אם היו מודדים את רמת האדרנלין שזורמת ליוגב מלכה וג'וליה שחר בגוף, כנראה שהמד היה מתנפץ. זה היה ככה גם קודם לכן, אבל עם הדחתם, חזרתם לתחרות ותחילת שלב השידורים החיים של "רוקדים עם כוכבים" (פרק חדש הערב אחרי החדשות, קשת 12), אנחנו מדברים על עוצמות אחרות לגמרי.
לאחר שביום שלישי האחרון הם עלו על הרחבה בשידור חי עם אש בעיניים וכבשו אותה בריקוד סלסה לוהט, הערב הם יעלו שוב על אותה רחבה - ויעשו הכל כולל הכל כדי להמשיך בתחרות - עבורם אין אופציה אחרת. "חובת ההוכחה היא עלינו, אנחנו הרבה יותר רעבים, רוצים לבוא ולהצליח. אנחנו נמצאים מלא בחדר החזרות ומתים לעלות כבר על הבמה", אומר יוגב בריאיון זוגי עם הפרטנרית לרחבה ג'וליה, זו שהוא זכה בה גם בחיים האמיתיים.
כשיוגב אומר שחובת ההוכחה היא עליהם, הוא מתכוון לכך שהשניים הודחו רגע לפני שלב השידורים החיים. הם נלחמו במעמד ההדחה באלה לי להב ומתנאל קונבסקי, אותם השופטים בחרו להשאיר. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשניים ספורטאיים אמיתיים, וככאלו, אין שום סיכוי שהם היו מוותרים על ההזדמנות לחזור לתחרת, למרות שהם מרגישים כי הם לא היו צריכים ללכת.
"זה היה ממש קשה, היה תסכול", אומר יוגב ואילו ג'וליה משלימה אותו במהרה, "עכשיו אנחנו מבינים שזאת הייתה מתנה בהסוואה של טרגדיה. זה פשוט מדהים; אנחנו הרבה יותר בכושר, הרבה יותר חזקים, הרבה יותר נחושים".
חזרתם עם אש בעיניים.
ג'וליה: "רעל".
יוגב: "לא באנו כדי לחזור לעוד כמה פרקים, אנחנו באמת רוצים להגיע לגמר, לנצח. אני חושב ששנינו מביאים ביצועים ממש טובים ועובדים הכי קשה שאפשר בחדר החזרות. היא באמת איתי על הפרטים הקטנים כדי שאצא הכי טוב שאפשר. נקווה שהקהל יהיה איתנו בהצבעות".
ג'וליה: "בזכות ההדחה הזאת קיבלנו מלא אהבה מהקהל, הבנו כמה אוהבים אותנו, כמות ההודעות והאהבה ששטפו אותנו חיזקו אותנו כל כך שאמרנו: 'וואו אם היה לנו רעל בעיניים, אז עכשיו אנחנו בראבק".
עד לפני חודשיים כשחשבו על יוגב מלכה, חשבו על "נינג'ה ישראל". הוא הנינג'ה הישראלי השני וה-20 בעולם, האיש והשרירים שמנפץ באזרים ושורף מסלולים. הוא רגיל לשגרת אימונים אינטנסיבית, אבל בניגוד לעולם הנינג'ה הפעם מלכה לא מתאמן שעות רק עבור עצמו - אלא גם עבור הפרטנרית שלו.
"אמרתי לג'וליה שכשהייתי ב'נינג'ה' היה לי את עצמי. אני הייתי צריך לדרבן את עצמי והיו פעמים שלא הייתה לי מוטיבציה", הוא מספר, "לא היה מי שירים אותי, מי שאתאמן גם בשבילו, יש בזה משהו שאנחנו בפרויקט הזה ביחד שאני יודע שאם עכשיו אין לי כוח זה משליך עליה - אז אני אדרבן את עצמי, יש לי עוד מישהו להילחם עבורו. גם הקהל מביא לנו כזו כמות של אהבה, ואנחנו מרגישים מחויבות גם כלפיהם. זה מצחיק לא חשבתי שאני ארגיש ככה". "אתה אומר: 'מה, לא נאכזב אותם בחיים'", מוסיפה ג'וליה.
יוגב יודע שהוא הגיע לרמת הביצועים הזו על הרחבה בעזרתה של ג'וליה שחובשת מספר כובעים בחייו. היא מנטורית קשוחה, לא מוותרת בחדר החזרות, בו לא מתעסקים בדבר מעבר לאימונים אינסופיים. הוא מעריך אותה על כך - והוא לא מסתיר זאת.
אחרי שצלחתם את שלב גלגל ההצלה, אמרת לג'וליה תודה.
יוגב: "הרגשתי צורך להגיד את התודה הזאת. להיות בצד של המורה זה לא פשוט, אני כולי גוש מגושם יחסית עם מלא שרירים, ולבוא ולנסות להפוך את זה למשהו רך ועדין זה מטורף. אני יודע כמה היא משקיעה בזה וכמה היא נותנת את כל כולה לפרויקט הזה. זה היה מרגש עבורי, אז היה לי חשוב להוקיר תודה".
ג'וליה: "זה היה מרגש, אני גם רגשנית נורא, אז זה מרגש אותי עכשיו. אנחנו כל כך חזק בתוך התהליך הזה, אין רגע דל, כל הזמן יש משהו בראש, ואני חושבת שרק בראיונות יש לנו זום אאוט מהסיטואציה ואנחנו מבינים כמה צריך להגיד תודה, או כמה אני גאה בו. כי אין את הזמן לעצור ולהגיד: 'תקשיב, אני גאה בך', את הזמן אני מנצלת כדי להגיד מה לא טוב, כדי להשתפר' כל דבר אחר הוא בזבוז זמן, ופתאום כעושים זום אאוט את אומרת: 'נראה לי שאני לא מספיק אומרת לו כמה אני גאה בו. אנשים אחרים שומעים את זה, הוא לא".
זה נשמע כמו רכבת הרים, לופ אינסופי של חדר חזרות.
ג'וליה: "לופ זו מילה מדויקת, בימים האחרונים אנחנו צוחקים שאנחנו בלופ אינסופי. את כבר לא יודעת איזה יום היום".
אבל זה לא רק הדרייב לנצח שמשאיר אותם בחדר החזרות, אלא גם האהבה לעולם הריקוד. "נהניתי לרקוד מהרגע הראשון עם כמה שזה היה מאתגר עבורי וזה עדיין מאתגר, ואפילו יותר כי בכל פעם מחליפים סגנון", אומר יוגב, "אמנם אני יודע את הדגשים העיקריים, אבל זה כל פעם להיות בין סגנונות וזה נורא מתסכל - במיוחד כשדורשים עכשיו רמה מאוד גבוה. אז מן הסתם שג'וליה מתעכבת איתי על הדברים הקטנים, זה כדי שבאמת אראה רקדן. מצד אחד אני מתעצבן על זה ומצד שני מברך על זה שהיא רואה את הדברים הקטנים". "אני מתחילה להיות טיפה יותר קשה כי הציפיות של השופטים יותר גבוהות, הם לא הולכים ונהיים עדינים יותר", אומרת ג'וליה.
ואיך כל זה מסתדר ביחד עם החיים שבעולם החיצון?
ג'וליה: "אין עולם חיצון, פשוט איננו. אנחנו נמצאים ביקום מקביל, אין לנו זמן לעוד דברים, אין שום דבר אחר חוץ מזה. התחרות הופכת להיות קשה יותר, ומעבר לדרישות גבוהות ברמה הפיזית, זו כבר לוחמה פסיכולוגית ומנטלית של מי יותר חזק - כי הקושי הוא לא רק בטכניקה, אלא גם במנטלי, זה להחזיק חזק ולא ליפול. אני חושבת שהתחרות הכי קשה היא מול עצמנו, זה נשמע נורא קלישאתי, אבל זאת התחרות הקשה, לא לוותר. זה משהו שהוא לימד אותי; לא רואים אף אחד, אין מתחרים, יש אותנו, ואנחנו צריכים להיות גרסה טובה יותר של עצמנו".