בברלין לא צוחקים על נושא השואה. בדיחות השואה הרווחות בארצנו, לא מעלות אפילו שמץ של חיוך על שפתי הברלינאי הממוצע. לפחות לא אלה שאני פגשתי. 74 שנים לאחר שגרמניה חתמה על הסכם הכניעה הסופי, עיר הבירה שלה מלאה בתזכורות שונות לזוועה שהחלה עם עליית הנאצים לשלטון, ב-1933. תתפלאו, אבל מרבית האנדרטאות והפסלים תוכננו ונוצרו על ידי יהודים ואפילו ישראלים, שמצליחים להאיר את סיפור שואת יהודי אירופה מזוויות שונות ומעוררות מחשבה. ריכזנו עבורכם את אתרי ההנצחה הבולטים בעיר.
מחפשים טיסה לברלין? היכנסו ל-smartair
גם הבניין הוא חלק מהתערוכה | המוזיאון היהודי בברלין
המוזיאון, שעבר למשכנו החדש ב-2001, תוכנן על ידי האדריכל היהודי-אמריקני דניאל ליבסקינד ושוכן בבניין המהווה מוצג בפני עצמו, גם בלי קשר לתכנים המוצגים בו. המוזיאון, הכולל שני בניינים, הוא הגדול מסוגו באירופה. המבנה החדש, שאותו תכנן ליבסקינד בסגנון דה-קונסטרוקטיביזם, הוא מבנה מחופה אבץ, שחלונותיו פזורים כאילו באקראי וצורתו כשל ברק.
כתובת: Jewish Museum Berlin, Lindenstraße 9-14
שעות פתיחה: 10:00-19:00 מדי יום
מחיר כניסה: 8 אירו
לצעוד בעיר בראש מורכן | אבני הנגף
כדי לגלות את "אבני הנגף" (Stolpersteine - שְטוֹלְפֶּרשְטַיין בגרמנית) אין צורך להגיע למקום מסוים בשעה קבועה; מספיק לצעוד בעיר בראש מורכן. למעלה מ-30 אלף לוחיות מוזהבות כאלה משולבות במדרכות העיר ברלין ובכ-1,900 ערים וכפרים ברחבי גרמניה כולה. בצניעותן, הלוחיות מסמנות ומנציחות את שמות היהודים שהתגוררו במקום. אבני הנגף, שמזכירות לכל ההולכים בדרך שפעם חיו שם יהודים, הן פרויקט של האמן גונטר דמינג, שמאז 1993 חורט במו ידיו כל לוחית. המימון לפרויקט מגיע מאנשים פרטיים וגופים ציבוריים (כל יד זכרון כזו עולה 120 אירו), והנוסח החרוט עליהן קבוע: "כאן התגורר.. 'אבן' אחת. שם אחד. אדם אחד".
אנדרטאות | הנסתרת והמסתירה
במרחק לא גדול זו מזו ניצבות שתי אנדרטאות שונות: האחת לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה והשנייה - לציון ה-10.5.1933, הלילה בו נשרפו בכיכר בבל בעיר רבבות ספרים פרי עטם של סופרים יהודים, קומוניסטים ושאר מתנגדי שלטון.
"הספרייה הריקה", כפי שנקראת האנדרטה, הוקמה ב-1955 על ידי הפסל הישראלי מיכה אולמן ואם אינכם יודעים היכן מיקומה, אתם עשויים לחלוף על פניה בקלות. בחדר תת קרקעי בעל תקרת זכוכית (הנמצאת למעשה על רצפת הכיכר), ניצבים מדפי ספריה לבנים, ריקים, שבהם מקום ל-20 אלף ספרים - מספר הספרים שנשרפו באותו הלילה. האנדרטה השותקת הזו ניצבת בדיוק במקום בו התרחשה השריפה: כיכר בבל (אז כיכר האופרה), שבמרכז העיר. לצידה מופיעים שני לוחות ברונזה בהם נכתב בגרמנית: "'הייתה זו רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם'. היינריך היינה, 1820". בין אם תעברו שם ביום או בלילה, העמידה מעל הספרייה תעורר בכם תחושת טלטלה וריקנות.
האנדרטה השנייה נבנתה עשור מאוחר יותר, ועל תכנונה הופקד האדריכל היהודי-אמריקני פיטר אייזנמן, שהציב 2,711 קוביות בטון על גבי שטח של 19 אלף מ"ר. הקוביות, בגבהים משתנים, ניצבות על גבי מישור שקוע במרכזו, מה שמעניק למתבונן מהצד תחושה כי הן זהות, כמו קברים בבית עלמין. בניגוד לאנדרטה של אולמן, אל תוך המונומנט הזה מוזמנים המבקרים להיכנס בכל שעות היממה. הליכה בין קוביות הבטון הקרירות, שמסתירות את האור, גורמת למבקר תחושה של בלבול, אובדן וחוסר ישע, שמתעצמת אף יותר בשעות החשיכה.
כתובת: האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה: Cora-Berliner-Strasse 1, Mitte, 10117 Berlin Tiergarten, הספריה של אולמן: Bebelplatz - כיכר בבל, בסמוך לשדרות אונטר דן לינדן (Unter den Linden)
לא רק יהודים
בפארק טירגאטן (Tiergarten) אפשר ללכת לראות את האנדרטה לזכר הצוענים (סינטי ורומא, בשמם הרשמי), אשר נפלו גם הם קורבן למאמצי טיהור הגזע של הנאצים: בין 220-500 אלף בני עם הנוודים, שמוצאו בתת-היבשת ההודית, נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה. האנדרטה, שנבנתה על ידי הפסל הישראלי דני קרוון, ממוקמת בסמוך למבנים רלוונטיים אחרים, ביניהם האנדרטה של אייזנמן, שהזכרנו קודם, האנדרטה לזכר ההומוסקסואלים והלסביות, כמו גם בניין הרייכסטאג והבונדנסטאג.
האנדרטה מורכבת מבריכת מים עגולה, שבמרכזה אבן משולשת עליה ניצב פרח, המוחלף מדי יום. התבוננות באנדרטה מדמה מבט לתוך בור באדמה והיא משקפת את המתבוננים בה, כמו גם הם חלק ממנה. בנייתה אמנם ארכה כמעט 20 שנה והתעכבה בגלל סיבות שונות, אך העובדה שבסופו של דבר יד הזיכרון הזו ניצבת שם, מעידה, אולי, שגרמניה לא מתכחשת לעוולות עברה.
תקומה בברלין
זה לא סוד שבשנים האחרונות הולך וגדל מספר הישראלים החיים בברלין. בתחילה היו אלו סטודנטים ואמנים צעירים שהגיעו לאחת מערי הבירה הזולות באיחוד האירופי, אחריהם הגיעו אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, כולל משפחות עם ילדים. אחת מהן היא טל אלון, עורכת תוכן ובעלת הבלוג ברלינרית, שגרה בעיר בשנים האחרונות. לדברי אלון, שחיה בברלין עם בן זוגה, הצייר אולף קונמן, ושני ילדיהם, ברלין הפכה מיעד ספק אקזוטי-ספק תמוה לעיר שמופיעים בה יותר ויותר סממנים ישראלים קהילתיים, כמו מפגשי החלפת ספרים בעברית (וספריה בשלבי הקמה), חוגים לילדים בעברית ועוד. בעקבות זאת הקימה אלון את "שפיץ", המגזין העברי הראשון היוצא לאור בעיר מאז הוקעה שפת היהודים, במאה שעברה. המגזין, כעת בגיליון הרביעי שלו, מספק מידע שימושי רב לישראלים החיים בעיר, כמו גם למבקרים בה ועוסק במגוון נושאים: החל מתרבות ואמנות, עבור בפוליטיקה והיסטוריה וכלה בקשרי הגומלין בין ישראל/ישראלים/עברית -וגרמניה/גרמנים/גרמנית. המגזין זמין במספר מקומות מרכזיים בעיר, וכן באתר האינטרנט הרשמי שלו.
פרטים נוספים: עמוד הפייסבוק של שפיץ