הגמר של האח הגדול מתקרב ובקרוב יחליטו הצופים מי תהיה חמישיית הגמר. אך רגע לפני שאנחנו מגיעים לרגעי ההכרעה האחרונים, הגיע הזמן לבצע ניתוח מקיף של כל דייר ולהסביר למה הוא ראוי להיות שם. לא מסכימים איתנו? לא לכעוס, בשביל זה יש טוקבקים.
הבחורה הכי יפה בבית האח הגדול לדורותיו, ולא רק בישראל, למרות שאפשר היה לפספס את זה במבט ראשון. כמו כל דבר אצל יאנה וקצת כמו אלכוהול, לוקח זמן להעריך את האיכות. טעם נרכש, קוראים לזה.
יאנה מוכיחה שהמין הנשי פשוט חכם, מתוחכם, רגיש, אמין ומוצלח יותר מהמין הגברי. בנוסף, בניגוד לדיירים רבים אחרים, יאנה יודעת להודות בטעויות. צו הפיוס עם אביבית אמנם לא יהפוך את שתיהן לחברות שעושות ביחד קניות בבוגרשוב, אבל הוא ללא ספק מראה על אופי מיוחד במינו. כשחושבים על זה לעומק, אולי זה בעצם מה שחסר גם ליהודים ולמוסלמים: פשוט קצת זמן להתרגל. או מינימום קבוצת כדורגל משותפת.
(שחר נוי)
שרי: בזכות עצמה
לאורך העונה היו לדיירים הרבה דברים להגיד על הרבה נושאים: שמאל, ימין, יהדות, אסלאם יוגורטים וסיגריות – לכל אחד הייתה דעה וכולם אהבו לשמוע בעיקר את עצמם, אבל את הדברים הקשים באמת לאף אחד לא היה אומץ להגיד. בעצם, לאף אחד חוץ מלשרי.
דווקא הדיירת השקטה, שדבקה בעמדה פשרנית ומפייסת במריבות בן הדיירים, לא התבלבלה לרגע כשהייתה צריכה לנמק את הבחירות שלה. היא היחידה שהתעמתה עם קותי, ולא חזרה בה גם לנוכח התגובה הלא הכי סימפטית שקיבלה. שרי בחרה לא להיכנס למריבות מיותרות אבל גם צעדה באומץ ולגמרי לבדה לתוך אלה שהיו משמעותיות בעיניה. כמו שהיא אוהבת להגיד בעצמה, היא כבר עברה דבר או שניים בחיים. וגם את כרטיס הכניסה שלה לגמר שרי הרוויחה בזכות שרי, ובזכותה בלבד.
(גל כהן)
הימור לא מושכל: סער קבע עם החברים שלו בפאב ביפו לתאריך 8.1, שבוע אחרי תחילת העונה הרביעית של האח הגדול. למה? כי סער לא האמין שיגיע כל כך רחוק. במדינה בה כל אמירה לא פטריוטית גוררת התלהמות מצד תנועות פאשיסטיות, נדמה היה כי לא הרבה מצביעים יזדהו עם השמאל הקיצוני שהוא מייצג, גם אם עמוק בפנים הוא בעצם מיינסטרים.
אז סער אמנם התעקש שהמטרה שלו בכניסה לאח הגדול היא פוליטית בלבד, אבל מתחת לפני השטח מסתתר דייר שכל אחד מאיתנו היה רוצה איתו בדירה המושכרת. אמנם לא תמיד היינו מסכימים איתו ולפעמים היינו צריכים לשחרר אותו בערבות אחרי עוד התפרעות בבילעין, אבל בסופו של דבר מדובר על פיינליסט ראוי. וחוץ מזה, בעולם של סער אין מקום להפתעות אלא רק לשיקולים קרים. אז אולי הנוכחות בגמר בכל זאת תצליח לשנות אצלו משהו. וגם אצלנו.
(עדי גבאי)
מה לא אמרו על ערן בעונה הזאת - שהוא מנקה המון, שהוא מכין יותר מדי תה, שהוא מפנק בהרבה מדי מסאז'ים, שהוא התחבר לסער למרות דעותיו השונות ובגדול שהוא מצליח בכל דבר שהוא עושה. סליחה, אבל מה רע? תחפשו מתחת לשטיח ומעל לגג של בית האח הגדול (אם תצליחו להגיע לשם. ערן, אגב, הצליח) ולא תמצאו תכונה שלילית אחת להגיד על הבחור.
בעולם מתוקן, כזה שבו חברות אמיתית, עזרה לזולת, פרגון, סבלנות וסובלנות הם יתרונות ולא חסרונות, לא היה ספק שלבחור כמו ערן יש מקום בטוח בגמר. אבל בעולם שלנו, לצערי, עוד צריך להזכיר לכולם שאין דבר כזה טוב מדי.
(אלמוג עמר)
קותי: מולטי טאלנט
איך שלא מסתכלים על זה, קותי נשאר לבד בבית כבר לפני שבועיים. הגוש החילוני אשכנזי שמאגף אותו משמאל לא בדיוק עודד נושאי שיחה משותפים עם הבחור המסקרן מבית שמש, ואפילו לאביבית אין מה לתרום.
קותי לא דומה לשום דייר אחר שהיה בתוך בית האח הגדול בעיקר משום שהוא מכיל בתוכו מספר דמויות, ולא רק אחת. הוא מצחיק למרות העילגות, חד בעקבות הניסיון ודומיננטי בזכות חוסר הביטחון. כל אלו הן תכונות ראויות לפינליסט, בטח לכזה שעשה את כל הדרך לבד ובלי צבא של תומכים. ושום מילה על יאנה.
(שחר נוי)
מודה, זה לקח זמן. לא התאהבתי בסופי מהרגע הראשון, וגם כשזה כבר קרה לא הבנתי מיד מה אני מוצאת בבחורה הזאת. אבל מבט מהיר אחד מסביב הפיל לי את האסימון: ככל שהעונה התקדמה סופי פשוט זהרה כמו יהלום של שפיות, רוח ספורטיבית וגישה בריאה לחיים מבעד לרקע העכור של צביעות, עודף מודעות עצמית, דורסנות, התייפייפות והתבכיינות שאפיינו את היתר.
לא סתם היא נבחרה לטוס לארגנטינה. כנראה שויקטוריה הגיעה לבית כל כך מנוטרלת מסטיגמות ישראליות שלקח לה הרבה פחות זמן מלנו כדי להבין: זה אולי לא נראה כמו כוכבת, זה אולי לא נשמע כמו כוכבת, אבל סופי היא כוכבת. וכוכבים צריכים להיות בגמר.
(גל כהן)
תמיר: בידוריזציה אולטימטיבית
אפילו תמיר בעצמו לא יודע אם הוא אמיתי, בעיקר בגלל שאף פעם לא קיבל את ההזדמנות לבדוק את זה מקרוב. אבל אין ספק ששמונים יום בתוך בית סגור הם דרך מצוינת לעשות את זה. יש הרבה דברים מחשידים באופי של תמיר, אבל אף אחד מהם לא סותר את העובדה שהוא פשוט אדם נעים.
נכון שהוא מגיע מרקע של פרסום ושהוא מודע לעצמו קצת יותר ממה שהוא רוצה שנחשוב. עדיין, בסופו של דבר תמיר הוא החבר האולטימטיבי, שמצד אחד ימצא מילה טובה להגיד ומצד שני ישמח לנפק תובנה מקורית. נהוג להגיד על אנשים מסוימים שאם הם לא היו קיימים היה צריך להמציא אותם. בכל הקשור לתמיר ורדי, אפשר אמנם להסתדר בלעדיו אבל אין שום סיבה לעשות את זה.
(שרון גליל)
בצורה מוזרה דווקא אביבית, על כל תוספות השיער, הריסים המלאכותיים, הסיליקון והמבטים המודעים למראה לימדה אותנו בעונה הזאת שלא מסתכלים בקנקן אלא במה שיש בו.
מאד רצינו לקטלג את אביבית כמזויפת של העונה, זאת שלא מוכנה לחשוף פרטים על חייה, מתעקשת על קוסמטיקה גם כשאין תקציב לאוכל ומחפשת צלע גברית שתדחוף אותה בעליות של ירושלים עד לגמר הגדול, אבל תכונה אחת ששבה ועלתה על פני השטח, מגיעה מהמקום הכי לא מודע של אביבית, הרסה את התדמית הזאת בכל פעם מחדש: טוב לב. לבחורה אין כוונות רעות, יש לה טונות של דאגה אימהית אמיתית וציניות היא כנראה באמת לא מבינה, וכך קרה שבמשך עונה שלמה היא הצליחה לשמור על עמימות בנוגע לצבע האמיתי של שערה, עורה, עיניה (בסדר, בסדר, העיניים מאבא) אבל לא הצליחה להסתיר את הלב. ככה זה עם זהב אמיתי. אביבית תספר לכם, היא מבינה בזה.
(עדי גבאי)
>> מסכימים? ספרו לחברים שלכם. לא מסכימים? טקבקו לנו