הסיכויים שלא שמעתן על מקצוע הדולה עד היום מאוד נמוכים. התופעה שהרימה את ראשה בשנים האחרונות מבקשת להחזיר מנהג עתיק אך פרקטי משחר ההיסטוריה - ללדת בסביבת נשים תומכות ומלוות. לקראת העונה החדשה והמרגשת של "בייבי בום" (מחר, ד', אחרי החדשות, ערוץ 12) דיברנו עם מי שנחשבת הדולה של הסלבס - מירי לב. "עד לא מזמן זה היה נחשב משהו של רוחניקים", מספרת. לב היא אחות מוסמכת ואחת הדולות הבולטות ביותר במקצוע. במהלך הקריירה ליוותה מפורסמות רבות ביניהן מאיה ורטהיימר, אגם רודברג וחן אמסלם. "היום כל אחת יכולה להיעזר בדולה בהתאם לצרכים שלה. יש מנעד רחב, כאלה שהוסמכו לאחיות, יקרות יותר ופחות, רוחניקיות ולא - כל אחת ומי שמתאימה לה", היא אומרת.
לטובת מי שעוד לא שמעה את המילה הזאת, או לא בטוחה מה היא בדיוק אומרת, מירי מסבירה מה זה בכלל: "דולה זאת בעצם תומכת לידה. בשונה ממיילדת, שגם היא מאוד חשובה, הדולה פוגשת את היולדת הרבה לפני חדר הלידה. היא בעצם מלווה לפני ההריון ומצטרפת ללידה. התפקיד לא נועד להחליף אף אחד אלא לעזור ולקדם את הלידה בצורה הכי טובה שאפשר, להפחית סיכונים וללוות את היולדת וקרוביה בתהליך הזה".
למה בחרת בתחום הזה?
"למדתי תואר ראשון בסיעוד, הייתי אחות בפגייה והמטרה הייתה להיות מיילדת. כשסיימתי את הלימודים הבנתי שאני רוצה לעבור תהליך ארוך יותר עם היולדת, להיות יותר מעורבת ולא לפגוש אותה רק במשמרת. זאת הסיבה שבחרתי להיות דולה, כדי ללוות בכל ההריון המלא ולהיות שם מהרגע הראשון".
על אף שהמקצוע הזה התחיל להיות נפוץ במיוחד בשנים האחרונות ונשים רבות שוכרות את שירותיהן של הדולות, חלק גדול מהאנשים עדיין לא בהכרח מודעים לתופעה, כמו שמירי מסבירה: "קודם כל המחקרים מראים בצורה ברורה שדולה מפחיתה את רמת הסיכונים ומורידה את שיעור ההתערבויות במהלך הלידה. נמצאת איתך מישהי לאורך כל הלידה שמכירה אותך הרבה לפני כן. מעבר לפן הפיזי יש פה מישהי בפן הרגשי שמלווה אותך בכל התהליך. מישהי שאת סומכת עליה, הרבה יותר קל לשחרר ולסמוך על מי שסביבך ככה. הצוות הרפואי בחדר לידה מדהים, עם זאת יש לנו את המציאות שאומרת שכל מיילדת מסתובבת בכמה חדרים, אין תמיד איש צוות בחדר. לי כדולה פרטית, יש את האפשרות להגיע לחדר לידה עם יולדת אחת, שאני רק שלה ולתת לה את המענה לכל הצרכים, בין אם הם נפשיים או פיזיים".
אם פעם הייתה סברה שרק "רוחניקים" שוכרים את שירותיהן של הדולות, כיום זה כבר ממש לא ככה. הכלי המרכזי שעוזר לדולות למתג את המקצוע שלהן הוא האינסטגרם. מפורסמות שמתעדות את סיפור לידתן, מצלמות גם את הדולה, מראות את הכימיה הנהדרת שנרקמה ביניהן וכך נשים נוספות נחשפות לתופעה ומבקשות לשכור את עזרתן.
איזה סוג של נשים מגיעות אלייך ואל דולות בדרך כלל?
"זה מאוד משתנה. לפני שבע שנים כשהתחלתי לעבוד בזה זה היה נשמע מאוד רוחניקי. נשים שמחבקות ומנשקות את הכאב וכל מיני משפטים כאלה. היום אנחנו רואים שמגיעות נשים מכל האוכלוסיות. עם השנים זה השתנה, היה חשוב לי לחבר בין זה שאני אחות מוסמכת לזה שאני גם דולה, זה מזמן לא שייך לקהילה הרוחניקית, אפשר לנשום גם מבלי להיות רוחניקית. היום הנתח של היולדות שמשתמשות בדולות גדל בצורה משמעותית. נשים כמעט ולא יולדות בלי דולה, בכל סוגי האוכלוסייה".
בשנים האחרונות נשים נעזרות יותר ויותר בדולות, למה לדעתך יש כזו עלייה?
"המשפט שאני הכי שומעת, בעיקר מגברים זה: 'אמא שלי ילדה בלי דולה'. הרבה מאוד דברים השתנו מפעם אבל דווקא בהקשר הזה, משחר ההיסטוריה נשים תמיד ליוו אחת את השנייה בלידות. היום אנחנו רואים שהאישה יותר מתכנסת בתוך התא של עצמה עם בן או בת הזוג ומחליטה להכניס גם דולה. זה מקצוע שקיים הרבה שנים פשוט נהיה הרבה יותר נפוץ כעת. יש כל מיני סוגים של דולות ולכל אחת מי שמתאימה לה. כשנשים רואות כמה זה משפר את חווית הלידה הן רוצות גם".
האם הייתה עלייה בכמות הלידות לאחר המלחמה?
"כן, לחלוטין. אני נמצאת 7-8 פעמים בחודש בחדרי לידה באיכילוב, רואה את המיון ואת כמות הנשים שמגיעות והלחץ שם. יכול להיות שיש קשר גם למצב שאנחנו נמצאים בו היום, נשים מהפריפריה שפונו למרכז ויולדות כאן ובנוסף נשים שכבר ליוויתי בעבר פתאום נכנסות להריון שלישי. קיים צורך לראות את האור הזה, להתקדם, למצוא את הניצוץ בתוך החושך ולייצר חיים".
איזה עתיד את צופה לתחום הדולות?
"כשאני למדתי בבית ספר לדולות היה מחזור אחד בשנה, היום אני מבינה שאנחנו עומדים על מספר הרבה יותר גדול. יש המון יולדות, זה דבר שיביא את כל עולם הלידה למקום הרבה יותר טוב. יש המון נשים שלומדות להיות דולות וזה דבר מבורך, כך שיהיו יותר נשים שיוכלו להנות מהתהליך הזה בליווי של דולה".
מירי לב רגילה לתיעודי לידות, ברור לה מראש שהיא תצפה ב"בייבי בום" עם משפחתה. לא לכולם הרעיון של חשיפת סיפורי הלידה מובן מאליו. היא מבקשת לומר שדווקא בגלל שזה נושא כל כך אינטימי - חשוב להראות אותו ולהעלות מודעות לכל מה שקורה. "אני ילדתי בפעם האחרונה לפני שנתיים, גם אז, בלי "בייבי בום" היו בחדר הלידה מצלמות והכל תועד. גם בעמוד האינסטגרם שלי סיפרתי את כל תהליך הלידה מהתחלתו עד סופו, ואפילו הבאנו צלם. בלידה יש מקום להכל, כל אישה יכולה להבין מה טוב לה ואיך נכון לעבור את התהליך הזה. היא מספרת.
"אני לא חושבת שיש משהו יותר אינטימי בעולם הזה מחדר לידה ועדיין יש משהו שמצליח לעבור בצורה מאוד מרגשת בתיעוד הזה", אומרת. "עוד לא ראיתי את העונה החדשה, אבל הייתי בכמה מחדרי הלידה שם. כשיש אפשרות לפתוח את הדלת של חדר לידה, ולהראות לנשים שעוד לא חוו את זה כמה זה יכול להיות נעים ורגוע, כיף ומרגש, לפעמים זה כל מה שצריך כדי להירגע".