רומניה של היום, לאחר הדחתו והוצאתו להורג של השליט הקומוניסטי צ'אושסקו ב-1989, היא מדינה עם אפשרויות יוצאות דופן לתייר הישראלי, הן מבחינת העוצמתיות של הנוף והיעדים, ביניהם יהלומים אמיתיים של תיירות, והן מבחינת המחירים אטקרטיביים. התיירות הישראלית לרומניה עומדת בשנים האחרונות, על פי נתוני משרד התיירות הרומני, על כ-80 אלף מבקרים בלבד בשנה, נתון הנמוך באופן משמעותי ביחס לשכנותיה האירופאיות ומתבסס בעיקר על תיירות סביב הימורים בקזינו ועסקים מקומיים.
את הטיול ברחבי רומניה התחלנו לתכנן בעיקר בעקבות מחיר מוזל של טיסה לבוקרשט (לעומת יעדים אחרים באירופה) ומשם הדברים התפתחו והבשילו למסע ברכב מסביב לרכס הקרפטים. היעדים העיקרים סומנו, המסלול תוכנן וההתרגשות גברה. עוד קצת מידע מעמודי אינטרנט ברומנית שתורגמו והכל היה מוכן.
היכונו לפולנטה
שדה התעופה הבינלאומי על שם הנרי קואנדה בבוקרשט ממוקם כ-20 קילומטר צפונית ממרכז העיר. כשיוצאים ממנו צפונה מתגלה עולם שונה לחלוטין מזה שאנו רגילים לחיות בו. בדרך סלולה, עם נתיב בודד לכל כיוון, מתגלים כפרים קטנים עם עגלות וסוסים, נשים זקנות עם מטפחת לראשן, שעומדות לצד הכביש ומוכרות שקיות ניילון ממולאות במעין עלי סרפד שהרומנים אוהבים כל כך לאכול וילדים שמטיילים להם על הכביש.
בין השטחים הפתוחים והעצמתיים, המלאים בחורשות, מבצבצים מדי פעם גם בתי אבן לבנים ובתי עץ צבעוניים עם כביסה תלויה בחצר. ואז, הכל נעלם. הכביש התמזג לשני נתיבים, מסביב היו שטחים פתוחים וריקים, עם בתי זיקוק ומשאבות נפט ומבני תעשייה מפח. אבל רכס הקרפטים, שהחל להתגלות מולנו, הצליח להעצים את ההתרגשות. השמש חיממה את הכפור של הבוקר והטמפרטורה עלתה ל-6 מעלות.
לאחר כשעה וחצי הגענו לעיר הקיט סינאיה (Sinaia), הממוקמת על מורדות הרי בוצ'ג'י (Bucegi). עצרנו את הרכב במגרש חנייה במרכז העיירה ונכנסו להפסקת צהריים למסעדה מקומית. את קירות המסעדה עיטרו ראשים מפוחלצים של חיות בר עם עיטורי עץ כבדים. כאן נחשפנו, בפעם הראשונה, לאוכל הרומני. פטריות מטוגנות, בשר צבי מבושל, קדירת חזיר והרבה פולנטה, המוגשת עם ביצת עין מעליה, בירה וקינוח שוקולד מפנק. גם המחיר מפנק – כ-20 אירו לזוג.
המשכנו בדרך צפונה, דרך עיירות ציוריות, לצידו של נחל, עד לפנייה לכיוון העיר רשנוב. משם, כרבע שעה נסיעה מאוחר יותר, בדרך פתלתלה העולה להרים, מגיעים לעיירת התיירות הציורית, פויאנה בראשוב, המושכת אליה תיירים רבים מכל העולם, בחורף בגלל אתר הסקי שפועל במקום ובקיץ, כדי להשקיף מפסגות הרי הקרפטים אל עבר נוף עוצר נשימה.
50 אירו לזוג ואתם בתוך אגדה
ואז הגענו לגן עדן. מלון הבוטיק Rizzo ממוקם בדרך צדדית, אל מול מדרוני הסקי וחורשות ירוקות. המלון, הקטן יחסית לשכניו, מאופיין באווירה אלגנטית, ביתית ורגועה. המחיר ללילה עומד כיום על כ-50 אירו לזוג, כולל ארוחת בוקר. מיד עם הגעתנו, החלפנו בגדים וירדנו לספא האינטימי, המעוצב בעץ וגוונים של כחול. מבעד לדלתות הזכוכית הענקיות החלו לרדת פתיתי שלג. זו הייתה חוויה מהפנטת למדי, במיוחד כאשר צופים בה מתוך הג'קוזי המבעבע.
בערב נסענו לבקר בעיר השישית בגודלה ברומניה, בראשוב, הממוקמת כ-25 דקות נסיעה מהמלון. בעיר זו, שכל כך מרהיבה בחושך, נולד ההמנון הלאומי של רומניה. הרחוב המרכזי, רפובליצ'י, הפך למדרחוב תיירותי מטופח המכיל את גולת הכותרת בכיכר המרכזית, הכנסיה השחורה. מעל לעיר, על פסגת הר טמפה, זוהר כיהלום התלוי בשמיים השלט המואר עם השם: "Brasov" ומסביב, קיוסקים קטנים של מאפים חמים, כגון נקניקיות בבצק, עוגות קטנות ובייגלים. תענוגות של פחמימות!
הזריחה אל מול מדרוני הסקי הייתה מרהיבה. לאחר טיול בוקר רגלי בקור המקפיא של פויאנה בראשוב וארוחת בוקר במסעדת המלון יצאנו לדרכינו. לאורך הדרך הכפרית, בין חורשות ענק, ניתן לראות חוטבי עצים עם מריצות, שדואגים לאספקה עתידית לחימום הבית. הם הלכו בצידי הכביש באיטיות מהפנטת, בעוד שגשם חזק החל לרדת.
כחצי שעה נסיעה מערבה משם עומדת, במעטה של הדר ופאר, טירת בראן. למרות שיווקה האגרסיבי בחוגי התיירות כ"טירת דרקולה", אין בדבר זה כל אמת, מלבד שהותו של הנסיך ולאד השלישי לבית דרקולה בטירה כחודש. את הסיפור האמיתי והמסקרן ניתן לקבל בסיור פרטי בטירה, שנבנתה על ידי שבטי הסקסונים במאה ה-15 ושימשה בשלב מאוחר יותר את המשפחה המלכותית האחרונה של רומניה, המלכה מרי והמלך פרדיננד, וכוללת עד היום פריטי אמנות ורהיטים מהתקופה המלכותית.
ריהאנה איז אין דה האוס
מהטירה המשכנו בדרך צפונה, כאשר המהירות המותרת מתחלפת כל כמה דקות מ-100 קמ"ש ל-50 קמ"ש בכל מעבר כפרי. בתחנת הרדיו המקומית שקלטנו ברכב השמיעו את ריהאנה עם הלהיט "Diamonds" ואט אט השמש החלה לבצבץ מבעד לעננים ולחמם את כל הרטיבות שמסביב. המון ירוק ועיירות מזעריות עם בתים בצבעים של אדום וכחול וצהוב ואגמים קטנים הקיפו אותנו לאורך המסלול.
ככל שהתקדמנו צפונה, הטמפרטורה עלתה. כשעתיים לאחר מכן הגענו לעיר העתיקה של סיגישוארה (Sighisoara), ונחתנו במלון בינדרבובי (כן, שמעתם נכון), מלון 5 כוכבים בעל חזית צבועה בירוק ועיצוב פנים בסגנון הטירולים האוסטרים עם בנייה מסיבית מעץ. במסדרונות מונחים שטיחים אדומים וליד כל דלת יש ציור קיר עם מספר החדר. ארוחת הצהריים במלון הוגשה על ידי מלצר מנוסה עם כפפות לבנות, שבכל הגשה ופינוי החליף מפיות לבנות וכלי כסף מבריקים. גם כאן המחיר היה מצחיק - לילה במלון המיוחד, כולל ארוחת בוקר, עומד כיום על כ-60 אירו לזוג.
מהמלון יצאנו לטיול של בין ערביים לאורך רחובותיה הצרים של העיר העתיקה של סיגישוארה, שנבנתה בימי הביניים, ממוקמות חנויות יד-שנייה עם מציאות מרשימות וזולות לצידן של בתי קפה ומסעדות. מרכזה של העיר העתיקה ממוקם במעלה גבעה, אליה ניתן להגיע בטיפוס קצר על גבי מדרגות אבן. החוויה מתעצמת עוד יותר כשהביקור במקום נעשה בשעות הערב, מעל אורות העיר, בתוך השקט הרומנטי שעל הגבעה.
לישון בתוך קרח
ארוחת הבוקר במלון הובלה, ברוב הדר, על גבי שולחן גלגלים מכוסה במפה לבנה, אל עבר השולחן שלנו בחדר האוכל של מלון בינדרבובי. השמש בחוץ סנוורה את דלתות הזכוכית ועוד יום היה לפנינו.
הרחובות של סיגישוארה היו מלאים באנשים, שקיבלו את פני השמש, עם 10 המעלות שהיא הביאה, בפנים קורנות מאושר. נהר טרנבה, שזורם לאורך העיר, סיפק אתר צעידת בוקר משובחת בטיילת הממוקמת לצידו. ספגנו כמה שיכולנו מהחום המקומי ונכנסנו לרכב להמשך ההרפתקאה, אל עבר אחת מהאטרקציות המרכזיות במסע הזה, מלון הקרח של אגם בלאה.
הדרך מסיגישוארה דרומה, אל עבר רכס הרי הקרפטים, הייתה משובשת וצרה, עם תרנגולות מכל עבר ועגלות עם סוסים. ברדיו ריהאנה שרה שוב על יהלומים וההתרגשות גברה. נכנסנו לדרך המובילה לכיוון ההרים. הטמפרטורה הגיעה ל-8 מעלות ולאחר כמה דקות הגענו לאתר Balea Cascada, שם מצוי הרכבל, שמוביל לפסגת ההר, אל מלון הקרח. הוצאנו את המזוודות מהרכב וגררנו אותן בשלג הבוצי אל עבר הרכבל, שעלה לאיטו אל עבר אגם בלאה (Balea Lake) הממוקם בגובה של כ-2 קילומטרים. ההר המושלג מתחת החזיר את כל קרני השמש לכיוון העיניים וכל המופלאות שמסביב הייתה מסנוורת, ממש כמו ניצנוץ של יהלומים.
כל מי שמגיע למלון הקרח מקבל גם חדר בבקתת העץ כדי להחליף בגדים, אכסון דברים, מקלחת חמה. על המעקה בבקתת העץ תלויים שקי שינה תרמים, לאלו שבכל זאת בוחרים בלילה של קור. מעבר לדלת העץ של המלון נגלה חלל מוארך של קרח, עם שולחנות ישיבה מקרח וכסאות מקרח ופסלים מקרח והכל מסביב פשוט... קרח. משני צידיו של החלל המוארך בנויים 10 כוכים של קרח עם מיטות מלבנים של קרח ועוד פסלים של קרח. על המיטות מונחות שמיכות צמר ויריעות של פרווה, וכריות ענקיות לבנות. וגם כאן, המחיר ללילה במלון הקרח עומד כיום על כ-60 אירו לזוג, לא כולל ארוחת בוקר.
היינו חייבים לחזור מהקרח אל בקתת העץ. הזמנו עוד שתייה חמה, בדיוק כשהגיע אופנוע שלג עם כלב אסקי סיבירי שרץ מאחוריו. הזמנו פנקייק עם ריבת אוכמניות וגלידת שוקולד והשמש נעלמה מאחורי הצוק הלבן. פנינו אל עבר חדר הקרח שלנו. ושם, על מיטה של לבנים קפואות, מעל הרבה שכבות של שמיכות ופרוות, בתוך שקי שינה, כשמעלינו עוד שמיכות ועוד שמיכות, לאחר אינספור סיבובים ואילתורים ונסיונות כושלים ותהיות למה אנחנו עושים את זה, נרדמנו.
לחיות כמו פריס הילטון
התעוררנו בשעה 5 בבוקר לאחר שינה טרודה וגוף כאוב מבלוקים של קרח. צעדנו לעבר בקתת העץ ועלינו לחדר וכשנכנסתי להתקלח, נתתי לזרם המים הרותחים לשטוף את כל הקור ולהרגיע את העצמות והעור. לארוחת בוקר הזמנו ביצים וגבינות וברקע שוב התנגנה לה ריהאנה עם היהלומים שלה. הרוח החזקה שבחוץ העיפה את אבקת השלג לכל עבר והקור היה בלתי נסבל.
השמיים היו אפורים והייתה תחושה של געגוע לשמש המפנקת שביקרה בדיוק 24 שעות לפני. כשעה מאוחר יותר, על דרך מספר 1, הגענו לסיביו (Sibiu). העיר, שנוסדה בימי הביניים ונבחרה לבירת התרבות האירופית לשנת 2007, האירה את פנינו עם שמיים בהירים. פנייה מהרחוב הראשי, אל עבר יער דומברבה, בתוכו חבוי מלון הילטון סיביו. המלון, הקטן יחסית לחבריו ברשת הבינלאומית, מכיל 140 חדרים ובחדר שלנו הייתה מיטה זוגית כל כך מפנקת ומזמינה, עד שלא יכולנו להתאפק ולצלול אל תוך שנת צהריים משובחת. כאן, לשם שינוי, המחיר ללילה, כולל ארוחת בוקר, עומד על 100 אירו לזוג.
כשעה מאוחר יותר נכנסנו למסעדה הרומנית של המלון, Camara Boierului המצויינת, עם ריהוט אותנטי מעץ, הגשה עצמית וחיתוך נקנינקים וגבינות למנות ראשונות ובשר משובח מלווה בשירות נפלא. לקינוח, הציע המלצר שנטעם את ה"פאפאנאש" המפורסם. לצערי, מרגע טעימת המעדן הזה, כבר לא הייתה דרך חזרה. הוסכם במידי כי התענוגות שבבצק והשמנת והריבה עוד יחזרו במסע הזה שוב ושוב.
לאחר מכן יצאנו לסיור רגלי בעיר העתיקה של סיביו, עם רחובות מרוצפים שמתפתלים מהכיכר המרכזית ומגלים עולם מופלא של ארכיטקטורה מזרח אירופאית מרהיבה. מלבד רחובותיה העתיקים של סיביו, העיר גם מציעה הצצה נדירה ליישוב הרומני הקדום במוזיאון אסטרה, שממוקם ביער דומברבה, ליד גן החיות המקומי. זהו פארק עצום מימדים בשטח כולל של כ-10 קילומטר ובו מוזיאון פתוח, עם טחנות רוח המדגימות את הטכנולוגיה הרומנית הקדומה.
עייפים אך מרוצים שבנו למלון, החלפנו בגדים וירדנו לספא, המכיל ארבע (!!!) סאונות שונות, ג'קוזי ובריכת שחייה אלגנטית. משם, הדרך למיטת הקינג-סייז המפנקת לא הייתה ארוכה. בערוץ המוסיקה בטלוויזיה ריהאנה שרה על היהלומים שלה ואנחנו שקענו אל תוך שינה עמוקה ונפלאה.
עיר הבירה לפנינו
להתעורר ב9- בבוקר זו כבר פריבילגיה. בארוחת הבוקר הוטל וטו על נקניקים ומטוגנים למיניהם והסתפקנו בביצה וירקות (וקצת מאפים אבל מי סופר) ובעודנו אורזים את המזוודות בחדר דיווחו בערוצי החדשות המקומיים על סופת השלג שפרצה למדינה ומקפיאה את הצפון ומתקדמת למרכז. בדיוק הזמן המושלם לנסיעה דרומה.
בחוץ 3.5 מעלות וגשם, וברכב חם ונעים ואנחנו על הכביש דרומה, אל עבר עיר הבירה, בוקרשט. המורשת של רומניה הקומוניסטית ניכרת בכניסה לעיר. מסביב ניתן לראות בניינים מוזנחים ולאורך מסילות הברזל הפרושות לצידי הכביש מתניידים באיטיות קרונות חלודים של הרכבת הקלה של העיר. 2 מיליון התושבים מייצרים פקקי תנועה אינסופיים אבל כשמתקרבים למרכז בוקרשט הנוף משתנה, בהתאם לסגנון האדריכלות האקלקטי של האליטה הרומנית של תקופת צ'אושסקו בעלת היומרות הפרנקופוניות. בכיכר המרכזית עומד ארמון הפרלמנט הרומני, עתיר המימדים, בעל התואר של בניין המשרדים השני בגודלו בעולם, אחרי הפנטגון בארה"ב. מולו, ברוב הדר אירופאי, ניצב מלון מריוט בוקרשט.
חלל הכניסה של המלון ענק ומפואר ומשני צידי הקבלה מדרגות רחבות משיש לבן. חנויות יוקרה פזורות לארוך הלובי ושטיחים אדומים על הרצפות. בקומה התחתונה של המלון – קזינו וספא. מהחדר שלנו בקומה השישית, עם מיטת ענק ומקלחת מפוארת, בוקרשט כבר לא נראתה רע כל כך. המחיר ללילה במלון המפואר הזה עומד כיום על כ-120 אירו לזוג בלבד, כולל ארוחת בוקר.
בגלל מזג האוויר שבחוץ, התחנה הראשונה שלנו בעיר – מרכז הקניות AFI, שבעברית זה קניון אפריקה ישראל. המשקיעים הישראלים לא איחרו לממש את הפוטנציאל הטמון בעיר ולב לבייב פתח בעיר מרכז קניות ענק, עם משטח החלקה על הקרח ופעילויות מגוונות לילדים. חזרנו למלון, החלפנו בגדים ויצאנו לארוחת ערב במסעדת Vatra, המתמחה במטבח הרומני וכוללת גם הופעות ריקוד מסורתיות בין המנות ולא שכחנו להזמין פאפאנאש לקינוח.
היהלומים של בוקרשט
השמש חזרה להאיר את העיר. בארוחת הבוקר טעמנו מהכל, כולל מקערת הקצפת שמונחת ליד הפנקייקס והופל הבלגי, ויצאנו לכיוון כיכר האוניברסיטה בעיר העתיקה לסיור רגלי מקיף יותר. משם לקחנו מונית לשוק הענק, אובור (Obor), שממוקם במזרחה של העיר. השוק מכיל מאות דוכני אוכל, פירות, בגדים, נקניקים, תבלינים וכלי בית ומחולק לכמה מבנים עם שווקים פנימיים וחללים עצומים בחוץ. לאחר מכן ביקרנו בגני Cismigiu, הממוקמים בקרבת בניין הפרלמנט. זו הייתה הפוגה נעימה עם ציוץ ציפורים, גנים מסודרים בצורה מדהימה ושקט מהפנט.
התלבשנו במיטב בגדינו, נכנסנו למונית ויצאנו לבית האופרה של בוקרשט לחזות ב"לה-בוהם". זוהי בהחלט חוויה יוצאת דופן באולם קטן יחסית אך מאובזר בנברשת ענק ותאי צפייה מסביב. המחיר לכרטיס במקום הכי טוב – 12 אירו. במונית בדרך חזרה למלון, בפעם המי יודע כמה שמענו את ריהאנה שרה על יהלומים ואנחנו שתקנו והסתכלנו על העיר בפעם האחרונה, לפני שנשקע אל תוך המיטה הענקית של מלון מריוט.
מידע חיוני למטיילים
הרבה פעמים יותר נוח ומשתלם להזמין רכב מהארץ. גם המחיר, לאחר תוספות הביטוח והכיסויים הנדרשים, יוצא לרוב יותר זול מהחברות המקומיות. חברת אופרן, אשר עובדת עם חברת אוויס ברומניה, מציעה רכבים לשבוע החל מ200 אירו, כולל מיסים וביטוח החזר השתתפות עצמית. מומלץ להזמין מכשיר ניווט, אשר מאוד מקל על הנהיגה בדרכים, בעלות של 4 יורו ליום + מיסים, מקסימום 60 יורו להשכרה. כמו כן, מומלץ לקחת רכב עם מנוע דיזל, שמוזיל באופן משמעותי את העלויות. אורך המסלול המוצע הינו כ750 קילומטרים ואנחנו תדלקנו את הרכב פעם אחת בלבד, לפני ההחזרה לשדה התעופה בעלות של 280 שקל.
