הכרתי אותו בשדה התעופה של הבירה המצרית. אדם חייכן, רזה, רפרזנטטיבי עם צבע עיניים שאין לאף אחד. גבר בן 38, משכיל, דובר עברית רהוטה ועשירה עם סטיות דקדוקיות מעטות. הוא לחץ את ידי והציג עצמו כמדריך ומלווה שלי למשך שהותי בקהיר. שמו חסן שאלבי, נציג חברת "נזרין טורס" המתמחה בטיולי איכות ומשפחות למצרים, ומרגע שלחצנו ידיים, נוצר בינינו קליק של הבנה ורצון להתחבר. ובנקודת זמן זו, במקום שאקבל מדריך מלווה, קיבלתי חבר אמיתי.
במשך חמשת ימי שהותי במחיצתו של חסן, למדתי להכיר את קהיר ואת העם המצרי דרך "עיניים מקומיות" באופן הכי טבעי ואולי הכי נכון שאפשר.
סבאח אל פול
קהיר, עיר של אוירה. המון חיוכים, לחיצות ידיים וריח של פלאפל שעשוי מפול. יש משהו בעיר הזו שמשרה בך הרגשה שאתה שייך למקום. הרחוב המצרי מכתיב את הקצב, וכל מה שנותר הוא להשתלב ולהתברג במכונה המשומנת הזו שנקראת "אל שעב אל מסרי", העם המצרי. המטרופולין האולטימטיבי הזה מכנס בתוכו 19 מליון איש מדי לילה ו-23 מליון איש מדי יום.
הביטחון האישי הוא מעל לכל במצרים. משטרת התיירות המקומית מקדישה את מרב תשומת הלב לנושא ופועלת על פי תכתיבים מדויקים המלווים ברישומים מתועדים. תנועת התיירים בעיר מלווה ע"י אנשי ביטחון מיומנים, וזהו נוהל שבא להבטיח לתייר שהות נוחה, נעימה ונטולת דאגות.
קהיר מסקרנת את התייר המערבי בשל היותה מגוונת ומפתיעה באותה המידה. עוצמה היסטורית למול גורדי שחקים וסיטי של אנשי עסקים מעונבים; בתי מלון מפוארים, מסעדות יוקרה ואתרי בילוי מהמתקדמים בעולם אל מול שווקים, סמטאות ומסגדים המשחזרים את מצרים העתיקה.
בין ביקור בממפיס, סקרה והפירמידות של גיזה לבין חוויה משפחתית במג'יק לנד, אל תתביישו להיכנס לאחת המסעדות הקטנות בקצה הרחוב ולאכול "קושרי" - גרגירי חומוס מבושלים עם אטריות, אורז ועדשים מטוגנים בבצל, המתובלים ברוטב עגבניות טרי, וכל זה במחיר של דולר וחצי כולל החיוך של בעל המקום. רק אז תבינו מה מסוגלת לעשות לכם העיר הזו, שתושביה מתעקשים לדבר אתכם בשפת הרגש והעיניים. זו השפה המקומית, שפה של כבוד לזולת.
מאריגת שטיחים לפירמידות
את היום הראשון בקהיר הקדשתי לביקורים במוזיאון הפתוח לעתיקות בממפיס ובבתי הספר לאריגת שטיחים, שהם למעשה מפעלים מקומיים המלמדים ומעסיקים בנות צעירות הרוכשות מקצוע. משם המשכנו לפירמידות של סקרה וגיזה הנמצאות כ-18 ק"מ מדרום מערב למרכז קהיר. הפירמידות, שהן קברים אימתניים, נבנו בשנת 2500 לפנה"ס משני מליון אבני סיד שהובאו מאזורים שונים במצרים על ידי עשרות אלפי פועלים, כשכל יחידת אבן שוקלת כ-2.8 טון. מופע אורקולי שנערך עם רדת החשכה מעצים את החוויה.
המקום עמוס וצפוף בתיירים מכל העולם, שבאו לעשות כבוד לספינקס, השומר על המלכים ועל הציוויליזציה המצרית מאז ועד היום. טיול על דבשת גמל בחול המצרי של גיזה לצד שקיעתה של שמש זהובה על רקע הפירמידות יעשו לכם המון חשק ורצון לקבל עוד מהמקום המדהים הזה.
הערב ירד, עצרנו לשתות צ'אי במרפסת רחוב של בית תה על אם הדרך. חברי עישן שישה (נרגילה) ואני התענגתי על תה חזק ומתוק ביחד עם מהלבייה (חלב,לבן, סוכר ואורז מבושל טחון דק). נפרדנו לשלום מהמקומיים והמשכנו חזרה לבית המלון.
קהיר העתיקה והבזאר
היום השני תוכנן לביקור בעיר עצמה. יצאנו מוקדם מהמלון לכיוון מרכז העיר. עומס התנועה, הצפיפות, צפירת המכוניות האין סופיות והאובך התמידי של הבוקר היוו עבורי פתיח מרתק ליום בלתי צפוי. התחלנו את הסיור במתחם שנקרא "קהיר העתיקה". ביקרנו בבית הכנסת העתיק והמרשים על שם בן עזרא, שנשמר בקפדנות ומשמש בעיקר בחגים, המשכנו לכנסיית סנט ג'ורג' ומנזר הנשים הסמוך, תוך שאנחנו נכנסים לסמטאות השוק המקומי. משם נסענו למצודת "צלאח א-דין" שמבוצרת על גבעה בסמוך לקהיר העתיקה, במעטפת החיצונית של המצודה ישנן נקודות תצפית מרהיבות עין על העיר המודרנית והעתיקה.
"קהיר המוסלמית" הייתה התחנה הבאה שלנו, כשבמרכזה הבזאר הגדול של חאן אל ח'לילי הפרוס על המון סמטאות צרות ומפותלות. השוק שימש בעבר כצומת מפגש לשיירות סוחרים, וכיום משמש כבזאר גדול ששומר על אותנטיות מושלמת. לצד ים של מזכרות תוכלו למצוא גם שטיחים, בדי משי, בשמים, תכשיטים, כלי בית, הנעלה, הלבשה ומה לא. מה שעושה באמת את המקום הזה הוא שוב החום האנושי שמהול בצבע, בריחות של קפה ובפירמידות של דברי המתיקה. הבזאר נוח, נעים וזול והסוחרים מזהים לקוחות פוטנציאלים ללא הטרדות מיותרות.
אם לא ביקרתם במוזיאון העתיקות המצרי בקהיר לא ביקרתם במצרים. המוזיאון אדיר המימדים הזה מציג תרבות והיסטוריה ביזנטית ופרעונית רבת שנים, ומשאיר מאות ואלפי מבקרים מרחבי העולם פעורי פה למול דמויות האלים, המומיות, פסלי הפרעונים הענקיים וכתבי הפפירוסים. אגף שראוי לאזכור מיוחד שייך למלך הצעיר "תות אנך אמון", בדגש פרטי הלבוש ואוצרותיו האדירים - חוויה שלא תישכח מעיניכם.
בשעות בין הערביים נסענו ל"מגדל קהיר" ( מבנה בצורת עמוד גבוה הבנוי מ- 63 קומות), על מנת לראות את השקיעה ולהחליף את צבע היום בצבע הלילה המתמזג נפלא בתאורת גורדי השחקים והספינות ששטות על הנילוס.
שייט לילי על ספינה בנילוס זו אטרקציה תיירותית מומלצת, והיא מורכבת מבילוי של ארוחת ערב כיד המלך בליווי מופעי ריקוד פולקלוריסטי. ולא שכחנו כמובן את רקדנית הבטן שמתנענעת לקצב שטרות הכסף שנזרקים לעברה. בעבור שעתיים של בילוי מענג זה תשלמו בעונה כ-50 דולר לאדם - שווה.
דיסנילנד של פרעונים
את היום השלישי הקדשנו לביקור במג'יק לנד - פרק שעשועים בנוסח דיסנילנד. התחלנו בסיור פנוראמי ממונע בעיר הסרטים, קשובים להסברים באנגלית. בהמשך נחשפנו לאתרים ומקומות היסטוריים שהוצגו בפורמט מיניאטורי עם תחנות שמהוות נקודות ציון במסכת דרך חייהם של המצרים. בנוסף,כייפנו כמו ילדים קטנים על מתקנים לפעילות ספורטיבית בלונה-פארק ענק שמתמודד עם כל מתחרה אירופאי, ולסיום צפינו במופע אקרובאטי מרהיב עין של דולפינים. ממש דיסני-וורלד בעטיפה מצרית.
ביקשתי ממארחי לחרוג מעט מריטואל הביקורים העירוני הזה לטובת ביקור בפאתי גיזה. מעין טיול עומק לכפרים, לחקלאות ולפלחים שלובשים גלביות חומות ומעטרים את ראשם בטורבנים לבנים כאלה שרואים בסרטים של יום שישי.
הכרתי אנשים שחיים בצנעה ושמסתפקים במועט, למרות שמעמדם וכלכלתם מאפשר להם לנהל חיים בתנאים טובים יותר ובכל זאת, מתעקשים להישאר מחוברים למסורת אבותיהם. מרביתם גרים בבתים שמוקפים חצרות גדולות לצד עצי דקל התמר, כשבחצרות הללו מתנהלים כל חייהם של בני המשפחה.
היום האחרון לביקורי בקהיר התחיל באתר תיירותי חשוב ומעניין שנקרא "כפר הפרעונים". מתוך מעגן ספינות יצאנו קבוצת תיירים דוברי אנגלית לשייט שהוא סיור הדמיה אינטראקטיבי המשחזר בשלבים את תקופת הפרעונים במצרים ודרך חייהם. זוהי הצגת תכלית תיאטרלית במסכת חיי הפרעונים, המוצגת ע"י שחקנים ובתפאורה אותנטית.
במעבר חד מהעבר המפואר, מצאנו עצמנו במרכז בילוי וקניות של קניון ענק המכיל מסעדות יוקרה, בתי קולנוע, בתי קפה, חנויות ממותגות של אופנה, אלקטרוניקה ועוד. הקומפלקס האדיר הזה נקרא "סיטי סטאר", והוא המילה האחרונה של קהיר בעסקי הבילוי והפנאי.
קרובים קרובים
נכנסתי לחנות מזכרות ברובע אבולהול בסמיכות לפירמידות שבגיזה, ותוך שאני מסתובב ומחפש מזכרות אוטנטיות פניתי למוכרת, אישה מכוסת ראש בשנות ה-50 לחייה, וביקשתי את עזרתה במציאת מבוקשי.
המוכרת הסתכלה עלי ושאלה אותי בערבית מדוברת "תגיד, מאיפה אתה?".
"מישראל", עניתי, "אני ישראלי".
האישה הסתכלה עלי במבט חודר וממושך ואמרה: "תגיד, מה קרה, איפה אתם הישראלים לא מבקרים פה יותר?". כל ניסיון לנמק או לחפש מילוט היה מיותר מבחינתי. "לך תגיד לעם שלך שהוא מוזמן לבוא לבקר כאן, תראה כמה תיירים מסתובבים פה", הוסיפה המוכרת.
תודה על הסיוע של לשכת העיתונות המצרית בקהיר בהכנת הכתבה
* הכותב הוא מדריך באקו טיולי שטח