אולימפיאדה בבייג'ינג. נשיא שחור ראשון בארצות הברית. עונה ראשונה של "האח הגדול" בישראל: משחק האסוציאציות הקטן הזה אמור להוביל אתכם למספר אחד, עתיק ומאובק: 2008.
תשע שנים עברו. אתם יודעים מה זה תשע שנים במונחי אופנה? תנו לי להזכיר לכם, ובעיקר לכן: לפני תשע שנים חשבתן ששיזוף בהתזה זה מאסט, שברתן חסכונות לטובת מגפי UGG פרוותיות, קשרתן סרטים היפיים טיפשיים סביב הראש ולא ממש ידעתן מי זאת קים קרדשיאן, שלא לדבר על אחיותיה. עדיין הייתן יותר בקטע של פריס הילטון, לינדזי לוהן ושפרה קורנפלד.
ועכשיו אני נדרשת לסכם עידן, לפתוח את ספרי ההיסטוריה (=האינטרנט) ולספק סקירה של בשורות הסטייל שיצאו מהבית ההוא בנוה אילן לדורותיו. ויצאו בשורות, שלא יהיה לכם ספק. אופנה ותרבות פופולרית הלכו יד ביד והיו לבנות ברית חשובות מאז ומתמיד, וכך גם לגבי הסטייל הישראלי ותכנית הריאליטי הנצפית ביותר במדינה. אז מה היה לנו כאן?
עונה 1
אח, המפץ הגדול ששחרר את השד העדתי מתרדמתו היישר אל הפריים טיים במה שלעד יכונה "מלחמת הבובלילים בפרידמנים". ההשפעות התרבותיות של אותה עונה מהדהדות עד היום, האופנתיות קצת פחות, אבל תנו לי לרענן את זכרונכם: כשנה לאחר היסטריית הפונינט, הוכתר המחליף האולטימטיבי - קארה שפרה. או קסדת שפרה, למתפלפלים. אז, ב-2008, לא יכולנו לחשוב על פריזורה אלגנטית ואינטלגנטית יותר מזו של המנצחת הגדולה. כך היה גם לגבי התחביב הממכר שלה - הסריגה, שהולידה את העץ המפורסם והמחומם ביותר במדינה ואת אחת ממגמות הריפוי בעיסוק המשמעותיות (והמאוסות) שהיו כאן.
עונה 2
העונה שפתחה את רצף נצחונות הבנים - מאלירז דרך ג'קי ועד קותי - הייתה רוויית טסטוסטורון בכמויות נפיצות, ואחרי קרב הבובלילים בפרידמנים הגיע מאבק זכרי האלפא האולטימטיבי באדיבות סער ואלירז. על הרקע הקשוח הזה בלטה בתמימותה הילדית והמתקתקה אלין לוי בת ה-19 (היום קוראים לה אלינה) שבניגוד לניסיון של אלירז להחזיר את המילה "גזעי" ושל ארז דה דרזנר להטמיע את "אקסייט", הצליחה לנטוע בבית את מסורת הסטייל העקבית ביותר שלו: חליפת הטרנינג הוורודה. "סטייל" היא אולי מילה קצת גדולה בשביל המדים הלא רשמיים האלה שכיכבו בחיקויי ארץ נהדרת שונים לאורך השנים, אבל בסוף יש משהו מדויק ומקסים בבחירה להעביר את השהות בבית האח בתוך מסטיק צמרירי - הרי מה זה אם לא מסיבת פיג'מות אחת ארוכה וסוערת?
עונה 3
אחרי מאבקי הגבריות המיוזעים של העונה השנייה, נכנסה אל הבית התשובה הנשית הלוהטת והעוצמתית. מעבר לים החלו אז להתאבסס על דוגמנית בריטית בשם קארה דלווין ובפרט על הגבות העבותות והלא שגרתיות שלה, וגם לנו הייתה נציגה מקומית שכוחה התבטא במלוא תפארתו בזוג הגבות מלאות הנוכחות והאמוציות שלה: נופר מור האחת והיחידה. ראוי לציין גם את התלתלים הבלונדיניים של ליהיא גרינר, יהי זכרם ברוך, שנוכחותם הבולטת בפריים תמיד סימנה אווירת שובבות פתוחה ומשוחררת כמו שרק יקירת הביצה הוותיקה יודעת לספק.
עונה 4
העונה הרביעית הציגה שכלול מעניין של סקאלת המודל הנשי על פי ליהיא ונופר, ומיקמה בשני הקצוות הרחוקים את אביבית ויאנה. על אביבית תמיד היה קל לגחך, אבל אי אפשר להכחיש שהגברת מביאה איתה נשיות מפוארת שחוגגת את עצמה ולא מתנצלת לרגע. אולי לא כולן יודו בזה, אבל תהיו בטוחים שלא מעט נשים התמכרו אז לריסים מלאכותיים ותוספות שיער בהשפעתה של מיס בר זוהר - שני אלמנטים שנחשבים היום לאקססוריז לגיטימיים שאין שום סיבה להסוות את השימוש בהם, הרבה בזכות הדיירת המטופחת ההיא. יאנה דגמנה אז את ההפך הגמור: סטייל נקי וחסר מאמץ, ובמקום תוספות שיער - החסרות שיער. הגלאח הצדדי והמחומצן ההוא הפך אז לאחד הטרנדים הלוהטים במדינה, ותהיו בטוחים שציון ברוך ישב אז מול המסך וידע טוב מאד שהוא צופה בנפש התאומה שלו, עם כל הכבוד לקותי.
עונה 5
הפוטוגניות של הבית הגיעה אז לשיא קיצוני ומסנוור במיוחד, ובדיעבד אפשר להכתיר את העונה החמישית כעונת האנשים היפים באופן בלתי נסבל, במיוחד כשהם מתחלקים לזוגות. כך היה עם לאון ופאולינה התמירים והאריסטוקרטיים, ועם אור ודור שנראו כאילו יצאו היישר מקמפיין לבירה צוננת וחופים זהובים. על רקע כל הבלונד הזוהר הזה בלטה, איך לא, המנצחת הגדולה. לצד הריבים, הקללות, הבכי והדרמה שסבבו את דמותה, טהוניה רובל הייתה ועודנה אחד הדברים היפים והמרשימים שנראו על מסך הטלוויזיה שלנו.
עונה 6
מה שנחשבת בעיני רבים כעונה הטובה והמרגשת ביותר בתולדות התכנית עמדה בסימן אקטיביזם נחוש ומובהק: בפינה הימנית - אלדד "יהודי לא מגרש יהודי" גל-עד; בפינה השמאלית - טל "בשר זה רצח" גלבוע. כולנו יודעים איך זה נגמר (בהמון אנשים שעברו לטבעונות, הישג טלוויזיוני אדיר בין אם אתם בעד או לא), ונדמה שבכל הנוגע לסטייל, נאלצנו אז להסתפק בעיקר בחולצות מחאה למיניהן. אבל הייתה גם קולקציית הביקיני של דנית, השיק של המעצבת קארין זלאיט ובעיקר מלתחת הוינטג' הבלתי נשכחת של אורטל בן דיין. כמו סערות החרם וההטרדות המתקנות של הדיירת, גם מההיצע האופנתי שלה זכינו ליהנות לזמן קצר מדי, אבל אם שואלים את אחות בסטייל אב"ד עדיין אוחזת בתואר "שמלת הכניסה המושלמת בכל הזמנים". והופעת האורח שלה במסגרת משימה בעונה האחרונה רק הגבירה את הגעגועים לנוכחותה הטלווזיונית עתירת השיק הייחודי.
עונה 7
שנויה במחלוקת ככל שתהיה דמותו של שי חי, על דבר אחד אין להתווכח: סטייל גברי מוקפד ומדויק כל כך טרם נראה על המסך שלא באדיבות טים גאן ב"פרויקט מסלול". ארצה לטעון שלצד הנתונים הטבעיים והכריזמה המתפרצת, הייתה זו המלתחה החד פעמית שגרמה לאלפי אנשים להעריץ את שי חי, לרצות להיות כמוהו ולהקים לו צבא. אל תזלזלו בכוחו של סטייל מהוקצע על התת מודע. התענוג הזה שילש את עצמו כשאל הדייר הפוטוגני הצטרפו המלאכיות ארבל ותניה, ויחד יצרו סביבו הילת רוקנ'רול בועטת, אקסקלוסיבית ושיקית להפליא.
עונה 8
השטיח האדום עוד לא התקרר, הבית עדיין עומד וקשה בשלב זה להסתכל אחורה ולהבין מה הרווחנו מהעונה האחרונה בגזרת הסטייל, אבל האמת שאני מרגישה שההימור שלי בטוח: אני שמה את הכסף על עדן סבן ותאלין אבו חנא, שאם לא יהוו שתיהן מוזות רשמיות של תעשיית האופנה הישראלית לאורך זמן, יהיה זה בזבוז קשה מנשוא. שתי הדיירות הודחו בשלב הרבה יותר מדי מוקדם ביחס לכמה שהיה כיף לראות אותן על המסך, ואני באמת מקווה בשביל כולנו שעוד נהנה רבות מהיופי הלא יאומן והסטייל המלכותי והענוג של תאלין, ומהאור הגדול והסוואג הבלתי נדלה של עדן. אם גם אנדל יהיה כלול בחבילה לאורך זמן - מה טוב.
