21 מפורסמים ומפורסמות מהשורה הראשונה, יעשו הכל כדי להיות אלו שיניפו את הגביע. אבל רבים מהם, חששו מהרגע שבו דור הררי יעלה לרחבה של "רוקדים עם כוכבים" (פרק הבכורה השני הערב, אחרי החדשות, קשת 12) - ובצדק. השחקן והמוזיקאי הוכיח ביום רביעי האחרון, שבנוסף לכל הוא גם רקדן. למרות שגויס למילואים תוך כדי החזרות, הררי והרקדנית שלצידו ג'וליה שחר הראו לכולם שהם צוות מנצח, כזה שיודע לנצל את המיטב מכל סיטואציה, גם בתקופה מורכבת שכזו - וביצעו נאמבר מצמרר שהוביל לשיחה מרגשת עם השופטת החדשה לאה ינאי.
למעשה, הררי הגיע לתחרות הריקודים עם כמה מטרות, הראשונה: ללמוד לרקוד ולשרוף את הרחבה. השנייה: לתת לקהל בבית להכיר אותו בלי מסכות, לא בתור דמות, אלא את מי שהוא, באמת. בריאיון ל-mako הררי משתף בהתרגשות שהתחרות מביאה איתה לחייו. "אני אוהב את זה שרף הציפיות גבוה, זה מלחיץ אבל גם מדרבן אותי לעשות יותר ממה שקודמיי עשו. אני רעב", הוא אומר.
אנחנו מכירים אותך כמוזיקאי ושחקן, מה אתה רוצה שהצופים יראו?
"הייתי רוצה שיראו אותי, צדדים שלא יצאו בדמויות ששיחקתי. זה ה-אתגר שלי, נורא מפחיד אותי להיחשף ככה. בסוף בטלוויזיה אני משחק דמות שמישהו כתב, ביים והלביש. הפנים שלי ומשהו שאני מביא לתוך דמות הופך להיות מזוהה איתי".
כאמור, הררי חולק את הרחבה עם ג'וליה שחר, שרקדה בעונה הראשונה לצידו של לירן דנינו, ובעונה השנייה - לצידו של יוגב מלכה, בן זוגה כיום. על הציוות אליה הררי מספר: "היא הרקדנית שהכי קיוויתי לקבל, כשפתחתי את הדלת וראיתי שהיא שם זה היה רגע מאושר מזה תקופה ארוכה", הוא נזכר בחיוך, "ג'וליה לוחמת, היא בנתה את עצמה בעשר אצבעות, כל יום כל בחיים נלחמה להגיע לאיפה שהיא נמצאת. זה בדיוק הטמפרמנט שאני צריך לצידי בתוכנית כזאת אינטנסיבית, כי אני גם מביא איזושהי משמעת וניחוח הצבאי, ולצד זה מלא צחוקים. היא לא מוותרת לי וזה בדיוק מה שאני צריך, אני לא רוצה הנחות - אני רוצה עבודה, היא פשוט מדהימה".
כשהררי מדבר על הנחות, אי אפשר לא לחשוב על הדרך שעבר עד שעלה לרחבה. במהלך החזרות הוא הוקפץ למילואים ונאלץ לעצור את האימונים לקראת העונה - בזמן שהמתחרים מולו דוהרים בשיא הקצב. "הפסדנו המון חזרות, שזה דבר לא פשוט בתוכנית כזאת", הוא אומר, "כולם עובדים קשה, אז פחדנו להיגרר מאחור. אנחנו עובדים יום יום וזה נורא אינטנסיבי. כשהיה רגע של שקט בחזרה, ישבנו ושתינו מים ואמרתי לג'וליה: 'איזה רגע לחיות בו, איזה מטורף'. שנינו לרגע התחברנו לכאן ועכשיו, הנשמה התמלאה קצת ומיד חזרנו לעבוד".
יש לזה מחיר בתחרות כזו אינטנסיבית.
"יש לזה מחיר וזה סיפור חיי. פספסנו חזרות, אבל אנחנו נותנים גז ומחזירים דברים שקצת חמקו לי מהגוף. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שמה שהיה היה, היו מילואים ופספסנו חזרות - יאללה מפה הלאה, אנחנו מרימים את ההילוכים ואין הנחות, אנחנו מגיעים מדורבנים יותר".
רגע אחד אתה בחזית האש, ואז אתה פתאום עובר לחדר החזרות ולריקודים. זה שינוי.
"אני חושב שהעובדה שאני מאוד אוהב משחק וזה מה שאני עושה - עוזרת לי לעשות את השינויים המהירים האלה. הייתי על סטים ואני מכיר ויודע מה זה לעבוד קשה, ולצד זה אני יודע מה זה להיות מוקפץ למילואים, לעלות על ציוד זריז ולמלא משימות. בא לי לומר שאני כרגע קצת לא מתמודד עם זה מבחירה, פשוט נותן לדברים לקרות. חזרתי מהשטח דוך לחזרות עם ג'וליה, הכלי הזה של להתאים את עצמי מהר מאוד למציאויות השונות משתפר מטבעו במציאות הזאת. לחזור להיות פה או בתיאטרון בבית לסין עם ההצגה של 'בלוז החופש הגדול' או במילואים, אלה קפיצות שאני יודע שבשנים הקרובות יהיו מנת חלקנו וזה משהו שיקרה שוב ושוב. חשוב לי להיות עם הצוות, אני אוהב אותם אהבת נפש. אנחנו ביחד מגיל 18, הם האנשים שבנו אותי, לימדו אותי גיטרה ונתנו לי לעשות את החיקויים והצחוקים - מה שהפך אותי לשחקן יום אחד. לצד זה יש את החיים שאני חי ואוהב, לשחק, לרקוד, לנגן ולכתוב. אם אני אזניח אותם אני חושב שאני לא אהיה טוב במילואים, ואם אני לא אלך למילואים אני לא אוכל לחיות פה".
ולמרות המילואים ופספוס החזרות, הררי מצא את עצמו גבוה בטבלאות ההימור, של הקהל בבית וגם המשתתפים. "מחמיא מאוד שמפנים אלי את הפוקוס הנדיב הזה, אבל יש פה חבר'ה לא פראיירים בכלל. כצופה אדוק לדעתי זאת העונה הכי קשה שהייתה. יש פה מתחרים שהם וואו, קל לומר אולי על הספורטאים האולימפיים, שאלו אנשים שעשו את זה ברמה הכי גבוהה. לצד אנשים שיודעים לזוז ובאים עם הגישה הנכונה", מספר הררי על המתחרים נגדו שיעלו הערב כאמור על הרחבה: "הדלתות בסטודיו לא נסגרות עד הסוף, הצצתי וראיתי חבר'ה עובדים, אני חושב שיהיו הרבה הפתעות בעונה".
הוא אומר באופן חד וחלק שעומדות להיות הפתעות רבות, אבל הררי ממקד את תשומת הלב שלו בפרטנרית שלו לרחבה. "אני הולך להתעסק בג'וליה, לא הולך לרדת ממנה. אני מאמין שאם אמשיך ככה ואהיה עם העיניים עליה, היא תוביל אותנו למקום הכי טוב וגבוה, מבחינתי היא התחרות שלי. אני צריך להשוות את עצמי אליה ויותר, זאת השאיפה. זה אני מולה והיא מולי, שנינו ביחד בדבר הזה, וכל היתר - אנחנו נפגש כנראה על הרחבה", מבהיר.
הגעת מעולם הריקוד. בינינו, זה נותן יתרון מסוים?
"מעולם הברייקדאנס. היתרון הוא ההיכרות עם חדר החזרות ועם הרצפה; פציעות ונפילות שחוויתי, אני מכיר את העבודה הזאת על העור והגוף, את הזיעה. חוץ מזה, כל קשר בין ברייקדאנס לסלונים לא קיים, זה כמו לדבר על פלאפל בשוק ומסעדת משלן בצרפת - לא אותה חיה בכלל. אני מחובר לגוף אבל זה לא עוזר, צריך ללמוד את השפה הזאת, כי היא אחרת לגמרי, ולהטמיע אותה - זה לא במערכת שלי, היציבה שלי אחרת והעמידה שלי אחרת, אני לומד פה מאפס וצריך תוך זמן קצר, מינוס ימי מילואים להכניס את זה לגוף ואז לבצע, זה אתגר".
מה גרם לך לרצות מאזור הנוחות?
"זה מפחיד וקשה אבל אני חי בשביל לשים את עצמי במקומות לא נוחים, אני אקסטרימיסט מטבעי, נראה לי זה ניכר - גם במילואים וגם בדברים אחרים. אני אוהב את הקצה ובאתי גם בשביל לחשוף את עצמי ככה ושבאמת יכירו אותי באופן אחר".