע ראווה חסר תקדים בשטח ישראל. מי ששלח אותם, תידרך אותם לקראת הפעולה וגם דאג להיפרד מהם לפני היציאה לדרך, היה אבו-ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של פתח והאיש החזק ביותר בארגון באותן שנים. הפיגוע שהם ביצעו באותו ערב היה הרצחני ביותר שידענו: 35 הרוגים ויותר מ-70 פצועים. מדינה שלמה הוכתה בחרדה.
הקורבן הראשון של חוליית המחבלים הייתה צלמת הטבע גייל רובין, שעסקה בצילום ציפורים כאשר חוליית המחבלים הגיחה מן הים. הם רצחו אותה ביריות מטווח קצר, והמשיכו להתקדם לעבר כביש החוף. על הכביש עצרו ביריות אוטובוס שבו היו עובדי "אגד" ובני משפחותיהם, שחזרו מטיול של שבת לאזור בית-גוברין. לאחר שעלו על האוטובוס, הסיעו אותו בפראות לעבר תל-אביב, כאשר בדרך הם יורים מחלונות האוטובוס לעבר רכבים חולפים, וגם בתוך האוטובוס, לעבר עשרות הנוסעים שהפכו לבני-ערובה. לילי גלוטמן מחיפה הייתה שם, יחד עם בעלה שמעון ז"ל, וילדיהם ענת ואילן. "הם היו אכזריים מאוד", היא משחזרת את רגעי האימה. "היה ברור שהם מוכנים למות שם באוטובוס".
כשהגיע האוטובוס לצומת הקאנטרי קלאב בהרצליה, הצליחה המשטרה לעצור אותו בירי לעבר הגלגלים. סביב האוטובוס התאספו כוחות משטרה גדולים, ולאחר ניסיון כושל לקיים מו"מ עם החוטפים, החל קרב יריות. תוך-כדי הקרב התפוצץ אחד המטענים שהמחבלים נשאו איתם, והאוטובוס כולו התלקח תוך שניות בסדרת פיצוצים. אסף חפץ, לימים מפכ"ל משטרת ישראל ואז מפקד הימ"מ, זוכר שהוקפץ מביתו ונסע במהירות שיא לעבר הצומת. "כשאני מגיע למקום, אני ישר רואה את האוטובוס מתפוצץ. זה הזכיר לי פיצוצים שהכרתי ממלחמות, של רכבים מלאי תחמושת", מספר חפץ. "היה ברור שאף אחד לא נשאר שם בחיים". חפץ הסתער לעבר גבעה סמוכה שבה החזיקו המחבלים קבוצה של בני ערובה שהורדו מהאוטובוס תוך-כדי קרב היריות, חיסל את אחד המחבלים והביא לסופו של האירוע. אבל עד לשלב הזה כבר נהרגו יותר משלושים נוסעים. "בסופו של אותו ערב מר הובאו לקבורה 35 בני אדם. לא היה עוד אירוע כזה", נזכרת לילי גלוטמן.
תוך-כדי העבודה על התחקיר הגענו גם לרמאללה ויריחו, שם פגשנו את האנשים הקרובים ביותר לאבו-ג'יהאד, כולל אשתו שהייתה לצדו ברגעי החיסול. אחת השיחות המרתקות ביותר שקיימנו הייתה עם זוהייר מנאסרה, לשעבר ראש לשכתו של אבו-ג'יהאד ומי שהיה שותפו בתכנון פעולות טרור נגד ישראל. מנאסרה, עד לאחרונה בכיר ברשות הפלסטינית, נחשב כבר שנים לאיש מתון, שנמצא ביחסים מקצועיים ואישיים עם לא מעט ישראלים. אבל כששאלנו אותו על אבו-ג'יהאד, הוא סיפר בפרטי-פרטים איך תוכננה פעולת הרצח ההמונית בכביש החוף. "המטרה הייתה לחטוף אוטובוס, לנסוע ללב תל-אביב ושם לערוך מסיבת עיתונאים ולהציג לעולם את הדרישות שלנו, כפלסטינים". מנאסרה טוען שהמחבלים לא התכוונו מראש להרוג את נוסעי האוטובוס, אבל "הם ידעו שבמקרה של הסתבכות הם צריכים לפעול".
על האוטובוס היו 11 מחבלים. לילי גלוטמן זוכרת במיוחד את המחבלת דלאל מוגרבי, אז בת 18, שהייתה אכזרית במיוחד בהתנהגותה כלפי בני הערובה. "היא תקעה לי את הקת של הרובה בראש", משחזרת לילי. זוהייר מנאסרה זוכר שאבו-ג'יהאד חנך והדריך את המחבלת הצעירה, שהייתה בת טיפוחיו. "אני זוכר היטב את דלאל. היא הגיעה אלינו בגיל צעיר ורצתה ללכת להילחם בהרים (באזור הגבול עם ישראל, א.ת.). אבו-ג'יהאד אסר עליה, ואמר לה שהוא מייעד אותה למשהו אחר". אחרי שהפיגוע החל להתגלגל, נזכר מנאסרה, "הוא היה מדבר איתה כל יום, חוזר על עצמו שוב ושוב, מתדרך אותה לקראת הפעולה".
עשר שנים אחרי הפיגוע, 'נסגר החשבון' עם אבו-ג'יהאד, כאשר כוח של סיירת מטכ"ל פרץ לביתו באמצע הלילה וחיסל אותו מטווח אפס. במשך 25 שנים נמנעה ישראל מנטילת אחריות רשמית לפעולה. רק לפני מספר חודשים הותר לפרסום שאת החיסול ביצעה 'היחידה', תחת פיקודו של בוגי יעלון. "אני זוכרת כששמעתי על זה בחדשות", מספרת לילי גלוטמן. "לא שמחתי, כי מבחינתי זה נעשה עשר שנים מאוחר מדי".
הסיפור המלא של המבצע לחיסול אבו-ג'יהאד – הערב, 21:20, בתכנית סיום העונה של "עובדה"
רוצים לדעת מי היה "אדריכל החיסול" במבצע לחיסולו של אבו ג'יהאד?