איש אחד חכם אמר פעם "כל אחד זקוק למקום שאליו יוכל לברוח ולצאת מדעתו בשלווה". בנעוריי, כשעוד חשבתי שמסרים כאלו ישנו את העולם, הייתה לי אפילו טי-שירט עם הסלוגן הזה. מאז אני מחפש מקומות סודיים. לא סודיים במובן שאף אחד לא מכיר – כי הכל כבר ידוע ומגלי העולמות נכחדו מהעולם די מזמן, אלא מקומות שהם רק שלי. לפחות בתחושה. הנה 10 כאלו.
הבית של שלגייה בשביל נורמן
השלט המורה "הבית של שלגייה", אי שם בעומק החורש הסבוך של שביל נורמן שבגליל המערבי, הוא שלט שאין מאחוריו כיסוי. כלומר – יש, אבל לא מה שאתם חושבים. לא בית אמיתי או שלגייה אמיתית, אלא פנטזיה מדומיינת. הולכים לפי השלט, שפופים לצד האלונים, ומגיעים אל סלע ענקי ומעורר פליאה. כזה שאפשר להתחבא מהעולם לנצח בתוך הסדק הצר שלצדו. וכן, גם בקיץ נעים פה, באפלוליות המיוערת של הגבעה התמימה למראה הזו.
הזמן הנכון: כל שעה טובה לבריחה.
הגעה: נוסעים בכביש 854 ומחנים לפי השילוט המוביל לשביל נורמן, כמה מאות מטרים מדרום לכפר ורדים.
ליפתא (עין נפתוח)
יום אחד יבואו לכאן כרישי נדל"ן מרושעים וחסרי לב וישתלטו על כל חלקה טובה. ויש הרבה מהן פה, במקום הזה הצמוד לירושלים, ששימש בין השאר תפאורה לכמה מהסצנות היותר חזקות בסרט "מישהו לרוץ איתו". מדובר בכפר ערבי שניטש עם קום המדינה, וחלק מבתיו נשארו כמעט כשהיו – ממש כמו לצאת למסע בזמן. וכשצועדים בלב ואדי ציורי, שבוסתנים מעטרים אותו, ופשוט דוגמים בזהירות את המבנים שנותרו כאן, מגלים עולמות חדשים וקסומים. תמיד – גם בביקור ה-100 - יש פה הפתעות חדשות ודברים לגלות. ובטבורה של כל העזובה הקסומה הזו, מצוי מעיין שופע שנשפך מתוך ניקבה לבריכה רחבת ידיים. כנסו, כנסו.
הזמן הנכון: משעות אחר הצהריים ודרומה.
הגעה: מחנים ברחוב מי נפתוח הקטן, תחת גשר הולכי הרגל שלצד כביש תל אביב-ירושלים, וצועדים לפי השילוט.
השקמים העתיקים בשמורת חולות ניצנים
רבים מגיעים לשמורת חולות ניצנים במטרה להתענג על המרחבים האדירים של הדיונות הרכות, שמזדקרות בזו אחר זו עד האופק. אבל כאן מתחבאת גם שדרה של שקמים עתיקים (שנראים הרבה יותר קשישים מגילם האמיתי). הם עבי גזע, מרובי זרועות, מעוררים השראה וחלקם גם מתאים לטיפוס קליל – לחובבי הז'אנר. לצדם יש בוסתנים סודיים שפירות עסיסיים מבשילים בהם ממש בימים אלה. בקיצור – מרחב שכל-כולו בריחה נכונה.
הזמן הנכון: השכם בבוקר או בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
הגעה: מכביש 4, בין אשדוד לאשקלון, פונים מערבה לכיוון חוף ניצנים ומשם לפי השילוט לבית ספר שדה שקמים ולחניון האיקליפטוסים. מהחניון ממשיכים ברגל עם השביל השחור.
המערה של נחל חלילים
מערה ראויה לשמה היא לא רק כזו שאפלוליות ומרחבים עלומים מאפיינים אותה, אלא גם כזו שמספקת נוף שעושה טוב על הנשמה. המערה הגדולה הניצבת בלב מצוק סלעי מעל הוואדי של נחל חלילים, מרחק צעקה ממבשרת ציון, עונה היטב על הדרישות. המערה היא בעצם אוסף מבוכי של חלליים קארסטיים, ופתחה משמש מרפסת תצפית אינטימית (בימי חול בלבד). אל תשכחו להצטייד בנשנוש אהוב (וגם באהוב/ה).
הזמן הנכון: שעות בין הערביים.
הגעה: מכביש 1 נכנסים למברשת ציון ומחנים ליד כיכר חלילים. צועדים על השביל הירוק ולאחר כקילומטר פוגשים במערה.
הגן הבוטני בעין גדי
בשונה מגנים בוטניים אחרים בארץ, הגן הבוטני של קיבוץ עין גדי מהווה ניגוד קיצוני לסביבתו הקרובה: המדבר הצחיח. וזה רק מעצים את התחושה שמדובר בנווה מדבר קלאסי, המפתיע כל העת בשלל צבעים, צורות, מרקמים ובעיקר – פינות זולה. הגן הגדול הזה, שבו מאות מיני צמחים מהעולם כולו, שוכן בין בתי הקיבוץ ולצד חלק מחדרי האירוח של מלון עין גדי המצוין – מה שהופך את המרקם כולו למסקרן במיוחד. אל תצאו מכאן לפני שאתם תופסים רביצה הגונה תחת עץ הבאובב הענקי, ששורשיו העצומים בולטים מהקרקע ומשמשים כמשענות זעירות.
הזמן הנכון: כל זמן, ובמיוחד בערבי הקיץ החמים.
הגעה: מכביש 90 הנמתח לצד ים המלח פונים לקיבוץ לפי השילוט.
בריכת אורחה (ג'וחדר) ברמת הגולן
אם אתם לא מכירים את השם "בריכת אורחה", אולי תכירו את שמה האחר – "בריכת ג'וחדר". ואם אתם לא מכירים גם את השם הזה, הרווחתם מקום חדש ונפלא בסוף העולם, לצד המרחבים סחופי הרוחות של רמת הגולן. מדובר בבריכת קצינים סורית ששופצה לפני מספר שנים, ותעלות מים צרות נשפכות אליה ועושות את הטבילה בה לחובה של ממש, במיוחד באוגוסט הלוהט הזה. ועל הכל מסוככים איקליפטוסים, וגם כמה גפנים. יש פה אפילו משטח שמתאים ללינת לילה. יש טוב יותר מלהתעורר עם הזריחה ולקפוץ למים קפואים? (כנראה שכן, אבל בכל זאת).
הזמן הנכון: מתי שרק תרצו - כל עוד תדאגו להגיע בימים לא עמוסים.
הגעה: לא הרחק מצומת אורחה - הגעה מכביש מספר 98.
הצניר בנחל כלח
יש נחלים יפים ממנו בכרמל, ויש פחות. יש קצרים ממנו, ויש ארוכים יותר. אבל אין כמו הצניר של נחל כלח. מה זה צניר? במילים פשוטות: סלע בצורה של צינור. ומה כל כך מיוחד בסלע בצורה של צינור? תבואו ותראו בעצמכם. אז אחרי הליכה לא ארוכה מדי בלב חורש סבוך, מגיעים אל הצניר, שאורכו כמה עשרות מטרים והוא מרגיש כמעט כמו העיגולי-עיגולים האלה מהסדרה האלמותית "מנהרת הזמן". והנוף! איזה נוף נהדר נשקף מפה. רק תיזהרו לא ליפול ישר לנוף. בכל זאת – לא פשוט לעמוד בתוך צינור.
הזמן הנכון: בשעות היום בלבד.
הגעה: מכביש 672 מגיעים לחניון מבוא נחל כלח, ממזרח לאוניברסיטת חיפה. זו נקודת ההתחלה והסיום של הטיול. חובה להצטייד במפת המסלול.
עין סג'מה בגוש עציון
"ואדי גן העדן". כך קוראים המקומיים לפיסת הטבע הפסטורלית הזו, השוכנת בסמוך לכפר עציון. ובתוך הוואדי העמוק ממתין לכם מעיין רומנטי להפליא, עין סג'מה (שמו הרשמי: עין יצחק, אבל בינינו – מה נשמע יותר אקזוטי?). המרחב המבודד הזה כולל בריכה חצובה בסלע, עם מים קרים-קרים, עצי תאנה שרק מבקשים שתטעמו מפירותיהם, ואפילו מערה זעירה.
הזמן הנכון: השכם בבוקר אם אתם בעניין של טיול, לקראת ערב אם אתם בעניין של רומנטיקה.
הגעה: מצומת כפר עציון בכביש 367, עוקבים אחר השילוט, מחנים וצועדים בשביל הכחול.
לצד הנחל בעין מבוע
עד לפני כמה שנים, היה עין מבוע (עין פואר) מקום שרק חובבי מעיינות מושבעים היו מגיעים אליו. כאן, לצד נחל פרת (ואדי קלט), נשפך מעיין צונן אל בריכה עמוקה, וזו שופכת את מימיה הישר לנחל – כל הקונסטרוקציה הזו יוצרת תפאורה מושלמת בלב מדבר יהודה. כיום מגיעים לכאן יותר מטיילים, במיוחד לאור העובדה שהמקום הפך להיות "מוסדר" יותר. הבריכה עצמה עדיין מלהיבה, אבל חובבי הזולות ימשיכו ממנה אל פינות מוצלות וקרירות לצד הנחל, או לצד המצוק חמור הסלע, שטיפות מים זולגות ממנו, צמחיית נחלים סבוכה מעטרת אותו ונחשי מים פחדנים מתגלים בו להרף עין (ואולי זו רק פיקציה?).
הזמן הנכון: בכל שעות היום. אם אתם מגיעים בשבת, עשו זאת לפני עשר בבוקר. השהייה במקום בלילה אסורה.
הגעה: מכביש 1 (ירושלים-ים המלח) פונים צפונה בצומת כפר אדומים לכיוון היישוב אלון.חולפים על פניו, ממשיכים בפיתולים מטה ומחנים בחניון של עין מבוע.
בוסתן כיאט בחיפה
יש לי רושם סביר שגם רבים מהחיפאים המושבעים לא ביקרו מעולם בבוסתן כיאט. הבוסתן, שמצוי בחלקו המערבי של מסלול נחל שיח, הוא שטח מבודד מהעולם כולו – פראי, מפתיע ומזמן מפגשים עם זרים חביבים להפליא. בדוּק. מעבר לעצי הבוסתן, שרידי המבנים, תעלות המים הנושנות ורמזים לטרסות חקלאיות, גולת הכותרת פה היא בריכת מים זכים שמצויה ממש בלב כל הטוב הזה. נכון, אפשר להגיע ולפגוש בבריכה ריקה – אך מדובר במקרים נדירים. עם זאת, תמיד שווה לבדוק מראש בפורומים המוקדשים למעיינות.
הזמן הנכון: תמיד, תמיד, תמיד.
הגעה: מחנים מול השער המזרחי של בית העלמין שדה יהושע בחיפה וצועדים מזרחה בוואדי – עניין של דקה וחצי של הליכה, והגעתם.
