ג'וליה שחר חוותה הכל בשלוש העונות בהן היא משמשת כרקדנית ומנטורית ב"רוקדים עם כוכבים". היא הגיעה לפסגות (כמעט) הכי גבוהות, הודחה כשלא ציפתה להיות מודחת, חזרה בגלגל ההצלה ועדיין, מבחינתה העונה, הרבה בזכות השחקן דור הררי שרוקד שלצידה, היא אירוע אחר לגמרי (השידורים החיים מתחילים הערב, שני, אחרי החדשות, ערוץ 12).
בריאיון זוגי ל-mako טרם עלייתם לרחבה בשידור חי בפני מדינה שלמה, בזמן שהם מתמודדים בנבחרת המאוחדת מול הטובים ביותר - השניים משתפים ברכבת ההרים שהם עוברים בתקופה זו. "עם כוח גדול, באה אחריות גדולה. רואים את הפסגה ומבינים שמתקרבים, זה נותן דרייב לטפס חזק יותר", אומרת שחר והררי ממשיך, "אנחנו מחכים לזה - נוצרים את הרגע, עבדנו מאוד קשה והכל לא מובן מאליו. להגיע לשלב הזה זה באמת חתיכת מעמד, מאני טיים מסוג אחר. הפעם הראשונה שנקבל פידבק מהקהל בבית".
>> שלב השידור החי מתחיל הערב - והכוח עובר לידיים שלכם, כך תוכלו להצביע לפייבוריט שלכם באפליקציית +12
אתם עובדים קשה יותר?
הררי: "אנחנו רוצים לשדרג, להעלות את הרף והרמה. אנחנו רואים את המתמודדים, יודעים מה כל אחד מסוגל ולאיזה קצה אנשים דוחפים את עצמם פה. זה רק מדרבן לרצות לעשות גם - ואף יותר".
אתם מרגישים את הלחץ גם אצל שאר הזוגות?
שחר: "אנשים מסתובבים פה כמו זומבים מאחורי הקלעים, מזיעים, שקיות שחורות מתחת לעיניים. הם בקושי אומרים שלום, אנשים עייפים ומרוטים".
איזה תגובות אתם מקבלים מאז תחילת השידורים?
שחר: "ואו פשוט ואו. לא תיארנו לעצמנו. בכל בוקר אני קמה ואומרת: 'איזה כיף'".
הררי: "אני לא מצליח להכיל את הדבר הזה, זה מחמיא ומדהים. חשבנו שיהיה נחמד אבל זה מדהים".
הררי התחיל לעכל, ובינתיים בתחרות הזוג מקבל ציונים טובים וביקורות מעולות. אבל, המחמאות שהכי נוגעות לליבם מגיעות דווקא מהקהל. "אני אומרת כל פעם איזה כיף שהקהל מחכה לראות אותנו. הבוקר קמתי חולה אבל אין מצב לאכזב. נכנסים לסטודיו, נותנים עבודה כדי להפיל להם את הלסת על הרצפה", מדגישה שחר, "הם כל כך מעריכים את מה שעשינו עד כה שחובת ההוכחה עלינו. הקהל מגבה אותנו, הם נאמנים לנו".
"יש פה מערכת יחסים עם הקהל", מוסיף הררי. "היו פעמים שקיבלנו ציונים לא טובים או ביקורת מסוימת, והתגובות שקיבלנו היו פשוט ואו, איזה מזל שהם שם. המינימום זה להחזיר להם על האהבה הזו".
אמרתם שלפעמים קשה לעכל את כל הטירוף.
הררי: "תוכנית מהסוג הזה זה משהו שלא עשיתי, ואני לא יודע מתי אעשה שוב דבר כזה. זה מאוד חד-פעמי, ספציפי וייחודי. לא קיבלתי תגובות במסות כאלה, לא ככה. אתה עושה את זה בשביל האנשים האלה שיראו ושאולי זה יגע בהם, ואולי גם ישפיע עליהם. ככה זה בעבורי במשחק, במוזיקה ובמחול. כשאני מקבל כזו אהבה שאני רואה גם מה מסוכן בזה; אם אתה לא מחובר למה שאתה עושה, זה פשוט הופך להיות מטרה במקום בונוס - שם הסכנה. אני יודע למה אני פה, כל הודעה ותגובה כזו פשוט מפוצצת לי את הלב, נוגעת בי. אני מנסה להכיל, אבל במסה כזו זה כל כך גדול שאני לא יודע. אני משתדל לקרוא הודעות, להגיב לאנשים, זו זכות גדולה להגיד תודה ולהוקיר את זה".
שחר: "יש לי חברה שהתקשרה להזכיר שהיה לה יום הולדת. היא אמרה שהיא לא כועסת ויודעת שאני עסוקה אבל שאדע שהייתה לה יום הולדת. ישר התנצלתי, זה נורא קשה. ברור שזה מובן אבל זה נורא ואקום, כמו חור שחור. זה מנתק אותך, שואב אותך מכל מה שאתה עושה. כל דקה חשובה, וגם כשיש דקה פנויה אז זה לדבר על הבגדים או לתפור משהו בארט".
איך זה מרגיש לחשוף את עצמכם בפריים טיים?
הררי: "בהתחלה השיחות האלו בראיונות, לשבת על הספה, היה קשה. דמיינתי איך יהיה לשבת על הספה הזו, אם אני מסוגל לדבר - וכשעשיתי את זה הגוף ננעל, אבל יש משהו מהנה בלשחק דמויות ואתה באמת מרגיש יותר מוגן, זו התחושה אצלי. זה אחד האתגרים והמטרות שאמרתי לעצמי שאם אשיג אותן בתוכנית, זו תהיה מתנה בשבילי. לנסות להיחשף. אני מעריץ את ג'וליה כרקדנית הרבה לפני שאנחנו רוקדים יחד".
שחר: "יש משהו בתוכנית שמחבר אותך לעצמך, אתה עובר טיפול פסיכולוגי מצולם שמשודר למדינה והיא גם מביעה את דעתה. בעונה השלישית, הבנתי מי אני, אתה זוכה לראות את עצמך מהצד במצבים האלה, בשיחות האלה על הספה".
ואיך זה לראות את עצמכם מהצד?
הררי: "לפעמים אני עם קיא קל במעלה הגרון, לקח לי זמן להתרגל לראות את עצמי כשעשיתי סדרה או שתיים בהתחלה. זה קשה כי אתה רואה את עצמך וזו חוויה די מלחיצה - וב'רוקדים עם כוכבים' אתה רואה את עצמך בטסטה, לא במסגרת כלשהי. שואלים שאלה אמיצה ואותנטית ואני אמור להסתכל על עצמי עכשיו עונה את האמת. הגעתי לאומנות כדי לגעת בבני אדם כמו שדברים נגעו בי כשהייתי ילד. אם ילד יראה את זה, זה הכל. לא רוצה הערצה, למרות שהאהבה הזו נעימה כשהיא מנומקת. רציתי להשתתף בתוכנית מהסוג הזה ולצאת עם המתנה של להיחשף מול עצמי בצורה כזו, שיכירו אותי ככה וזה קשוח".
שחר: "זה ממש כמו להסתכל במראה. בעיניי זה הטיפול הפסיכולוגי הכי מפחיד וטוב. בעונה הראשונה חששתי מזה מאוד, אמרתי לעצמי: 'זה הכי גרוע שיכול להיות'. אם לא אוהב את עצמי? מעונה לעונה למדתי להתאהב בעצמי. בתוכנית כזו אנשים רואים את הדינמיקה והכבוד שיש בינינו, ורוב התגובות לא עסוקות בריקוד. זה עוד יותר מרגש".
הדינמיקה בין השניים נראית אותנטית וכיפית במיוחד, וככזו יש גם רגעים לא פשוטים. במהלך השיחה, השניים משתפים בנקודות בהן ג'וליה צריכה לגייס את כל הכוחות כמנטורית וכמדריכה. "הדינמיקה קלילה לצד כבדה, אני מגיע עם המון עייפות", מודה הררי, "יש המון התמודדות, כמו שלג'וליה יש בן זוג בבית שלא רואה אותה. כל אחד עובר משהו ומקריב. לפעמים אני מביא אנרגיה כבדה לחדר, עייף. אני נהנה מזה שהיא המנטורית, זה מסיר קצת אחריות והיא צריכה להרים אותי, ברגעים כאלה זה נורא קשה. אני כבר מתחיל להבין את העבודה, הגוף והאנרגיה שלי צונחים לעיתים. קשה לשמור על הרמה הזו, על דריכות כזו. הכי מסוכן בזה שזה עולה בבריאות. ברגע שהבריאות הנפשית לא טובה, זה פוגע בגוף".
ג'וליה, איך את מרימה אותו?
"לא משאירה לו ברירה. אין מה לעשות, אני מטבעי בן אדם חיובי. עברתי הרבה דברים קשים בחיי, התוכנית הזו הכניסה אותי לכושר. שתי העונות הקודמות הכניסו אותי לכושר, אני ערוכה לכל תרחיש, דבר לא יכול להפתיע אותי. הודחתי כשלא ציפיתי, חזרתי בגלגל הצלה וגם לא חזרתי פעם אחת. חוויתי כל דבר מלבד לנצח, ואני יודעת שאנרגיה חיובית, שמחה ולאהוב את מה שקורה בסטודיו - אי אפשר לנצח בלי הדברים האלו. לפעמים שומעים זוגות רבים, ואני אומרת: 'אין, זה פשוט לא יכול לקרות'. חייב להיות ביחסים טובים".
בסוף זה שני אנשים ביחד, שעות בחדר אחד.
הררי: "אצלנו, לפחות לתחושתי, אנחנו קולטים אחד את השנייה ולוקחים צעד אחורה. הייתה אולי פעם אחת שהיינו צריכים לדבר את זה, ליישר קו. זו לא שיחת יחסנו לאן כמו שיחת יחסנו איך, הייתה שיחה אחת כזו. כל אחד שם את מה שחשוב לו".
מה היה הנאמבר האהוב עליכם עד כה?
שחר: "בכללי, אנחנו בזים לסכנה, אבל רואים אותה ואומרים: 'נותנים בראש'. אנחנו נהנים מזה. יש סגנונות שדורשים מאמץ, דרגת קושי גבוהה ואפילו סכנה מול השופטים, אבל אנחנו נהנים את זה. דור אומר שהוא אוהב את הבלון הצהוב, זה נאמבר מעלף ומרגש".
הררי: "זה נאמבר שהיה דיון אומנותי מאוד סוער על נושא הבלון הצהוב. כמובן שיש לזה משמעות אחרת לצערי היום, ולשמחתי יש לנו את האפשרות לבחור. בגלל המציאות שלנו, ההחלטה על צבע הבלון הייתה הימור אומנותי וקיוונו שזה יעבור בצורה הכי כנה שיש ולא ככלי. אנחנו קוראים את הרשתות, רואים מה אומרים וראינו את הביקורת לפני התוכנית. גם הם צודקים, הקולות שאומרים מנגד שרוצים את האסקפיזם ושאוהבים 'רוקדים עם כוכבים' גם צודקים. אני שם, ורגע לפני הייתי בעזה, ועכשיו אני פה ועושה ריקוד אז דווקא רציתי להשתמש בבמה הזו. חוץ מזה, יום לפני הביצוע שינינו את הכוריאוגרפיה כי הייתה לי פציעה. הריקוד נולד בדרך עקלקלה, לא היה חלק, ונאלצתי לעלות לרחבה לאחר זריקה אבל היא הייתה שם בשבילי וקיבלנו ציון טוב. לכן, זה הריקוד הכי טוב בשבילי כרגע".
אפרופו שופטים, יש לכם מסר אליהם לפני השידורים החיים?
ג'וליה: "עד כה הם היו בעדנו, אנחנו מעריכים כל ביקורת וכל מה שאמרו היה נכון. חשוב לנו להביא את האומנות ולהביא עוד צדדים אומנותיים שאנחנו מכירים מהעולמות שלנו אל הבמה הזו. יש לנו הזדמנות, היינו רוצים שיעריכו את הצבעוניות שלנו. זה טיפה להיות הברווזון המכוער, ברבורים שחורים. משהו שהוא טיפה שונה, ואני מקווה שהם יודעים שזה דורש הרבה אומץ ותעוזה. חלק מהביקורות היו שיכול להיות שהיה שילובים יתר על המידה, שהמינונים היו לא נכונים, אפשר להסכים עם זה. אנחנו דואגים למנן את זה נכון ולחשב טוב-טוב. אנחנו ממש עושים כוריאוגרפיה מולקולרית, בודקים את המינונים אז שיעריכו את זה. נקווה שהם יראו את זה ויעריכו את זה".