הוא מומחה עולמי לענייני משפחה ורגיל לתת עצות לאנשים באופן קבוע, אבל הפעם לעמוס רולידר לא היתה מזיקה עצה ממומחה בתחום אחר. ביום הראשון בבית הספר לבשלנים מתחילים הוא התבקש להכין כדורי שוקולד ומיד נכנס ללחץ: "זה משרה תחושה של אי נוחות ומעלה את רמת החרדה", הוא אמר, והמשיך לנסות לפצח את המשימה. בשלב מסוים הוא החליט לוותר כשהבין שזה לא ילך: "אני מרים ידיים", הוא הודיע, "אני לא כועס אבל אני מודה שאין לי מושג איך להכין את הדבר הנפלא הזה. כשאתה נכשל אתה מאבד את הביטחון. הבנתי שזה גדול עלי העסק הזה". ההכרזה לא השאירה את החברים לנבחרת אדישים: "כולנו מכירים אותו מהטלוויזיה, הוא אפילו נראה קצת מפחיד. כשאתה פוגש אותו ככה יש בו משהו קצת חסר אונים", אמרה יעל, "זה כל כך אנושי ונוגע ללב, זה לא הפרופסור זה עמוס הילד שאתה לא יכול לא לרצות לחבק".
"אני מלא במוטיבציה"
אז אם שאלתם את עצמכם איך הוא הרגיש כשצפה בעצמו בזמן שעמד חסר אונים מול חמשת הכדורים, תופתעו לגלות שבדיעבד הוא חש סיפוק לא קטן: "דווקא מהמקום הזה של הכישלון רציתי לעלות".
איזה תגובות קיבלת על ההשתתפות שלך בתכנית?
"כולנו ראינו את הפרק יחד אצל מיכל והיינו מרוצים. נקרענו מצחוק וישר התחלתי לקבל המון תגובות טובות בטלפונים והודעות מסטודנטים ובני משפחה. הבת שלי כתבה לי: "כיף לראות שנשארת עצמך", זה היה מאוד חשוב לי".
איך הרגשת כשראית את עצמך חסר אונים?
"זה שאני לא יודע לבשל זה ברור אבל המטלה הזאת הוכיחה לי עד כמה אין לי צל של מושג. בעזרת מיכל ויעל הצלחתי איכשהו לחמם את השוקולד אבל העיסה שיצאה לא הייתה אפילו דומה לכדורים. התסכול היה עצום אבל הכנתי את עצמי לזה, ידעתי שאהיה בין החלשים בכיתה. תוך כדי הלמידה הבנתי שאני במקום הנכון. זה נתן לי מוטיבציה אדירה ויצאתי מחוזק. למשימה של החביתה באתי כבר עם יותר רצון ללמוד ופה כבר תירגלו אותנו, קיבלנו שיעור והדרכה וזה מיד השפיע על התהליך".
מה עמוס הפרופסור היה אומר לעמוס התלמיד במצב הזה?
"אני בדרך כלל מייעץ להורה או למורה. הייתי אומר לניצן "קח אותו מהמקום שהוא נמצא ועזור לו לטפס. תעודד אותו תחזק אותו והוא יצליח. זה זמן שהרגישות עדיפה על קשיחות". ובאופן כללי מה שסייע פה זה האנשים סביבי. הבנתי שאני עם חברים שיפרגנו ויחפשו דברים טובים להגיד, שיש תמיכה הדדית ופרגון, זה גם משהו שהייתי מציין לטובה".
"הצילו! אני לא יודע לבשל", שבת ב-21:00, ערוץ 2