דייקן. אולד פיית'פול בפארק ילוסטון | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
מי מכם שיצא לטיול אחרי צבא ודאי ביקר באחד מאתרי הגייזרים בעולם. בתור אטרקציה שנחשבת ל"מאסט" בטיולים בדרום אמריקה או בניו זילנד, הגייזרים מהווים מוקד משיכה עליו כדאי "לעשות וי" בדיוק בתקופה בה חוקרים את הפלנטה. אבל בין אם שמעתם על הגייזר ממטיילים אחרים במקום או בין אם כבר בארץ היה ברור לכם שאתם הולכים לבקר באתר בו הוא פועל, אין ספק שמדובר בתופעת טבע מרהיבה שמוכיחה עד כמה כוחנו דל לעומת כוחו של היקום.
גייזר הוא כינוי לתופעה של התפרצויות מים חמים מתוך האדמה, הודות לקרבתם למגמה רותחת. התופעה המיוחדת הזאת היא תוצאה נדירה של שילוב כמה דרישות גיאולוגיות מיוחדות, היוצרות מצב בו המים מתפרצים מהאדמה בלחץ כל כך חזק. עקב כך, קיימים רק 6 אזורי גייזרים בעולם בהם באמת מתקיים השילוב המיוחד הזה. חשוב להדגיש - ישנם גייזרים בודדים בקליפורניה, בפרו, בבוליביה, במקסיקו, בדומיניקה, באיים האזוריים, בקניה וביפן, אולם אין עוד אזורים העשירים בגייזרים מלבד אלו שאספנו בכתבה. קבלו את כל מה שאתם צריכים לדעת על ששת שדות הגייזרים המדהימים בעולם.
יותר מ-100 מעלות צלזיוס: פארק ילוסטון, ארה"ב
פארק ילוסטון (Yellowstone National Park) שבצפון-מערב ארצות הברית, חולש על שטחיהן של שלוש מדינות – ויומינג, מונטנה ואיידהו, ובתוכו נמצא הגייזר המפורסם ביותר בעולם, שנקרא "אולד פיית'פול" (Old Faithful). הגייזר קיבל את שמו הודות לדיוק המופתי של ההתפרצויות בו, הניתנות לחיזוי עד כדי סטייה של עשר דקות. הוא פורץ בטמפרטורה של 100 מעלות צלזיוס, בממוצע פעם בשעה וחצי למשך כ-2 עד 5 דקות. אם מעניינים אתכם קצת מספרים, נשמח לספר לכם שבכל התפרצות של הגייזר, שנמשכת בין 90 שניות לחמש דקות, נפלטים בין 14,000 ל-36,000 ליטרים של מים, והטמפרטורה מתחתיו יכולה להגיע ל-118 מעלות צלזיוס.
מידע שימושי:
איך מגיעים: לפארק חמש כניסות. אל הכניסה הצפונית ניתן להגיע דרך כביש מספר 89, אל הכניסה הצפון-מזרחית דרך כביש 212, אל הכניסה המזרחית דרך כבישים 14, 16 או 20, אל הדרומית דרך כבישים 89,191 או 287, ואל הכניסה המערבית דרך כבישים 20,191 או 287.
מחיר כניסה לאתר: 25 דולר לרכב.
רק 6 מקומות בעולם בהם יש אזורים העשירים בגייזרים. פארק ילוסטון בארה"ב | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
משחרר קיטור. גייזר ספינת הקיטור | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
מים שמגיעים לגובה של 70 מטר: Árnessýsla, איסלנד
במחוז Árnessýsla שבאיסלנד נמצא ה"גייזר" (Geysir). הסיבה שהגייזר הזה נקרא פשוט "גייזר", היא כי זהו הגייזר הראשון שאי-פעם תואר במקור מודפס כלשהו, והראשון שהיה ידוע לאירופאים. הסיבה שכל שאר הגייזרים נקראים בשם "גייזר" היא בדיוק אותה סיבה שכולנו קוראים בשם "טרופית" לכל משקה ממותק שמגיע בשקית אלומיניום עם קש מפלסטיק. השם מגיע מהפועל האיסלנדי שפירושו "לזרום" או "להתפוצץ". ההתפרצויות של "גייזר" אינן סדירות, ולמעשה היו מספר תקופות של כמה שנים במהלכן הוא בכלל לא היה פעיל. כשהוא כן פעיל, הוא פולט מים לגובה שיכול להגיע ל-70 מטר.
לא רחוק משם נמצא גייזר בשם Strokkur, שבניגוד ל"גייזר", מתפרץ כל כמה דקות, ומגיע לגובה של בין 15 ל-20 מטר, ולפעמים אפילו ל-40, מה שמעלה את השאלה איך קרה שדווקא הוא לא זה שהתגלה ראשון.
מידע שימושי
איך מגיעים: רוב התיירים בוחרים להגיע אל הגייזרים האלו במסלול טיול מעגלי שנקרא The Golden Circle שנמשך לאורך כ-300 ק"מ, ועובר בעוד מספר מקומות מדהימים באיזור.
מחיר כניסה לאתר: טיול כזה עולה בין 250-300 שקל לאדם.
אחד הגייזרים - אם לא ה! הגייזר באיסלנד | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
מתפרץ כל כמה דקות. ה - Strokkur | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
שאריות של שדה הרוס: אל-טאטיו, צ'ילה
אל-טאטיו (El-Tatio) הוא שדה גייזרים בצפון צ'ילה, בו נמצאים למעלה משמונים גייזרים פעילים. אל-טאטיו נחשב לשדה הגייזרים הגדול ביותר בחצי-הכדור הדרומי, והשלישי בגודלו בעולם. עם זאת, גובה ההתפרצויות של הגייזרים הצ'יליאנים האלו אינו גבוה, ומגיע בממוצע לכ-75 סנטימטר, כאשר ההתפרצות הגדולה ביותר הגיעה לגובה של כשישה מטרים.
לצערנו (ולצערם של אזרחי המדינה), חלק מהשדה נהרס לאחר ניסיון לא מוצלח של הממשלה לנסות לרתום את התפרצויות הגייזרים לצורך ייצור חשמל. בשנים האחרונות הממשלה חזרה לנסות זאת, אך קיימת התנגדות מצד אזרחי המדינה, שמפחדים מהרס המקום.
מידע שימושי
איך מגיעים: ההגעה לאל-טאטיו מתבצעת בדרך כלל מהעיירה San Pedro de Atacama, שנמצאת כ-100 קילומטר מהשדה, ולרוב מטיילים משלבים גם ביקור במדבר אטקמה (Atacama) שנמצא קרוב לאזור, ומוכר בתור המדבר הצחיח ביותר בעולם.
מחיר כניסה לאתר: הכניסה לאל-טאטיו אינה עולה כסף.
שדה הגייזרים הגדול ביותר בחצי-הכדור הדרומי. אל טאטיו | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
חלק מהשדה נהרס | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
הגייזר קרוי על שמה של בת המושל: Wai-O-Tapu, ניו-זילנד
במרכז האי הצפוני של ניו-זילנד נמצא Wai-O-Tapu, אזור פעיל מאוד מבחינה גיאותרמית שנמצא באזור הוולקני של טאופו (Taupo), ונמצא בו בין השאר גייזר שזכה לכינוי "ליידי נוקס" (Lady Knox), על שמה של הבת של המושל ה-15 של ניו-זילנד.
ההתפרצויות של "ליידי נוקס" מגיעות לגובה של כ-20 מטר, והוא מתפרץ כל יום בבוקר, לאחר שמושלכים לתוכו חומרים מיוחדים שמטרתם להוריד את מתח הפנים של המים.
מידע שימושי
איך מגיעים: ניתן להגיע ברכב לפארק Wai-O-Tapu בנסיעה של כחצי-שעה דרומה מהעיר Rotorua, או נסיעה של כשעה צפונה מהעיר Taupo.
מחיר כניסה לאתר: 32 דולר ניו-זילנדי למבוגר, ו-80 דולר ניו-זילנדי למשפחה (שני מבוגרים ושלושה ילדים).
על שם בת המושל. ליידי נוקס | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
ההתפרצויות מגיעות לגובה של כ-20 מטר | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
לא רק קונוסים: עמק הגייזרים, קמצ'טקה, סיביר (Kamchatka Peninsula)
עמק הגייזרים נמצא בחלקו המרוחק של חצי האי קמצ'טקה בסיביר. האזור התגלה על ידי חוקרים בשנת 1941. בתוך קניון תלול פועלים כ-200 גייזרים עם מעיינות חמים – רבים מהם בתנועה מתמדת. האזור נוצר כתוצאה מפעילות וולקנית שעוד ממשיכה להתקיים. בעמק תהיו עדים למצבור פעילות תרמית של מעיינות חמים, בריכות בוץ מבעבעות ולמעלה מעשרים גייזרים פעילים.
עמק הגייזרים בסיביר מיוחד בנוף הגייזרים העולמי, היות ורוב גייזרים בו מתפרצים בזוויות, ואילו רק מעטים בנויים כקונוסים כמו שאר הגייזרים הקיימים בעולם. ב-1991 יצאה למקום משלחת של חוקרים שהתבוננו ולמדו את התנהגות הגייזר במקום.
מידע שימושי
איך מגיעים: מרביתו של חצי האי קמצ'טקה הוא שמורת טבע עצומה, שאין אליה גישה בדרכי רכב. כדי להגיע אל השמורה יש לקחת טיסה במסוק מפטרופבלובסק, בירת קמצ'טקה, רק אם תנאי מזג האוויר מאפשרים זאת.
מחיר כניסה לאתר: יום סיור אל עמק הגייזרים, כולל טיסות עולה החל מ-500 אירו.
אין אליה גישה בדרכי רכב. שמורת הטבע קמצ'טקה | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
מרוחק ומבודד: האי אומנק (Umnak Island), אלסקה
Umnak Island הוא אי שקרוב ליבשת אלסקה. בחלקו הצפוני של האי, תחום שדה גייזרים קטן ומרוחק, אליו הצליחו להגיע ברפסודות חוקרים מהמכון הגיאולוגי והגיאופיסי של אלסקה בשנת 1992. לפחות 12 גייזרים נצפו במהלך השנים מאז 1947, והאי עומד כיום כשדה הגייזרים הגדול ביותר של ארצות הברית אחרי ילוסטון.
לפחות 12 גייזרים נצפו במהלך השנים. מבט על האי אומנק באלסקה | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן