בבוקר ה-16 בספטמבר 2011, יצאה לי זיתוני מדירתה ברחוב בלוך בת"א בפעם האחרונה בחייה. דקות ספורות לאחר-מכן, לי נדרסה למוות בתאונת פגע-וברח, כאשר ניסתה לחצות את צומת הרחובות ויצמן-פנקס בת"א. מאחורי ההגה ישבו, על-פי החשד, אריק רוביק וקלוד חיאט, שני יהודים צרפתים שחזרו מבילוי במועדון חשפנות. מיד לאחר הדריסה נמלטו השניים לפאריז יחד עם משפחותיהם. בארבעת החודשים שחלפו מאז מותה של לי, השניים לא נעצרו או נחקרו בנוגע לדריסתה.
בן-זוגה של לי, רועי פלד, לקח על עצמו משימה: לעשות צדק ולהביא את הדורסים למשפט בישראל. יחד עם חבריו, הוא הקים מטה מאבק שפועל למען הסגרתם של הדורסים. לפני כשלושה שבועות יצא פלד לפאריז, מלווה בכתב "עובדה" ניר שחק, על-מנת להתעמת עם החשודים בדריסה. המטרה: להוציא מהחשודים הודאה מצולמת שתסייע למאמצי ההסגרה. "לרועי היה ברור שאם יצליח להוציא הודאה מצולמת מאחד החשודים, הוא יצליח לסייע לתיק גם בארץ וגם בצרפת" מספר שחק בכתבתו. בדרך לעימות החזיתי עם הדורסים, פלד מגלה מי הם באמת האנשים שפגעו בלי, ומה הם עשו בישראל בשעות שלפני התאונה הקטלנית.
קלוד חיאט: "אני לא פושע"
לא כל מה שידוע על פרטי התאונה מותר לספר בגלל צו איסור פרסום שהוטל על החקירה, ולאחר שהגיע לפריז, רועי פלד וחבריו הגיעו עד למשרדו של אחד הדורסים והכל מתועד במצלמה:
קלוד:
"עשיתי תאונה לא בכוונה, אני לא יצאתי מהבית שלי בשביל להרוג מישהו או מישהי, חס וחלילה. אני כמוך, יהודי, אני לא רציתי להרוג מישהו או מישהי ככה, זו תאונה. היינו גרים בישראל עם משפחה שלנו, עם הילדים, עם הכול, היינו לא בחורים לא טובים, אתם אומרים אנחנו עבריינים והכול, זה לא נכון. אני בן אדם על הפנים, אתה יכול לבדוק."
קלוד:
קלוד:
"אני יודע למה אתה אומר ככה כי אנשים אומרים לך, הוא, השני הוא שותה הרבה והוא מסטול וזה וזה והם רוצים להגיד שזה הוא, אבל זה אני. אני יודע, אתה עצבני, אתה רוצה לעשות דברים והכול. בבקשה, בבקשה, אנחנו יהודים, אחי, זה לא בכוונה. סליחה. אני יודע אתה לא יכול להבין אותי, סליחה."
קלוד:
"אמרתי לך, לא אכפת לי איך אנשים מסתכלים עליי, אכפת לי מאלוהים. אתה ראית, ואני לא אומר כלום, שמים את התמונה שלי, כותבים "פושע". אני לא פושע. אני הרגתי יהודייה בת 25, כמו אחותי. זה הכי חשוב. עכשיו מה שבא בא. אתה רוצה שאני אבוא איתך למשטרה פה עוד פעם בצרפת? אני אבוא, עם היד שלך, אתה לוקח אותי ביד."
רועי:
"אתה צריך לשלם על זה בארץ, חביבי. עשית מה שעשית בארץ ואתה אומר שלא, אבל כן, גם אתה וגם אריק תוך 4 שעות הייתם על מטוס לצרפת... אתה מדבר על כבוד הרבה. גם אתה וגם אריק. אז בואו, תהיו גברים עם כבוד במקום להסתובב במסעדות ולאכול ולהגיד לי שאתה בוכה ולהגיד לי שאתה כואב ולהגיד לי שאתה מתגעגע לילדים שלך, אתה עם הילדים שלך. והרי אתה תשב בכלא גם כאן וגם שם. זה לא משנה."
קלוד:
"ההורים שלה לא רוצים לעשות את זה פה, בצרפת? לשלוח את התיק לצרפת?"
רועי:
"ההורים שלה, עד שאתה לא תשב בכלא בארץ לא יירגעו. לא יירגעו. אני אומר לך את זה, אני מדבר איתם כל יום. אם אתה תשב שלוש שנים בכלא בפריז, זה לא יירגע. אם אתה בא עכשיו ואומר "אני רוצה להסגיר את עצמי לישראל", אני דואג שהיום בערב אתה כבר על מטוס בדרך לארץ. אני גם אדאג לחכות לך בשדה תעופה ולהגיד לך שאתה גבר ואני לא אסלח לך כל החיים, אבל אתה גבר."
קלוד:
"אפילו אני מקבל 100 שנה, היא לא תחזור, אחי. אז תן לי לשלם בצרפת."
רועי:
"כדי שהיא תוכל לנוח על משכבה בשלום, כדי שהמשפחה שלה תוכל לסלוח, כדי שכולם יוכלו להמשיך הלאה, כי זה מה שצריך לקרות."
אין הסכם הסגרה
בשעה שמשפחתה של זיתוני וחבריה מתאבלים על מותה, החשודים בדריסה ממשיכים בחייהם, ולא בטוח שהם למדו את הלקח מהמקרה הטראגי. קלוד חיאט נעצר לאחרונה ע"י משטרת צרפת לאחר שנתפס נוהג במהירות 156 קמ"ש בכביש בין-עירוני, אך הוא שוחרר לאחר חקירה קצרה. שגריר צרפת בישראל אמר לפני כשבועיים, בדיון שנערך בכנסת, כי צרפת עדיין ממתינה שישראל תגיש בקשת הסגרה רשמית של השניים. הוא הוסיף כי לרוב, צרפת אינה נוהגת להסגיר חשודים למדינות שאינן נכללות באיחוד האירופי. בינתיים, עד שמשטרת ישראל ומשטרת צרפת יתגברו על המכשולים הביורוקרטיים, הדורסים ימשיכו להסתובב חופשיים.
הפייסבוק הרשמי של עמותת "צדק בשבילי"
פספסתם? התכנית המלאה של עובדה לצפייה ישירה
בואו להמשיך לדבר בעמוד הפייסבוק הרשמי של עובדה
עובדה, שני ב-21:00