טיפות הגשם הראשונות בהרי ירושלים הביאו איתן גם סימנים ראשונים של ג'ננה. ואם נקח בחשבון את העובדה שדיירי הבית נמצאים בו כבר 44 ימים הג'ננה היא יחסית נמוכה ביותר, אני מכיר כמה אנשים שהיו מתחרפנים אחרי 44 שעות בקן הקוקייה של האח.
אצל כל אחד מדיירי הבית הסימנים באים לידי ביטוי בדרך שונה. דווקא אשר שחטף טונות של בוז בגלל התייחסותו לרבין ונסיונותיו לכפות את אורחות חייו על כל דיירי הבית, דווקא הוא הפיק בימים האחרונים כמה סמפטומים של חום אנושי שהעלו אותו על טיסה ישירה לטבריה.
לעומתו, משפחת בובליל הפסידה נקודות לא מעטות: יוסי, שהיה המלך הבלתי מעורער שלנו, סובל לאחרונה מעליית הנוזל הצהוב למוח. הוא כועס על בתו עינב בעטיים של ניסיונות פיוס ופישור עם שפרה וצבר, ונדמה לו גם שהוא חלק מצוות המנחים כשהוא לא מפסיק להפריע להם: "טל, ראית איך אני משחק אותה גדול?". עינב, שהכניסה לבית צבע וחום, החדירה פתאום אל הבית את אווירת מגרשי הכדורגל. היא מתלהמת על כולם, כועסת בעיקר על האשכנזים ומקנחת באצבע משולשת לעבר המצלמה.
ונסה ואיתי, הזוג היחיד בבית, מדרדרים אותנו לתהומות השעמום והמועקה במקום שיכניסו קצת אקשן בין הסדינים. הוא מתבכיין שכולם נגדו, והיא שנראית אחת שיכולה לשרוף את המסך, עושה טיזינג של ילדה בת 13 ועל הדרך דואגת להשפיל את לאון על ידי השוואה מטופשת בין מידות אבריו המוצנעים לאלה של איתי.
וליאון, בניגוד לתדמית הלץ שהכרנו, מצטייר לאחרונה כבחור מלנכולי. הוא קופץ ממצב רוח אחד למשנהו, ומרגיע את עצמו בשירי אירוויזיון די מעצבנים. תשאלו את עינב ויוסי בובליל.
שי, שהנהיג את דיירי הבית תקופה ארוכה, נכנס לוויפסאנה, למעט הרגעים בהם מעלה לו לאון את הפיוזים כשהוא עושה לו חנדלאך. רנין, שאותה לא הצלחנו לקרוא עד היום, מעלה את עינב להדחה ומיד אחר כך טוחנת לאח הגדול את המוח ומבקשת לחזור בה.
אחרונים חביבים צבר ושפרה, הם יפים, חכמים ונחמדים, אבל גם עליהם לא פוסחת הג'ננה. להבדיל אלף אלפי הבדלות מיתר הדיירים, זה עדיין בקטן והם הרע במיעוטם. לצבר מגיעה מדליית הפראייר על חוסר היענותו לחיזוריה של שפרה. לרבנית בדימוס מגיע פרס ישראל על השקט והשלווה שבו היא מקבלת את התעלמותו מניסיונותיה. לפחות היה לה שכל להביא את המסרגות כדי לסרוג לחיילים כובע וסוודר. אני לא יודע מה חושבים עליה החיילים, אצלנו שפרה עדיין מספר אחת. ואם טעמכם כטעמנו, הכינו את האצבע המסמסת.