בסוף זה המבט הזה בעיניים: המבט שבו שרון מסתכלת על רם, הילד הנטוש שאספה לביתה, כשהיא מלטפת את ראשו לפני השינה, מבט שיש בו רוך וגאווה והבטחה שאמא תמיד כאן, לך לישון, אל תדאג, אנחנו נתראה מחר. רק שפתאום ההבטחה הזו מופרת. המחר כבר לא בטוח. זה קורה כששרון מבינה שהפחד שלה, אולי הפחד הגדול ביותר שיכול להיות לאמא, מתגשם. שרון מגלה שבצד השני של העולם יש אישה אחרת שרוצה את הילד שלה.
האישה הזו היא נינג'וק, סבתו הביולוגית של רם, ומה שקורה מהרגע שבו היא נוחתת בארץ הוא מפגש בין שתי נשים חד פעמיות, שתיהן יהפכו עולמות כדי להיות אמא של רם אבל שתיהן גם יודעות עמוק בבטן שכדי שהילד הזה יוכל להמשיך לגדול ולהתפתח אחת מהן תהיה מוכרחה לוותר.
כשיערה מרציאנו ואני התחלנו ללוות את הסיפור של שרון ורם לפני חצי שנה, לא הבנו לאיזה מערבולת רגשית אנחנו נכנסים, מערבולת שגורמת לך להגדיר מחדש את המילה הכי מתוקה, אולי גם הכי טהורה בשפה העברית. אמא. מערבולת שמשנה אותך. שגורמת לך להבין, באמת להבין, מה המתנות שמביא לך העולם כשאתה עושה מעשה טוב. ומה המחיר שלפעמים אתה נדרש לשלם. ואת כל זה לימדה אותי שרון בלוך - אישה חד פעמית, אמא אדמה עם כריזמה של מריל סטריפ.
אני במקצוע הזה כבר 15 שנה. פגשתי אלפי אנשים, ראיינתי מאות, רק אחד הפך לחבר והמשיך איתי הלאה. שרון, כך אני מקווה, תהיה השנייה. היא אחת ששומרים. חברה לכל החיים. שרון, מנהלת גן ילדים מחדרה וקוצ'רית אישית של ילדים שיש להם בעייה בבית או בבית הספר, אישה שכל חייה ילדים, התפללה שיהיה לה גם בבית עוד ילד משלה. אח לאורין בת ה10. כמה טיפולים כושלים היא עברה, כמה תפילות, ובסוף, כשקיבלה את רם הקטן, הנטוש, היא פתחה לו את הלב כמו שפותחים למישהו רק פעם בחיים. את נשמתה נתנה לו. גם בהתחלה, כשאספה אותו מאנשי פנימיית התינוקות בחיפה שטיפלו בו במסירות אין קץ, וגם מאוחר יותר כשהבינה שסבתו יוצאת למאבק עליו והקשר שלהם עומד תחת איום. שרון, בנאמנות ואמונה בטוב שכמותם לא ראיתי, העדיפה תמיד את טובתו של רם על טובתה, גם כשזה קרע לה את הלב לחתיכות קטנות. בסיפור שישודר הערב, יש רגעים נדירים של אינטימיות שנקלטים בעדשה הרגישה של שלום רופאייזן, וגיבור אחד שלימד את כולנו שיעור באהבה: רם, ילד קטן גדול. צפו בכתבה המלאה
שרון בלוך: "אני בטוחה שאראה את רם, הסיפור שלנו לא הסתיים"
עובדה, ימי שני מיד לאחר החדשות