לפני שמונה שנים נסע אורי חזקיה לניו יורק כדי לנסות את מזלו. לא היה לו מושג מה מצפה לו שם, ועם אנגלית לא מושלמת במיוחד הוא עלה על הבמה וקיווה לטוב. "תראה, זה היה נחמד וכיף, אבל זו הייתה רק פעם אחת ועניינים כאלו הם בדיוק כמו חדר כושר – פעם אחת לא מספיקה. אתה חייב להתאמן ולעשות את זה יום יום".
כמעט עשר שנים עברו מאז אותם עשרה ימים קפואים בהם נסע לנסות את מזלו מעבר לים, ובשנה שעברה, רגע לפני שכל יהודי העולם הוציאו את החנוכיות מהארון, הוא עלה שוב על המטוס, הפעם כבר עם הזמנה מיוחדת. "בתי חב"ד השונים בצפון אמריקה רצו לארגן ערב חנוכה כדי לכנס את כל הישראלים באזור. מדובר במסורת בה הם מזמינים בכל פעם אמן אחר, ובשנה שעברה זכיתי אני להיות זה שירדוף נר אחרי נר, הופעה אחרי הופעה, והחלטתי לנסות וללכת לעשות להם שמח ולהצחיק אותם בעברית".
נשמע מתיש, בכמה מדינות עברת?
"אמנם עברנו בין שש מדינות שונות; שיקגו, טורונטו, וושינגטון, ג'רזי, אטלנטה וקליפורניה, אבל היה מדהים. האפשרות להעניק להם מעט מישראל, במיוחד לאנשים שנמצאים כל כך רחוק וחסר להם כל דבר שקשור בישראליות, הייתה פשוט מתנה".
נסעת לבד?
"לא, ממש לא, נסעתי עם אור דוידסון, חבר מהגן והסוכן שמלווה אותי למעלה משש שנים, ואבי לוי, חבר שעובד איתנו בתחום ההפקות ובין היתר הוא גם צלם ובמאי".
הסרט, שמלווה את חזקיה לאורך כל המסע שלו, מההופעות ועד חדרי המלון, מספק לכל אורכו רגעים קומיים נהדרים, כאלו שמאוד אופייניים להומור של חזקיה, אבל למרות זאת, היו גם לא מעט רגעים רציניים שכנראה יכולים להגיע רק כשנמצאים רחוק מהבית. אחד מהרגעים האלה היה כשאורי וחבריו התעסקו בירידה מהארץ והקהל מולו הופיעו. "זה נורא אינדיבידואלי", מספר היום חזקיה, "אני יכול להבין אנשים שרוצים לעזוב כי קשה פה, באמת לא קל בכלל בישראל. אמנם המחיר שם הוא ניכור ומרחק מהמשפחה והחברים, אבל אם נשארים פה יחד עם הקרובים לך אתה באמת מוצא את עצמך מנסה לשרוד את היום".
ומה איתך? יש מחשבות על עזיבה?
"אני אישית רוצה להישאר כאן. אין פה בכלל שאלה. אני נהנה כאן הרבה יותר, חי פה ורוצה שישראל תהיה המקום בו אקים משפחה".
אבל מה לגבי קריירה עם גרין קארד?
"בביקור הקודם שלי צצו תהיות של אולי לעבור לארה"ב ולהופיע באנגלית, אבל עם השנים הבנתי מה המחיר שזה דורש – ניתוק מוחלט ולמקם את עצמך שם, זו החלטה גדולה מדי, למרות שאני באמת חולם בגדול. בנסיעה הנוכחית זה שוב קרץ לי, אבל אני יודע שיש לי עוד הרבה דברים שארצה להספיק בישראל ולמרות זאת אני לגמרי לא פוסל ניסיון מעבר לים".
נו, אז מה הבעיה?
"אם הייתי קם מחר בבוקר ויודע אנגלית ברמת שפת אם, אז הייתי שוקל את כל המעבר הזה הרבה יותר ברצינות".
"אתה פוגש ישראל בחו"ל וזה מיד מחמם לך את הלב"
אנגלית מושלמת אולי אין לו, אבל אם יש משהו אחד שאורי חזקיה יודע לעשות טוב יותר מהרבה מאוד אנשים הוא להצחיק, להעלות חיוך, ונראה שגם מול קהל שהוא לא בדיוק "המגרש הביתי" שלו, היה לו כיף גדול. "האנשים שם חיים במנטליות שונה לגמרי משלנו – ילד מקבל שם רישיון נהיגה ואוטומטית זוכה מההורים בג'יפ שעולה רבע ממה שהוא עולה כאן בישראל. אלו דברים שאני חייב להתייחס אליהם במהלך ההופעה".
ואיך הגיב הקהל? הם הצליחו להבין ולהזדהות עם הבדיחות והפאנצ'ים?
"תוך כדי ההופעות עברנו בין נקודות בחיים שלהם ועשינו השוואה מה הם מפסידים בארץ, ומה הם מרוויחים שם. כל ההופעה סבבה סביב הגעגועים והפערים, ואני בטוח שהיה גם להם כיף גדול, ובוודאות גם לי. הרי ככה זה תמיד בחו"ל – אתה פוגש ישראלי ברחוב וזה מיד מחמם לך את הלב לראות מישהו כמוך בתוך כל החו"ל המלחיץ הזה. אני חושב שהיינו סוג של נקודת אור תרבותית בשבילם – פתאום מגיע מישהו שמדבר איתם על במבה וביסלי, וזורק להם בדיחות על הטיילת בת"א, זה מקרב אותך הביתה".
אגב הביתה, ראיתי שהופעת בבית כנסת, קטע לא?
"זה היה כבוד עצום בשבילי. קהל מחו"ל שבא לראות אותי, וכבוד עוד יותר גדול שהקצו לי את החלל המרגש הזה. היה שם רגע שהבטתי על הקהל, אני עומד עם כיפה על הראש, ומסביבי כולם חובשים כיפות ופתאום אתה קולט שאתה אחראי להופעה עם ריח של קודש, זה היה מדהים".
ומה היה הרגע הכי מרגש בנסיעה הזו מבחינתך?
"היה שם רגע בו הדלקתי יחד עם אחד הרבנים בטורונטו חנוכייה מול קהל של 600 איש וזו הייתה הרגשה משוגעת – אני בתוך בית כנסת עם 600 ישראלים, בחוץ קר בטירוף, אנחנו בניכר ואני הוא זה שמניף את השמש. מכל הטיול הזה אני זוכר את הרגע הזה כמאוד יהודי, ישראלי ומחמם את הלב".
אתה עוד בקשר עם האנשים שהופעת מולם?
"בטח! אנחנו מדברים מדי פעם, מעבירים תמונות מאחד לשני וזה נורא נחמד. מעבר לזה שממש עוד רגע אני עולה שוב על מטוס כדי להופיע ב-23 לדצמבר מול ישראלים בניו יורק, ככה שאם מישהו מהקוראים נמצא באזור, הוא מוזמן בכיף גדול".
"אורי חזקיה עושה את אמריקה", הערב אחרי עדי אשכנזי