את הרחבה של "רוקדים עם כוכבים" הם מכירים היטב. הם הרי היו שם מהיום הראשון, למדו אותה לפרטי פרטים ולאחר מכן לימדו את הכוכבים שלצידם כיצד לחרוך אותה מקצה לקצה, הפכו אותם במספר חודשים לרקדנים מהשורה הראשונה, כי זה מה שמנטורים טובים עושים. הם עשו את זה בעבודה קשה ובהשקעה, אבל בעיקר הם עשו את עם לב ענק, כתפיים רחבות, כתפיים עליהן היה אפשר להניח את הראש כשהיה קשה.
והיה קשה. הזוגות בילו שעות על גבי שעות בחדר החזרות; התאמנו, הזיעו, שיתפו, נפלו, צחקו ולפעמים בכו, הכל כדי להגיע לרגע האמת. זה היה מסע מטלטל שהם עברו בפני מדינה שלמה וכעת, לפני שאירוע הגמר של "רוקדים עם כוכבים 2023" (רביעי אחרי החדשות, קשת 12) יצא לדרך, התיישבנו לשיחה עם הכוכבים האמיתיים: חיים פרשטיין, נינה סול וארטיום ליאסקובסקי וחזרנו איתם ליום שבו הכל התחיל, אי שם בעונה שעברה. מצאנו את עצמנו מדברים על משפחה, מהות החיים והרצון לרקוד כמה שיותר - כלומר להגיע הכי רחוק שאפשר.
"אחת המטרות שלי הייתה לרקוד כמה שיותר ריקודים - וזה אומר שאני צריכה להגיע עד הגמר"
"נכנסתי בלי הבנה לגבי מה זה יהיה או איך זה יהיה. רק ידעתי שאני רקדנית טובה ושאני אוהבת לרקוד, ריקוד זאת האהבה שלי", מתארת נינה את תחילת דרכה בתוכנית ומשחזרת את הרגעים שלאחר הזכייה בעונה הראשון עם אלכס שטילוב, "מצד אחד הייתי מאוד שמחה שניצחנו, היה 'גלורי' (תהילה), אבל מצד שני זה היה כל כך אינטנסיבי ועמוס. אבל עבר זמן והתגעגעתי לכל הדבר הזה. התגעגעתי להופיע על הבמה, על הרחבה. זה מאוד כיף, זאת זכות גדולה. אחת מהמטרות שלי הייתה לרקוד כמה שיותר ריקודים, לבנות כמה שיותר ריקודים, להופיע כמה שיותר - וזה אומר שאני צריכה להגיע עד הגמר".
גם חיים הגיע עד לגמר הגדול בעונה שעברה, אבל למרות זאת הוא לא ציפה שגם הפעם הוא יגיע, למעשה הוא לא חשב על כך כלל - אלא ידע שהוא פשוט יעשה את הכי טוב שלו. "זה לא משהו שאתה חושב עליו או מאחל לו", הוא אומר, "אתה נותן את כל כולך ומקווה שזה יקרה, נותן את ה-'דה בסט' שלך. אני בן אדם מאוד יסודי, זה מה שאני עושה: נותן מההתחלה ועד הסוף את המקסימום".
לצידם נלחם על הגביע בעונה שעבר ארטיום, והוא ידע שגם הפעם הוא יגיע הכי רחוק שאפשר, מבחינתו אין אופציה אחרת. "ידעתי ב-200 אחוז שאני הולך להיות בגמר", מספר ארטיום, "ברגע שראיתי את עדי, את איך שהיא זזה ואיך שהיא רוקדת אמרתי לה: 'אנחנו בגמר', היא אמרה לי: 'לא', אני אמרתי לה: 'כן'".
את השיחה הזו ארטיום מנהל לאחר שנקבע כי הוא לא יוכל לעלות לרקוד בגמר. עם זאת, הוא ממשיך לשמש כמורה וככוריאוגרף של עדי חבשוש אשר תעלה על הרחבה בשידור חי לצידו של מתנאל קונבסקי. "למרות שהייתה בי תקווה אני מכיר את הגוף שלי, אני מכיר פציעות", הוא אומר, "פציעה כזאת עוד לא הייתה לי. עשיתי את כל המאמצים כדי שאולי באיזושהי דרך יקרה נס ואני כן ארקוד, הצוות הרפואי של התוכנית טיפל בי. עד הרגע האחרון הייתה תקווה, אבל זה קרה. נתנאל רקדן תותח ועדי הולכת להפציץ כמו שהיא הפציצה".
אבל כדי שהם יוכלו לתת את הכל, יקריהם עומדים מאחוריהם ותומכים בהם. חיים, מספר שבן זוגו אלירן מזה שבע שנים מהווה עבורו עוגן בתקופה זו. "הוא דמות מפתח בבריאות הנפש שלי ובהצלחה שלי", הוא אומר, "הוא בן זוג כל כך תומך, מכיל, חכם ובעל אינטלגנציה רגשית גבוהה שרואה מתי אני צריך שקט, חיבוק או אהבה. לא הייתי יכול לאחל למישהו יותר טוב ממנו".
חיים מדבר בין היתר על הליך הפונדקאות שהם נמצאים בעיצומו. התינוק של השניים נגיעה מלהגיח לאוויר העולם ובן זוגו אלירן מטפל בכל הפרטים בתקופה עמוסה זו. "אלירן לוקח על עצמו הכל ולא מתלונן", הוא אומר ומשתף בתקופה: "כל הנושא של הנסיעה שלנו לארה"ב להביא את התינוק - זאת בירוקרטיה מטורפת, מיליארד דברים. זכיתי בזוגיות, ידעתי שאני הולך להתחתן ולעשות איתו משפחה אחרי חודש, בהתחלה התביישתי להגיד לו את זה".
"זה לא יפסיק לרגש אותי עד יומי האחרון שהסבתי להם גאווה, שמחה, אושר. שבאמת נתתי להם את הרגעים שבהם הם הרגישו שזה שווה את זה"
כשמדברים עם רקדנים מקצועיים, מהמפורסמים במדינה, השאלה שמתבקשת היא האם הם חולמים על הרגע בו גם הילדים שלהם ינעלו את נעלי הריקוד ויעלו על הרחבה שמהווה חלק כה מרכזי מחייהם. "אני רוצה שהוא יהיה שמח, שיאהב את החיים ושיעשה את מה שהלב שלו רוצה לעשות", אומרת נינה על בנה בן החמש, "שהוא ירגיש מוצלח במה שהוא עושה. אני חושבת שההצלחה היא סימן לכך שאנחנו הולכים בדרך הנכונה, בדרך שבה אנחנו צריכים ללכת. אם זה יהיה ריקוד אני אהיה שמחה - אבל גם אם זה יהיה משהו אחר". עם זאת, נראה כי האהבה לריקוד טבועה במשפחה, כי כזכור גם בן זוגה של נינה, סרגיי סטפנוב, רקד בעונה שעברה על הרחבה של "רוקדים עם כוכבים" לצידה של אסטלה.
חיים שכאמור עומד להיות אבא בקרוב חושב כמו נינה. "אני הגעתי מבית שבו עשיתי כל דבר אפשרי מגיל ארבע, כל יום שני חוגים לפחות - ובסופו של דבר בחרתי בריקודים סלוניים", הוא אומר, "אני חושב שהייתי מאוד רוצה לתת לילד את אותו הדבר, אנסה לזהות אצל הילד שלי מגיל צעיר מה מדליק אותו, כל דבר שהוא יאהב ויתחבר אליו, אני אפתח את זה ב-200 אחוזים. אני חושב שזאת מתנה ענקית לפתח את הילד שלך בכיוונים שמעניינים אותו".
כשחיים מדבר על הבית, הוא מזכיר את הוריו, מה שמחזיר את השיחה הישר לספיישל הרקדנים בו ההורים הגיעו לבקר באולפן וראו את ילדיהם, עבורם נתנו את הכל זורחים על הרחבה. "ההורים שלי עזבו את כל מה שעבדו בשבילו כל החיים ועברו", הוא מספר, "אני עוד שנייה אבא, אבא גאה והומוסקסואל ואני מאחל לעצמי שההורים שלי לא יחוו אכזבה - שבגלל שנולדתי הומוסקסואל אני אגיד להם שאני אהיה צריך להגר למדינה או לעבור כי אין לי מקום פה יותר. הם וויתרו על הכל כדי שלילדים שלהם תהיה הזדמנות לצמוח, להתפרנס, לגדול. לתת להם את הכל במדינה שבה הם נמצאים. הנושא של ההורים שלי זה שיעור גדול מאוד ללמוד, האנשים הגיבורים האלה שלוקחים את הילדים שלהם למקום שחשבו שיהיה להם יותר טוב, אני מעריץ אותם ואת מה שהם עשו בשבילנו - זה לא יפסיק לרגש אותי עד יומי האחרון שהסבתי להם גאווה, שמחה, אושר. שבאמת נתתי להם את הרגעים שבהם הם הרגישו שזה שווה את זה. אין דבר יותר גדול מזה, זה יותר חזק ממחיאות כפיים, מלהתפרנס ממה שאתה עושה, מזה שיגידו לך שרקדת יפה או עשית ריקוד יפה".
גם ארטיום דיבר באותו הפרק על כך שהוריו נתנו את הכל, גם את מה שיש וגם את מה שאין כדי שהוא יוכל להגשים את עצמו. "השיר היה של אברהם טל, 'אורות', ומי שמכיר אותי יודע כמה אני מחובר לטקסט", הוא אומר, "רציתי בהתחלה לעשות את הריקוד הזה בתור ריקוד גמר, אבל אמרתי שאני רוצה להקדיש הריקוד הזה להורים שלי. אמא ואבא שלי חיים דרכי מאז שאני ילד קטן; אם זה לטוס איתי לכל תחרות, לא לפספס אף הופעה, שום מדידת בגד, כל שיעור פרטי אבא שלי היה מגיע ומצלם כדי שאוכל לראות בבית ולשמוע את כל ההערות של המורים. הם נכנסו לפעמים לחובות בשביל שיוכלו לשלם על תחרות בגרמניה שהם רצו לטוס איתי ביחד אליה, הם ממש עטפו אותי בחום ואהבה. אני מודה להם על הכל, הם מודל לחיקוי והיום ברוך השם הכל בסדר, הם עשו את הכל בשביל להגשים לי את החלום ואי אפשר שלא לחשוב עליהם כשאתה רוקד - ולא להקדיש להם ריקוד".