מריבות בין מלכים, איום על משטרים דיקטטורים וכמיהה לליברליות וחופש, הם רק חלק קטן מהסיבות שבגינן ישבו אנשים בכלא, כשהרוב הגדול נכלאו בשל פשעים שביצעו. אבל לאורך ההיסטוריה, אותם אסירים ודאי לא דמיינו לעצמם כי יום יבוא, ובתי הכלא בו העבירו את חייהם האומללים, יהפכו לאתרי תיירות אטרקטיביים.
ברחבי הגלובוס קיימים בתי כלא ששווים ביקור – בעיקר כי מדובר בעדות לאירועים פוליטיים ולסיפורים אישיים שנצרבו בדפי ההיסטוריה. לפניכם כמה בתי כלא בעולם שאסור לכם לפספס, אם יש לכם המלצות נוספות אתם מוזמנים לטקבק לנו!
כלא אלקטרז
נתחיל את מסענו בכלא אלקטרז, שנחשב אולי לכלא המוכר ביותר בעולם. ספרים רבים נכתבו אודותיו, סרטים רבים נעשו עליו, אגדות שלמות נבנו סביבו, וכן, גם אסירים היו בו, לפחות עד שנת 1963, אז נסגר סופית.
כמה שנים לאחר מכן השתלטה על האיזור קבוצת אינדיאנים, שניצלה את החוק באותה תקופה בארצות הברית, שאמר כי אדמות שאין עליהן בעלות יכולות לעבור לידי הילידים. אבל הילידים לא הצליחו להחזיק באדמה זמן רב, ובגלל הקשיים ושריפה גדולה שהתחוללה במקום, הם עזבו את השטח שחזר לידי השלטונות. מאז משמש הכלא השמור ביותר בארצות הברית כאתר תיירותי שמציע סיורים בתוך ומחוץ לכלא, ומושך אליו אלפי אנשים מדי שנה.
הכלא, שנמצא לא רחוק מחופי סן פרנסיסקו ומוקף במים מכל הכיוונים, עשיר בהיסטוריה ובסיפורים שרובם הגדול נשמר בסוד. האסיר המוכר ביותר שריצה מאסר באלקטרז היה אל קפונה, שעד שחלה בעגבת (בגללה גם הוא מת) והועבר לכלא אחר, ישב בו ארבע וחצי שנים.
עד לסגירתו בשנת 1963, נרשמו 36 נסיונות בריחה מהכלא (שכמעט בלתי ניתן לפריצה)- תשעה אסירים נהרגו במהלך הבריחה, אחרים נלכדו ונאסרו מחדש ושלושה אנשים עד היום רשומים כ"נעדרים"- עליהם מבוסס הסרט "הבריחה מאלקטרז", שיצא ב- 1979.
המבצר בטרזין
טרזין היא עיירה בצ'כיה שממוקמת על הדרך מברלין לפראג, כשעה נסיעה מהבירה הצ'כית. בתקופת שבה שלטה האימפריה האוסטרו - הונגרית באיזור וגם לאחר מכן (אחרי מלחמת העולם הראשונה), כשהרפובליקה הצ'כוסלובקית קיבלה את השליטה בשטח, שימש "המבצר הקטן" כבית כלא.
בשנת 1940 נטל הגסטאפו את האחריות על טרזין וה"מבצר הקטן" החל לשמש כבית כלא לאסירים פוליטים ולמתנגדי השלטון הנאצי ברחבי אירופה - יהודים ולא יהודים כאחד.
כיום משמש המקום כמוזיאון ובו כל מיני אטרקציות מיוחדות המושכות תיירים רבים, שבאים וחשים תחושת צמרמורת. התא הנצפה ביותר בכלא שייך לגברילו פרינציפ. פרינציפ, שרצח את יורש העצר האוסטרו - הונגרי פרנץ פרדינדד (אירוע הנחשב כעילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה), נאסר בכלא הזה. חדרו הקטנטן שמור טוב עד היום. בחדר אין חלונות וניתן לראות את האזיקים המחוברים אל הקיר בהם היה קשור, בנוסף לייסורים שעבר עד יום מותו.
במהלך הסיור שנמשך כשעה, המבקרים משחזרים את המסלול של האסיר שהגיע למקום – עוברים דרך חדר הקבלה, משם עוברים לחדר החקירות ואז לחדר המדים- בו גם הייתה פעולת הפרדת הנשים מהגברים ומהילדים, שנשלחו לגטו טרזין הסמוך.
בהמשך ניתן לבקר בתאי הבידוד השונים בכלא, במקלחות הזוועתיות, באיזור המזעזע בו התקיימה ההוצאה להורג ובאיזור המגורים של קציני הגסטאפו, שלעומתם נהנו מתנאים משופרים שכללו מסעדה, בריכה גדולה ובית קולנוע. בסמוך ל"מבצר הקטן" נמצא כאמור גטו טרזין, ומומלץ לא להחמיץ את הסיור בו.
רובן איילנד
את בית הכלא באי רובן, שנמצא לא רחוק מחופי קייפטאון, דרום אפריקה, אתם מכירים בזכות כמה אנשים מאוד אמיצים, שהמפורסם מביניהם הוא לוחם החופש שהפך בין היתר לסמל לליברליות - נלסון מנדלה.
עם סיום משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, נסגר מתקן הכליאה והמקום הפך למוזיאון שמושך תיירים רבים מדי שנה. התיירים באים בעיקר כדי לראות את תאו של מנדלה, שישב שם 18 שנה, עד שהועבר לבית כלא אחר בו ריצה עוד 9 שנות מאסר והשלים 27 שנים בכלא. לאחר מכן שוחרר לכל תרועה רבה ואיתו פרצה גם התקווה לשחורים בדרום אפריקה. לימים יהפוך מנדלה לנשיא המדינה, ובכך ישלים את המהפכה ויוכיח שיכול להיות שוויון זכויות בין הלבנים לשחורים.
מתקן הכליאה ההיסטורי הזה (עוד מהמאה ה- 16, שהבריטים שלטו במדינה ושלחו לשם מתנגדי משטר, ועד למאה ה- 20 והאפרטייד), הוא אחד ממתקני הכליאה האכזריים ביותר שהיו. עינויים בלתי פוסקים, עבודות לא אנושיות, ביזוי עד כדי השפלה ועוד שלל אירועים היוו סיבות מעולות לסגירתו.
אחד הדברים הראשונים שקבע מנדלה בכהונתו הוא הצבת פקח (אחמד קתראדה) שיהיה אמון על בניית המוזיאון באיזור שהיה הכלא. "תדאג שהעולם יזכור תמיד איזה ייסורים עברו השחורים בדרום אפריקה, שזה לא יחזור" אמר מנדלה לאיש שמינה. "לא לא לא", ענה לו קתראדה בסמכויות, "אבנה שם מוזיאון שיראה את התקווה". וכך הוא עשה.
טאוור אוף לונדון
מגדל לונדון, מצודת לונדון, או הארמון והמצודה של הוד מלכותה: טאוור אוף לונדון הוא מצודה וטירה, מרהיבה ביופיה ובחסינותה, שנמצאית על גדות נהר התמזה. למרות יופייה של הטירה המפוארת, אנחנו נתמקד בעיקר במגדל המרכזי בה- "המגדל הלבן" (ועל שמו היא נקראת מגדל לונדון).
במהלך ההיסטוריה, בזכות המלכים השונים שהתחלפו, עברה המצודה הזאת תהפוכות רבות. המלך שהקים אותה היה ויליאם הכובש (או ויליאם מנורמנדי), שבשנת 1078 רצה להגן על לונדון (ויש האומרים שרצה להגן על עצמו, יותר מעל לונדון, מפני תושבי העיר שלא כל כך אהבו את הכובשים). אחריו בעיצוב המצודה תרם ריצ'ארד לב הארי, כשחפר תעלת מים להגנה ובנה מסביבה חומה.
הכלא עצמו איכלס בעיקר את בוגדי המלוכה. סיפורי הבוגדים, שנבחרו לא ממש בקפידה על ידי המלך, מספקים רגעים היסטוריים עסיסיים, לעיתים אף אכזריים, על תנודות השליטה בממלכה.
טוענים לכתר, וגם מלכים ומלכות שכיהנו תקופה מסויימת בבית המלוכה, מילאו את התאים השונים: שתיים מנשותיו של הנרי השמיני הוצאו להורג בין כותלי המצודה, אליזבת' הראשונה הוכנסה לאחד התאים על ידי אחותה מרי, שמאוד חפצה להיות המלכה, וכמו שני הסיפורים הללו, ישנם עוד סיפורים רבים שרק הבריטים יודעים לייצר, אבל כולם אוהבים לקרוא. גברים רבים הוצאו להורג מחוץ למצודה, ואילו ראשיהן של הנשים הבוגדות נערפו בתוכה.
היום בטירה יש מוזיאון לאומי שמושך כמאות אלפי תיירים בשנה, ונחשב לאחד מאתרי התיירות המרכזיים בלונדון. שם, חוץ מהמצודה המרהיבה בגודלה וביופיה, יש גם תצוגה של כלי נשק ותכשיטים מוזהבים של המלכים- אוסף נדיר בכמותו של בית המלוכה, ששופך בפנינו את כל הסיפור שלה.
ואם אתם שם, כדאי שתעיפו מבט למעלה, על העורבים שעומדים על הצריכים. לרגלו של כל עורב קשור פתק, עליו רשום שמו וטבעת צבעונית שמקשטת אותו. האגדה המלכותית, שהתהוותה במירוץ השנים, מספרת שכל עוד יש שם עורבים, אנגליה לא תיכבש. אז כדאי שתישמרו עליהם טוב.
כלא עכו
נסיים את המסע שלנו דווקא בישראל- בכלא עכו. כלא עכו הוא מצודה שנבנתה במאה ה- 19, בזמן השליטה של האימפריה העות'מנית על ארץ ישראל. בתקופת המנדט הבריטי, ניצלו בני הממלכה את המצודה על חומותיה ותעלותיה והפכו אותה לכלא. אנשי מחתרות רבים נכלאו בין סורגי הכלא הללו (בעיקר חברי מחתרת האצ''ל), כמו כן גם ערבים שהשתתפו במרד הערבי הגדול.
ב- 4 במאי, 1947, שמעו כמה מחברי האצל שהיו כלואים קולות מן הקיר הדרומי. אז הבינו הלוחמים האמיצים כי המצודה בנויה בצורה שונה משחשבו- רוב גבולותיה גובלים במים (ממזרח ומצפון היה חפיר מים, לצורכי הגנה, וממערב הים התיכון) פרט לצד הדרומי שלה (שפונה לרחובות העיר העתיקה). חברי האצ''ל הכינו מבצע משותף שכלל גם את החברים החופשיים וגם את החברים הכלואים, וביחד הבריחו חומר נפץ, פוצצו את הקיר הדרומי וביצעו בריחה. באותו יום ברחו 27 מן הלוחמים, 9 נהרגו וכ- 13 נתפסו.
כיום משמשת המצודה למוזיאון של המחתרות ותיירים רבים, לאו דווקא ממדינת ישראל, פוקדים את המקום. כחלק מפעולות השימור שוחזר המראה הפנימי מימי המנדט, כמו גם המראה החיצוני.
המבקרים במוזיאון זוכים לראות איך חיו האסירים במקום. בנוסף, במקום מציגים את סיפור פריצת הקיר של הגיבורים, מבקרים בחדר הנצחה לנופלים ולשמונת עולי הגדרום, שמצאו את מותם בהוצאה להורג אכזרית, ומסיירים במקום שהוצב הגרדום. האטרקציה המרכזית הפתוחה לקהל היא תאו של זאב ז'בוטינסקי, שריצה גם הוא מאסר שם, לאחר שהיה ממגיני ירושלים, בתקופה של מאורעות תר''פ.