על היעד הזה אף אחד לא חושב כשאומרים את צמד המילים "ירח דבש", אבל לבן זוגי ולי זה נראה כמעט המובן מאליו. אקוודור היא אחת המדינות היפות והמיוחדות שיש לעולם להציע, ובאופן מפתיע, כמעט כל ישראלי ממוצע שעושה את הטיול הגדול אחרי הצבא מדלג עליה ב"שביל החומוס" המפורסם. כשבן זוגי חזר מאוהב מהגלאפגוס לפני כשמונה שנים, היה לנו ברור שנחזור לשם ביחד, וכשעלה רעיון לעשות ירח דבש יותר אקסטרימי ופחות בטן-גב, היה לנו ברור לגמרי שזה המקום הנכון.
>> קרוב וזול: גילינו עוד יעד מפתיע לירח דבש מושלם
>> 23 יעדים שחייבים לבקר בהם ב-2023
אקוודור היא יעד של נופים עוצרי נשימה, חוויות משוגעות, אקסטרים ונחיתה בגן עדן אחד שעונה לשם גלאפגוס. ובכל זאת, דבר אחד בטוח לא תמצאו שם: קולינריה. אז תוותרו מראש על חווית אוכל על חושית, למרות שיש כאן לא מעט המלצות למסעדות טובות (שברובן אין אוכל מקומי, וטוב שכך). מדובר ביעד המושלם לזוגות שמשתעממים מהר מרביצה מול החוף ושתיית קוקטיילים 24/7, והוא אולטימטיבי לאלו שאוהבים טיולים, נופים, ולא מפחדים קצת להזיע במהלך החופשה הרומנטית.
המדינה הקטנטנה בדרום אמריקה זכתה לכמה מהנופים המרהיבים ביבשת, ובירתה קיטו נמצאת 26 ק"מ מעיר אמצע העולם היושבת על קו המשווה. אגב, זה בדיוק מה שמעניק לאקוודור את אחד היתרונות הבולטים שלה – מזג האוויר בה נוח לטיול כל השנה. המטבע הלאומי הוא דולר אמריקאי, מה שהופך אותה לקצת יותר יקרה משכנותיה, וחשוב לדעת - יש במדינה בעיה בתשלומים בשטרות גבוהים.
גואיאקיל
גואיאקיל (Guayaquil) היא העיר הגדולה ביותר באקוודור ועיר הנמל הגדולה במדינה. עבורנו היא שימשה בעיקר כתחנת מעבר במהלך הטיול, ויצא לנו להגיע אליה שלוש פעמים במהלכו, כל פעם למספר שעות בודדות. מדובר בעיר עמוסה באטרקציות מצד אחד, ומצד שני די אפורה ולא מרהיבה. יש בה את טיילת Malecon 2000 המפורסמת, שכונת סנטה אנה הציורית (והחלק הכי יפה בעיר לדעתי) ,פארקים ומלא מקומות בילוי. היא אמנם הייתה הנחיתה שלנו במדינה, אבל מה שבטוח - היא לא ייצגה בכלל את מה שעוד עומד לבוא.
לפני שמגיעים לגלאפגוס
איי הגלאפגוס הם ארכיפלג של איים געשיים והם ידועים בעיקר בזכות מגוון המינים של בעלי החיים שבהם. מבלי להגזים, מדובר בפיסה מגן עדן שיש לנו את היכולת והזכות לבקר בה, וההגעה אליה לא כל כך מסובכת. יש שני שדות תעופה בגלאפגוס: האחד בבלטרה והשני בסן כריסטובל. בניגוד לסן כריסטובל, בלטרה היא רק יעד מעבר לאיים האחרים, ומשדה התעופה של בלטרה צריך לקחת אוטובוס עליו ניתן לשלם במזומן בלבד, דרכו מגיעים למעבורת שלוקחת לאי סנטה קרוז. אנחנו נחתנו בבלטרה, וכבר בנחיתה אפשר לראות את הקסם של איי הגלאפגוס מתחיל להתגלות לאט לאט, וככה גם ההתנהלות של המקום, שהיא שונה מכל מה שתכירו. ברוכים הבאים: כאן הטבע הוא עליון, החיות שולטות, ובני האדם - רק האורחים.
באיים יש שתי דרכי התנהלות: הראשונה, לתכנן לבד כל יום על ידי מעבר בין סוכנויות, ובכל יום לסגור אטרקציה ליום שלמחרת. השנייה, לסגור מראש דרך סוכן את כל הטיול והפעילויות לפי תכנית מותאמת מראש לדרישותיכם. האופציה הראשונה מתאימה יותר לכאלו שנמצאים בטיול הגדול, השנייה מושלמת למי שיש לו זמן מוגבל ורוצה שהכל יתנהל ברמה הכי גבוהה שיש. הדולרים הנוספים שמשלמים לסוכן משתלמים לגמרי כי הם מעניקים יותר זמן, חופש וראש שקט.
חמש עצות זהב לגלאפגוס:
- תוציאו סכום גבוה של מזומן לחלק הזה של הטיול. ברוב המקומות לא מקבלים אשראי.
- תבדקו לפני כל יום טיול אם המדריך מביא גו פרו, במידה ולא - תשכירו בעצמכם. התמונות מתחת למים שוות זהב.
- תבקשו תמיד למדוד את חליפות הצלילה ביום לפני היציאה לאטרקציה.
- בהפלגות מעבר בין האיים תגיעו מוקדם למעבורת ותתפסו את המקומות האחוריים. אחרת תקבלו שלוש שעות הפלגה קשות במיוחד.
- אתם לא צוללים? אל תוותרו על הגלפגוס. לא חייבים לצלול כדי לראות דברים מטורפים - רוב בעלי החיים נמצאים למעלה וניתן לראות את כולם בשנרקול.
San cristobal | צילום: שני קורן
סנטה קרוז
המפגש הראשון עם סנטה קרוז (Santa Cruz) הוא קצת מוזר. הנמל של האי נמצא בצד הלא מתויר שלו, מה שנותן תחושה שמגיעים למקום "מת". מהר מאוד מגלים שההפך הוא הנכון. בנמל חיכה לנו נהג מונית ועשינו בדרך שתי עצירות שהן חובה לפתיחת הטיול: העצירה הראשונה – Los Gemelos, והשנייה Rancho El Chato, חווה מדהימה שיש בה צבים ענקיים ויפהפיים.
אחרי שתי העצירות האלו הגענו לאזור המרכזי של סנטה קרוז. מדובר באי תוסס, מלא חיים והכי מפותח ומרכזי בגלאפגוס. פרט לשנרקולים והצלילות המדהימות שאפשר לצאת אליהן מהאי, יש על האי עצמו כמה אטרקציות שהן פשוט חובה: טורטוגה ביי (Tortuga bay), חוף יפהפה עם חול לבן שמכוסה באיגואנות, המון קקטוסים יפים ואזור כניסה לים לשנירקולים. מדובר בפיסה קטנה של גן עדן, ורק אחת מתוך המון פיסות שמחכות באיים הקסומים. פארק דארווין, שעושה קצת סדר בראש על המקום שאתם נמצאים בו. וכמובן שהאי ידוע בעיקר במסעדות הטובות שלו, הברים, והעבודה שהוא פשוט מלא חיים ואווירה יותר מכל אי אחר שתגיעו אליו.
איפה אוכלים:
- Midori - אסייאתי מעולה
- Empanadas Galapagueñas Milenita - דוכן אמפנדס
- Ikala - מסעדת המלון
שנירקולים וצלילות:
ועכשיו הגיע הזמן לדבר על הנושא לשמו התכנסנו: השנירקולים והאטרקציות. מכל אי יוצאים לטיולי יום אחרים (לרוב ימיים, לפעמים גם יבשתיים), ולסנטה קרוז יש כמה מהאטרקציות היפות ביותר. פינזון הייתה ההפלגה הראשונה שלי והיא הייתה קשוחה במיוחד: המים היו סוערים, מסביבי היו אנשים שסבלו ממחלת ים והמדריך היה לא הכי נעים. בכל זאת, זה היה בין השנרקולים הכי יפים שעשינו. בפינזון יש הכל מהכל: כרישים, צבים, כוכבי ים, מנטות ועד מלא חיות משגעות. לשחות עם כרישים זאת חוויה שאין שנייה לה, הגוף באקסטרים, שילוב של פחד ענק ותחושת היי עוצרת נשימה.
ברטלומה (Bartolomé) הוא יעד שהרבה ישראלים מוותרים עליו כשהם מגיעים לגלאפגוס כי הוא פחות אקסטרימי וכולל מסלול יבשתי ושנירקול חופשי ליד החוף. האמת, הוא שווה הרבה יותר ממה שאפשר לחלום. היה לנו ברור מהרגע הראשון שלא נוותר על הגעה לאי שהנוף ממנו הוא גולת הכותרת של הגלאפגוס, וההפלגה לשם נעשית בסירה מאובזרת ושווה, עם וויב של הלוטוס הלבן.
תחילה מגיעים למזח קטן שמכוסה כולו בסרטנים, איגואנות ואריות ים, ודילוג ביניהם מביא אותנו לתחילתו של מסלול הליכה. במהלך המסלול מתגלה הנוף המדהים של המים בצבע טורקיז מהפנט, ובסופו מתגלה הנוף המטריף: האיים של ברטלומה. שום דבר לא הכין אותנו לרגע הזה וכמויות ה"ואו" שנשמעו מכל עבר לא מסבירים אפילו חלקיק מהיופי שלו.
איזבלה
כשהגענו לאיזבלה (Isabela) היינו בהלם מוחלט, אי שונה בתכלית מסנטה קרוז. כמעט ואין כבישים, כולו מכוסה בחול, אפשר לספור על יד אחת את המסעדות ומקומות הבילוי בעיר והוא הרבה פחות מתקדם מכל אי אחר. וזה בדיוק סוד הקסם שלו: איזבלה הוא אי אותנטי, מיוחד שעדיין לא נהרס על ידי תיירות יתר. זה היעד המושלם להתנתק מהכל, הוא רומנטי בטירוף ולוקח פחות מיום אחד כדי להתאהב בו לחלוטין.
למרות השקט שבה, לאיזבלה יש המון מה להציע. שווה להקדיש יום אחד להשכרת אופניים כדי לסייר בכל המקומות שיש באי. אנחנו יצאנו לרכיבה לקיר הדמעות כשלאורך המסלול יש צבים ואיגואנות מכל עבר ונוף פסטורלי ומרגיע. המסלול לקיר הדמעות קלאסי לרכיבה ויש בו מלא עצירות לתצפיות ולנופים בדרכים שמסומנות בשלטים. דבר נוסף שאפשר לעשות באי עצמו: - Centro de Crianza Arnaldo Tupiza, חוות צבים מתוקה, ו- Laguna salinas, שם אפשר לראות פלמינגו ורודים. דרך מושלמת לסיים את היום: קוקטייל מול החוף.
שנירקולים וצלילות:
לס טינטורהראס (Las Tintoreras), הוא טיול חצי יבשתי וחצי במים. התחלנו ביבשה - הגענו לאזור יפהפייה עם צמחייה מדהימה, מלא איגואנות, פינגווינים ואריות ים בכל מקום. מלמעלה ראינו תעלה צרה עם מים בצבע טורקיז משגע ומאות כרישים שוחים בתוכה. נכנסו למים והתחלנו את השנרקול. הגענו למנהרה צרה, והרגע שבו ראיתי את הכריש הראשון הפיל לי את האסימון: זאת אותה תעלה מרהיבה שראינו מלמעלה, רק שעכשיו אנחנו שוחים ממש בתוכה, בין מאות כרישי Whitetip. בחיים לא הרגשתי רמות כאלה של פחד ואנדרנלין, וזה ללא ספק אחד השנרקולים הכי מטורפים שאפשר לעשות.
לוס טונלס (Los Tuneles), עוד סיור שמשלב בין שנרקול לבין היבשה. המסלול היבשתי היה מדהים, התמונות למטה ידברו בעד עצמן. ראינו את הציפור המקומית בוביס (Blue-footed booby) במרחק צעד מאיתנו, ובמים מאות צבים ואיגל ריי. גם כאן השנרקול היה מיוחד ממש, עם מעבר בין המון תעלות יפיפיות.
סן כריסטובל
האווירה בסן כריסטובל (San Cristóbal) נמצאת איפשהו באמצע בין סנטה קרוז לאיזבלה, האי לא שומם ולא עמוס מידי והוא יותר מאוזן מהבחינה הזאת. היום של ההגעה היה יום חופשי בלי הפלגה מתוכננת, שבדיעבד התגלה כחשוב מאוד. הלו"ז הצפוף של הגלאפגוס יכול להיות מתיש לגוף ויום מנוחה קריטי בכל האינטנסיביות הזאת. יצאנו לטיול ב- Tijeretas hill, עלינו לתצפית המדהימה על האי והמפרץ, יש שם גם נקודת שנרקול עם מים בצבע טורקיז מהפנט. אחר כך הגענו לחוף עמוס באריות ים עם מאות גורים מתוקים.
איפה אוכלים:
Cri's Burgers - אמריקאי
WokByTheSea - אסיאתי
Midori Sushi Pub - אסיאתי
שנירקולים וצלילות:
סיור 360 שכולל עצירה במספר יעדים לשנירקול וגולת הכותרת היא ללא ספק: הקיקר רוק. מעבר להיותו מרשים כבר מרחוק, השונית ששם צבעונית ומדהימה ביופיה וזה גם המקום לראות כרישי פטיש. בהפלגה חזרה ראינו להקת דולפינים מתוקה ששחתה לצידנו. אחד השנירקולים היותר קשים בכל הטיול, בעיקר בגלל הקור של המים ליד הקיקר רוק והמים הסוערים.
את הטיסה חזור לקחנו מסן כריסטובל לקיטו. ורגע לפני היעד הבא, אי אפשר שלא להתעכב על הגלאפגוס. הפרידה מהמקום הזה היא כמעט בלתי אפשרית. מדובר בפיסת גן עדן על פני האדמה, חיים חדשים שלא רואים בשום מקום אחר בעולם, יחסי טבע-אדם שלא רגילים אליהם ותחושה שכל זה מדהים מידי כדי להיות אמיתי. קשה לעזוב את הגלאפגוס בלי הידיעה הברורה: לשם אנחנו עוד נחזור.
מינדו
מינדו (Mindo) היא הבירה של הציפורים, התוכים והפרפרים. אפשר למצוא בה כמויות של מינים מכל אחד מהם, והטבע שבה פראי ומיוחד. נוסף לציפורים ולפרפרים במינדו יש גם מפעלי שוקולד מקומיים ומפלים בלב הג'ונגל הקטן של העיירה. בחרנו לישון במלון במרחק חמש דקות נסיעה ממרכז העיירה שהוא מן ריזורט בלב הטבע עם בונגלו ענק בין שתי קומות, מרפסת עם ג'קוזי, נדנדה וכמובן – סלון מפנק עם נטפליקס.
במינדו יש מסלול שעובר בין שישה מפלים ומגיע עד למפל הגדול. מדובר במסלול שאורך כשעתיים ומומלץ ממש להגיע אליו עם נעלי טיולים כי הדרך יכולה להיות מחליקה ולא לגמרי נוחה. במינדו נמצאת גם חוות הפרפרים המרשימה Mariposas de Mindo, שם אפשר להאכיל פרפרים מהיד ויש כמויות משוגעות של סוגים שונים. עוד אטרקציות שווה: סיור במפעל שוקולד שכולל מלא טעימות (כשהכוכב מבחינתי היה שוקולד עם צ'ילי) וסיור בוקר בעקבות הציפורים והתוכים לאלו שאוהבים לקום בחמש בבוקר. יש במינדו תצפית שמאכילים בה ציפורים שמשלבת גם מסלול קצר, חייבת להודות שזה מרגיש כמו אטרקציה די מאולתרת ומלכודת תיירים אבל היה ממש כיף להאכיל ציפורים וזה מטורף שהן לא מפחדות לאכול מכף היד שלנו.
איפה אוכלים:
- Persian house - אוכל פרסי
- Minroot Restaurante
אוטבלו
אוטבלו ( Otavalo) מפורסמת בזכות השוק הענק והצבעוני שיש בה, היום המומלץ להיות שם הוא שבת, ואנחנו כיוונו בלוח הזמנים להיות שם בדיוק ביום הזה. השוק משגע בצבעוניות וביופי שלו, באותנטיות ובמקומיים שנראה כאילו נתקעו בזמן 500 שנים אחורה. אפשר להסתובב שעות בין הסמטאות של השוק ולספוג עוד ועוד מהתרבות של המקום הזה. קרוב לשוק יש מסלול קצר שבסופו מגיעים למפל.
לינה: לא ישנו בעיירה עצמה אלא במלון ששוכן על לגונה סמוכה לעיירה, התגלה כהחלטה מעולה. הגענו אחר הצהריים למלון (Hosteria Cabañas Del Lago) ובילינו שם את היום, ויש בו כל מה שצריך: מיני גולף, פינות ישיבה בחוץ, חדר עם נוף לאגם וג'קוזי, מדורה בלילה עם מרשמלו ומסעדה מושלמת על האגם.
קוטופקסי
הקוטופקסי (Cotopaxi) הוא אחד מהרי הגעש הפעילים הגבוהים בעולם, וההר השני בגובהו באקוודור אשר מתנשא לגובה 5,897 מ'. בגלל חוסר זמן הבנו שלא נוכל לעשות את הטרק לקוטופקסי שלוקח יומיים, ולכן החלטנו לטפס רק לבייס קמפ שהגובה שלו הוא 4,864 מ'. יצאנו מהעיירה הסמוכה לטקונגה לכניסה לפארק לאומי קוטופקסי, אליו ניתן להיכנס עם הרכב. הדרך בחלקה הייתה קשה אפילו לרכב ה-SUV ששכרנו. משם המשכנו ברגל בעלייה קשה, בעיקר בגלל המחסור באוויר, הקור המשוגע והרוחות המטורפות שהפכו כל צעד למאבק אין סופי. בסוף המסלול הגענו לבייס קמפ - וזה היה שווה כל רגע. שתינו שם את השוקו הכי טעים ששתינו אי פעם, התחממו שם חצי שעה עד שעשינו את הדרך חזרה למטה. אחרי הירידה מההר ניתן להמשיך להסתובב בפארק עצמו, שם יש עוד טיילים נחמדים, נופים ובעיקר - המון אלפקות.
קילוטאה
קילוטאה (Quilotoa) היא אחת הלגונות היפות שיצא לי לראות. הכניסה אליה היא התצפית על כל הלגונה מלמעלה, נוף עוצר נשימה שאי אפשר להתכונן אליו. הירידה ללגונה לוקחת בערך שעה, ולמי שרוצה מסלול למיטבי לכת אפשר להקיף את הלגונה עצמה במסלול שלוקח כשלוש שעות. לאורך הירידה הקשוחה למטה יש לא מעט אלפקות מתוקות (שחשוב לא לעצבן אותן).
כשמגיעים ללגונה קסם נוסף מתגלה. היא מוקפת בהרים גבוהים וזה מרגיש כאילו נמצאים באזור חלומי שמנותק מכל העולם. יש אפשרות לעשות קיאקים בלגונה ויש שני מקומות שמציעים אוכל דל או חטיפים. מנהלים את המקומות האלה צ'ולות מקומיות שגם הן נראות כאילו נתקעו אי שם לפני 500 שנה. הטיפוס חזרה למעלה היה קשוח, אבל צלחנו אותו בגדול. אין באזור יותר מידי מה לעשות, אז אחרי הסתובבות קצרה בעיירה חזרנו למלון וזה היה זמן מושלם לבלות מול תנור חם, עם כוס יין ולשחק קצת קלפים.
באניוס
באניוס (או בשמה המלא: Baños de Agua Santa), היא עיירה קטנה ויפהפייה בגובה 1,820 מטר המוקפת כולה ברכס הרים ירוקים ומשגעים, וכמעט מכל נקודה בעיירה ניתן לראות את מפלי הענק שנמצאים ברכס ההרים. העיירה מוכרת בעיקר במרחצאות החמים שלה, המפלים המרהיבים, האטרקציות האקסטרימיות, התצפיות המשגעות מכל נקודה בהר וחיי הלילה שיש בה. שווה לעשות הכנה ביום שמגיעים ולהבין לאיזה מהתצפיות או האטרקציות רוצים להגיע - כי בסוף זה די חוזר על עצמו.
בבאניוס אפשר לקחת צ'יבה (אוטובוס תיירים) שמגיע לכל האטרקציות האפשריות שיש לעיר, או להגיע אליהן במונית. אפשר כמובן לשלב ולחלק מהאטרקציות להגיע עם צ'יבה (חוויה ששווה לעשות) ולחלק להגיע עצמאית. אל תוותרו בבאניוס על המסלול בין המפלים ועל La Casa del Arbol. אנחנו הלכנו גם ל- Pachamama, נקודת תצפית מרהיבה שבה שתי "ידי האלוהים" פרוסות ומהן ניתן לצפות בכל העיירה.
באניוס ידועה גם במרחצאות שלה, כשאחד המקומות המומלצים הוא "Termas de la Virgen", שנאמר לנו על ידי המקומיים שהוא חובה. החוויה הייתה מצחיקה ממש, בעיקר כי המקומיים כל כך מתגאים במקום הזה שבשורה התחתונה הוא הגרסה העלובה והעצובה של "חמת גדר". אבל רק בשביל החוויה שווה ללכת (ואל תשכחו להצטייד בכובע ים, מביך).
אם אתם בקטע של מסלולי יום ואתם בכושר, בבאניוס יש מסלול חמוד מ- Mirador Bellavista ועד ל- Mirador La Virgen. מסלול קליל יחסית אבל דורש נעליים סגורות בגלל תנאי הדרך. שתי נקודות התצפית במסלול מדהימות ממש, וכ-100 מטר מהנקודה הראשונה ממוקמת מסעדה מעולה ששייכת למלון הכי מפנק שבאניוס יכולה להציע.
איפה אוכלים:
- Café del Cielo – מסעדת המלון Luna Volcán
- Zumo Food & Drinks – אסיאתי מעולה, מנות ענקיות
לינה: ניתן לישון במלונות בהר עצמו, אך רוב המסעדות וגם חיי הלילה נמצאים בעיירה למטה כך שבכל פעם שרוצים לאכול / לבלות צריך לקחת מונית בחזרה לעיירה. אנחנו בחרנו לישון למטה בעיירה ולעלות לטיולים בהר במהלך היום ולבלות בלילה בברים ובמסעדות שהעיירה מציעה.