תייר ישראלי מה הוא צריך? ים, שמש, וקזינו. תיירת ישראלית לעומת זאת, תשמח להחליף את מכונות המזל בחנויות יוקרה שהמחירים בהן נקובים ביורו, ויחד ישמחו השניים לקנח את היום בבית קפה עם אספרסו משובח ושני מקרונים בטעם פיסטוק, כדי לחזור אחרי ארבעה ימים ארצה ולספר כמה נוצץ הוא העולם במרחק ארבע שעות טיסה מנתניה. לספר על מה אתם שואלים? ובכן, כאן מתחיל הסיפור של קאן. אחד היעדים הכי פחות ישראלים בעולם, וחבל שכך.
אם להיות כנה, אף פעם לא חשבתי שאגיע לריביירה הצרפתית. בטח לא לקאן - ההילה שמרחפת מעל עיר הפסטיבלים תמיד הפכה את הנקודה הדרום צרפתית הזו לבלתי מושגת, לפחות בדמיון של לא מעט ישראלים שהדבר הראשון שעולה במוחם כשהמילה קאן נזרקת לאוויר הוא מכוניות נוצצות, כוכבי קולנוע עם דרישות מוגזמות, משתזפות חצי עירומות מרוחות שמן גזר ותג מחיר שלא מסתדר עם מחאת הקוטג'. אבל לא עוד – נסו לצאת רגע (לפחות מנטלית) מאזור משולש הנוחות של יוון, בולגריה וברצלונה ופתחו את הראש ליעד חדש, כזה שעובר באינסטגרם בלי פילטרים, ויגרום לכם לדפדף בדרכון פעם בשבוע אחרי שתחזרו כדי ללטף את החותמת של פקיד המכס מניס. כן, תתפלאו לשמוע, יש לכם את כל הסיבות בעולם לטוס לקאן, ועכשיו.
קאן היא עיר שתפורה עלינו, הישראלים: האקלים הים תיכוני יגרום לכם להרגיש בבית, המקומיים מסבירי פנים בצורה הכי פחות צרפתית שאפשר לדמיין, והיא מתאימה לסוף שבוע רומנטי, טיול של מספר ימים עם המשפחה או כל קונסטלציה אחרת שתבחרו, בתג מחיר אותו אתם תקבעו - העיקר שתשנו לגביה גישה, זה בעיקר מה שהיא רוצה מכם.
מלונות: לישון עם כוכבים
אחרי שסגרתם כרטיסי טיסה, הגיע הזמן לבחור מקום בו תשימו ראש. היא קטנה קאן, אבל כעיר שמבוססת בעיקר על תיירות, תוכלו למצוא בה לא מעט פתרונות לינה במחירים משתנים; ממלונות שלושה כוכבים סימפטיים (יקרים ברובם) ודירות אירוח (הפתרון המשתלם ביותר), וכמובן, מלונות חמישה כוכבים ברמה הכי גבוהה שיש. יסלחו לי כל אותם טוקבקיסטים אכזריים, אבל את ארבעת הימים שלי בעיר העברתי במלון ה-Grand Hyatt Martinez, מלון שנוהג לארח כוכבי היפ הופ צרפתים, אורחים שמצחצחים נעליים על בסיס קבוע, וגם, על פי השמועות, את ליאונרדו די קפריו. מדובר במלון חמישה כוכבים, על כל המשתמע מכך, ואם לא הייתי מוזמן למקום על ידי העירייה המקומית, כנראה שאותו מלון היה הבחירה האחרונה שלי. בכל זאת - אדם צנוע אנוכי, אבל כזה שפעם בחיים צריך להרגיש כמו סופרסטאר, ככה שאם אתם מזדהים עם התחושה, והכיס שלכם מאפשר זאת, המלון הזה יהפוך את החופשה שלכם להיסטרית, באמת, אין דרך אחרת לתאר זאת.
בקבוקוני סבון שזה חטא לגעת בהם, בר סופר מפנק עם מי evian שמחולקים חופשי, מיטת קינג סייז מוגזמת ונוף חלומי מהמרפסת לריביירה, גרמו לי להינעל בחדר שעה וחצי כדי להרגיש לרגע איך זה לבקר בחיים הטובים - אם זה היה תלוי בי, כנראה שלא הייתי עוזב את המלון לעולם, מבסס את התזונה שלי לארבעת הימים האלה על פיסטוקים ובקבוקי וויסקי קטנים, אבל כאמור הייתי במשימה, והלו"ז היה צפוף. "יש לקאן הרבה מה להציע לך", אמרה לי המלווה החייכנית שלנו, ולי לא נותר אלא להאמין לה. "תשכחו לרגע מפסטיבל הסרטים, ובואו נצא להכיר את העיר" הוסיפה באנגלית רהוטה. אז יצאנו.
היא יפיפייה קאן, באמת. על הרחובות הציוריים שלה בחלק העתיק של העיר, השוק העירוני Marché Forville, שמציע תוצרת מקומית וצבעונית כמו ריבות מעולות וגבינות מושחתות, הטיילת המדהימה מלאת הדקלים וחנויות היוקרה (מזארה ועד סברובסקי, מלואי ויטון ועד שאנל), בתי הקפה המעולים, בתי הקזינו המפוארים מדי, ובעיקר, מעל הכל, הדרך שלה להסביר פניה לתייר; אין צורך להרחיב על עניין קבלת הפנים הצרפתית (לפחות בפריז) לאנשים המחזיקים באנגלית מינימלית - אבל לא קאן. כאן כולם שמחים לקראתך, מחייכים אליך, וגם אם הם פונים אליך בצרפתית, זה נשמע לך טוב ואתה מצליח להבין מה רוצים ממך. אבל לשכוח מפסטיבל הסרטים? יסלחו לי ידידי הקנאים, אין מצב.
מאז 1946 מתקיים בכל שנה פסטיבל הסרטים היוקרתי שמושך אליו את כל האיי-ליסטים של תעשיית הקולנוע העולמית, ולמעשה, אם לא הפסטיבל הזה, כנראה שהעיר הזאת הייתה נשארת סוד כמוס של אוליגרכים מרוסיה שחיפשו מקום מושלם לשזף בו את עורם הלבנבן. אבל, וזה אבל גדול, כבוד הפסטיבל במקומו מונח והעיר כולה היא סוג של בלדה לשטיח האדום, במובן הכי חיובי של העניין - עשרות בניינים פזורים ברחבי העיר כשעל קירותיהם מצוירות מחוות לשחקנים מפורסמים וסרטים מוכרים קצת פחות, אזור הפסטיבל מלא בטביעות ידיהם של שרון סטון וחבריה לגבעות הוליווד, ובאופן כללי, השטיח האדום מלווה אותך בכל צעד שתלך בעיר הזאת, וזה ממכר. התחושה ממכרת. בעצם, זה הדבר שהכי חשוב וכדאי לדעת על העיר הזו: גם אם תארגנו לכם חופשה במחיר הגיוני, עדיין, כל זמן שתשהו בה, תרגישו מישהו. לא ברור מי, אבל מישהו.
אטרקציות: האי הכי מיוחד בעולם
יום אחד בהחלט יספיק לכם כדי להכיר את העיר כראוי - היא קטנה, נוחה וקומפקטית, וכל האזור הקרוב לטיילת הדקלים מרכז בו כל מה שאתם צריכים: נוף מטמטם כמעט בכל נקודה בה תעמדו לכיוון הים, בתי קפה, מסעדות וחנויות מעצבים מוכרים ופחות. ההמלצה הטובה ביותר היא פשוט לסיים את ארוחת הבוקר במלון (געגועים עזים לבאגטים הקטנים) ולצאת לסיור רגלי בעיר – צאו להליכה על הטיילת, לכו לאיבוד בסמטאות, השקיעו בעיר העתיקה, שבו בבתי הקפה והציצו לחנויות היוקרה, כי בסופו של דבר, הכל גם ככה יוביל לקו החוף המרהיב, והוא זה שילווה אתכם מהיום הראשון ועד דמעת הפרידה מחלון המטוס. יום אחד מאחוריכם, מה עושים בשלושת הנותרים? טוב ששאלתם.
Saint Honorat Island: במרחק של כרבע שעה הפלגה מקצה המרינה של קאן (ו-15 יורו שתשלמו בשביל הכרטיס) נמצא אחד האיים המיוחדים בעולם, לא פחות. "סיינט הונורט", הוא אחד מצמד האיים Îles de Lérins, וזה שהביקור בו הוא בגדר חובה. קרוב פיזית לחופים המנצנצים של העיר, אבל רחוק שנות אור מאווירת הריביירה, שוכן לו בנחת אינסופית האי הזה, עליו מתגוררים כ-18 נזירים שהחליטו להקדיש את חייהם לשני דברים: ישו ויין. הם קמים מוקדם מאוד, מתפללים חרישית, עוצרים לארוחה שמתנהלת בשקט מופתי, ויוצאים לעבוד את הכרמים שפזורים ברחבי האי. המקום משמש כמעין מקלט רוחני, בו אפשר גם להתאכסן לכמה לילות (אבל קחו בחשבון שחלק מעניין האירוח הוא לקחת חלק במטלות כמו שטיפת כלים ושקט בזמן האוכל).
יחודו של האי, לטעמי לפחות, הוא ההבדל העצום בינו לבין הבוהק היוקרתי של קאן. 15 דקות הפלגה פשוט ניתקו אותי לרגע מהסרט בו חייתי, ושלחו אותי לימים אחרים, בהם המושג קולנוע בכלל לא היה קיים. האי נקי ובתולי בצורה מרגשת, בקצהו נמצא מנזר עתיק וגותי שמשקיף על כל הריביירה, וחוץ מחנות מזכרות מקומית בה תוכלו לרכוש את אחד היינות הכי טובים שטעמתי בחיי, נצלו את העובדה שההפלגה שתחזיר אתכם לקאן חוזרת לאי בכל שעה עגולה (עד 16:00), ופשוט תנו לעצמכם דרור ללכת לאיבוד בעולם המופלא של האי הזה – עצים סבוכים, כרמים שמקבלים אדמה טובה ורוח ים, ובעיקר חופים קטנים וסלעיים בהם תוכלו להרגיש שאתם נמצאים לבד באחד המקומות היפים בעולם.
Antibes: עוד עצה מומלצת בכל הנוגע לחופשה הזו, היא פשוט לשכור רכב. המחיר הממוצע של השכרת רכב לארבעה ימים עם איסוף והחזרה בשדה התעופה של ניס הוא כ-650 שקל, וזה לגמרי שווה את זה: דמיינו את עצמכם בפג'ו 205 כסופה, נכנסים בשערי מונאקו אחרי כוס רוזה בסן טרופז. חלום. אבל עד שתגיעו למונאקו, עשו לעצמכם טובה ועצרו לפחות לחצי יממה באנטיב.
המקומיים באנטיב טוענים שבזמן פסטיבל הסרטים בעיר השכנה, מי שרוצה לבוא לראות ולהיראות, מתאכסן בקאן, ומי שרוצה לראות וליהנות, ישן באנטיב. וזה לגמרי ברור למה: יש בה קסם שקשה להעביר במילים לעיר הזו, מקום בו פיקאסו ביקר לא מעט, נגנב בעצמו מהאווירה הקסומה ונשאר שם כדי לטפח איזו כנסיה מקומית שעם השנים הפכה למוזיאון שמוקדש כל כולו לגאון הספרדי.
25 דקות נסיעה מקאן ואתם באנטיב - על שלל הסמטאות הכי ציוריות שתפגשו, דלתות הבתים שהן אמנות עבר בפני עצמן, שוק מושלם עם כל טוב הים והאדמה, עוד קצת בתי קפה שנדמה שנתקעו באמצע המאה הקודמת, וקצב רגוע רגוע. גם היא, כמו שאר הערים בריביירה, מחזיקה ב-25 ק"מ של קו חוף מרהיב, לצד נמל היאכטות הגדול באירופה. את כל השאר אתם פשוט יכולים לדמיין.
Grasse: רבע שעה נוספת של נסיעה (אין לי מושג אם דרומה או צפונה, פשוט לכו אחרי הריח), שוכנת לה העיר הקטנטנה הזו, שבוויקיפדיה מוגדרת כ-"קומונה של 51 אלף תושבים", ומוקדשת כל כולה לעניינים שבאף: בשמים, סבונים ותרכובות שבגראס הפכו לאמנות של ממש.
עדיף לכם להיות פנאטים של ריח יסמין, או חובבי טיפוח גוף כדי להטריח את עצמכם עד לגראס, אבל אם אתם שייכים לאלה, או סתם הגעתם לשם במקרה, תנו קפיצה למוזיאון הבשמים המקומי של המותג Fragonard, קחו לכם כמה דוגמיות זכר לימי הסופר הפארם, ושבו לשתות קפה עם מקרון בבית הקפה של המוזיאון. קרה והגעתם למקום ביום גשום, החוויה מתעצמת, והנוף, כרגיל בחלק הזה של צרפת - כובש את הנפש.
אוכל ובילויים: אויסטרים חד פעמיים
כאמור, בתי קזינו לא חסרים כאן, אבל כדי להרגיש את קאן כראוי כדאי ללכת להמר בקזינו שנמצא ליד היכל הפסטיבלים (palais des festivals) וסמוך למרינה, שם תמצאו שתי קומות שכוללות המון שולחנות ומכונות הימורים, הופעה חיה ומעולה, מסעדה חביבה ואבטחה רצינית. האווירה במקום צורחת כסף והמנורות יסנוורו לכם את החיוך, רק אל תשכחו לקחת דרכון כי בלעדיו אין לכם סיכוי להיכנס.
מבחינת מזון, הדרך הטובה ביותר היא להצטייד במוצרים בסיסיים משלל הסופרמרקטים הפזורים בעיר (לפחות במונחים אירופים) כמו בשר, פירות ים וירקות נהדרים, ואז בשלו לעצמכם או התקינו ארוחה שלא דורשת בישול. ההיצע שם מהפנט, בטח בעיר כמו זו. אם בכל זאת תבחרו במסעדות, לכו על אלו שנמצאות עמוק יותר בתוך העיר ולא אלה ששוכנות על הטיילת ו כנראה יקרעו לכם את הכיס. למרות זאת, כשביקשנו המלצה מקומית על מסעדת פירות ים שאסור לנו לפספס, אמרו לנו ללכת לאכול ב-astoux et brun והם לגמרי ידעו למה: צלחת האוייסטרים ושרימפס הקריסטל שהגישו לנו הייתה חד פעמית ועלתה כ-80 אירו. זה היה הים במיטבו ובשיא טריותו. מושלם.
בילויים? ובכן אני לא האדם המושלם לקבל ממנו המלצות, והעדפתי לרוץ לחדר השינה המפנק כדי לצלול לאמבטיה עם הסבונים האלה שהריח שלהם לא עוזב לי את האף עד היום. דרך אדי האמבט הצלחתי לשמוע לא מעט מקומות מחוץ למלון עם מוזיקה טובה, ובמבט מהמרפסת, כשהחושך כבר נפל על הים, זיהיתי ברים שעבדו עד השעות המאוחרות ואירחו אנשים שנוהגים על פרארי. כאמור, לא בשבילי.
ארבעה ימים ביליתי בריביירה, שלושה לילות ישנתי בחדר שהשלים לי את התחושה שעוברת לכל אחד מכם בגוף כשאתם שומעים את המילה קאן. חייתי בסרט. אין דרך אחרת לסכם את החופשה הקצרה הזו. כשחזרתי, ההערה שתמיד חזרה על עצמה הייתה ש"בטח יקר שם" , וכל הזמן שאלו אותי אם נסעתי לפסטיבל. אז כן, יקר שם, אבל זה לגמרי תלוי בכם ובאופי החופשה שתבחרו – אפשר לבלות שם גם בלי לקרוע את הכיס. ולא, לא נסעתי לפסטיבל, יש בקאן ובסובב לה המון מה לעשות, יש ים ושמש, קזינו ובתי קפה, ובעצם, כל מה שאתם זקוקים לו לחופשה קצרה, מושלמת ומדויקת. נוסף על אלו תוכלו לסמן יעד חדש, ולחיות, אפילו אם זה למספר ימים, בסרט שלא יזכה אמנם בשום פסלון, אבל לגמרי תרצו לראות בשידור חוזר.
*הכותב היה אורח של עיריית קאן וחברת Sundor