דידי הררי עשה את הכל. אם נחזור אחורה בזמן וננסה למנות את כל הטייטלים שהוא מונה לזכותו, כנראה שהרשימה לא תגמר. אבל אם בכל זאת ננסה - נתחיל מהטייטל המובהק ביותר: "שדרן הרדיו", זה שמוביל את אחת תכניות הרדיו המצליחות והמואזנות ביותר במדינה. באותה רשימה נמנה גם את היותו מנחה, כרוז משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ואפילו רקדן, טייטל שונה לחלוטין מזה שהוא הכיר.
לפני כשבועיים, הררי עלה לראשונה על הבמה של "רוקדים עם כוכבים" (מוצ"ש אחרי החדשות, קשת 12). המתח הרקיע שחקים, הספוטים נדלקו, ודידי פתח בריקוד ואלס וינאי לצלילי השיר "האחת שלי". "זה לא פשוט, זאת תערובת שלמה של הכל - אבל אני בטוח שמחייכים עכשיו", אמר הררי רגע אחרי הביצוע ורונה לי הגיבה בדמעות: "יש משהו מאוד מרגש בסיפור שלכם, יש בך משהו שכל הזמן דוחף אל החיים. בחרת לרקוד את הריקוד הזה עם חיוך". את נאמבר הפתיחה הוא אכן רקד עם חיוך, זאת למען אשתו מירית ז"ל שהלכה לעולמה לאחר מלחמה ארוכה במחלת הסרטן.
דידי שריגש את כולם את דמעות, המשיך לריקוד הבא. הפעם היה מדובר בסלסה קופצנית ומלאת אנרגיות סוחפות. אז, הוא הראה לכולם כי למרות שהוא נמצא הרחק מאזור הנוחות שלו - הוא יודע למצות את המיטב מכל סיטואציה. "בכוונה לקחתי את זה מחוץ לאזור הנוחות שלי", הוא אומר בריאיון ל-mako, "לא במקום שבו אני מראיין. אלא יותר מובל".
>> רוצים לדעת הכל על "רוקדים עם כוכבים"? הגעתם למקום הנכון
אל תתנו לחיוך של דידי להטעות אתכם. הוא הגיע לתחרות הריקודים הקשה בעולם כשהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה - והוא יעשה הכל כדי להשיג זאת. "יש בי צד יותר תחרותי", הוא אומר ומספר על החזרות האינסופיות: "זה קשה, קריעת תחת לא פשוטה. קארין היא מורה מצוינת, אין אצלה פשרות. אני בן אדם מאוד תחרותי, לא לוקח הפסקות, ככה אני - כשאני עושה משהו זה עד הפרטים הקטנים".
דידי רוקד העונה לצידה של הרקדנית קארין סורוצ'ינסקי - ונראה כי בין השניים קשר קרוב. "היא כמו הילדה שלי", הוא אומר, "היא מדריכה טובה, מהממת באופי שלה, צועקת עליי כשצריך ואני צועק עליה בחזרה. יש בה את הקשיחות ויש בה את הרכות, היא יודעת מתי לשלוף כל דבר ודבר. איתי צריך לדעת לא להיות קשוח מדי ולא להיות רך מדי, אני מקווה שהבנות שלי לא נתנו לה הוראות איך להתנהג איתי - אחרת הלך עליי".
איך הבנות הגיבו כששמעו שאתה הולך ל"רוקדים עם כוכבים"?
"התגובה הראשונה הייתה: 'מה? לא, אבא אתה לא עושה את זה'", הוא משחזר בהומור, "אני די ג'יי במקצוע הראשוני שלי, אז אני רגיל לעמוד עם מוזיקה מאחורי השולחן ולתת בראש - אבל זה מאחורי שולחן. פתאום לוקחים לך את השולחן הזה ואתה חשוף - צריך ללמוד להתרגל לזה".
מי הבוס?
"היא מה זאת אומרת? אנחנו, הגברים, כולנו פיונים קטנים בעולם הזה. רק משחקים אותה".
מה היתרון שלך?
"אני לא יודע אם יש לי יתרון, אני לא מתמודד מול מתמודדים אחרים, אני מתמודד מול עצמי - מול הפחדים והמגבלות שלי - אני רוצה לנצח את עצמי. אני נמצא באזור שהוא לא אזור הנוחות שלי, לא רקדתי כמעט אף פעם חוץ מפעם אחת שאשתי לקחה לחוג ריקוד כמתנת יום ההולדת שלה אבל לא רקדתי, זה היה לי מוזר, אז זה לנצח את זה. לעמוד באימונים, בכמות שעות הזאת, להתמיד וללמוד דברים חדשים - אני חולה על למידה".
ממה אתה חושש בתחרות?
"לשכוח. להגיע לרגע האמת ולשכוח את הצעדים, זה קורה לי עכשיו כשאני הולך לישון בלילה ולפני השינה. אני מדמיין את הצעדים, בבוקר כשאני מתעורר אני גם מדמיין אותם, ובמקלחת אני מוצא את עצמי עושה כל מיני צעדים קטנים - זה יותר מהפחד מקארין. כל השאר יהיה בסדר, רק לא לשכוח את סדרת הצעדים".
View this post on Instagram
ומה לגבי הביקורות של השופטים?
"אשמח לשמוע את מה שיש להם להגיד, כל אחד והתחום שלו. אני תמיד אשמח להזמין אותם אלי לרדיו, נראה כמה ביטחון יהיה להם מאחורי המיקרופון כשאני אשאל אותם שאלות ואשגע אותם", הוא אומר בהומור, "ברדיו אני שוחה כמו דג, בריקודים הם שוחים כמו דגים, אני אשמח לקבל ביקורת".
אתה טוב בלקבל ביקורת?
"לא, אני לא טוב, אני כועס על עצמי כי אני פרפקציוניסט. כל ביקורת שהיא ביקורת בונה אז על הכיפאק, גם לדברים הכי רעים אני מקשיב. מכל מלמדי השכלתי".
לדעתך יכול לתת לך פייט על הרחבה?
"כולם יכולים לתת פייט, אני זה שנמצא בישיבה רוב הזמן ברדיו. עם זאת, נראה לי שעפר שכטר, הוא יודע להזיז. הכנתי לי גם ארסנל של טריקים, יש לי תוכנית ב'".