ועכשיו, עם בוא הסתיו, כאשר זיעת הקיץ מפנה את מקומה לטובת שלכת נוגה וצבעי טבע רומנטיים, בחרנו עבורכם כמה אופציות לדייטים בטבע.
שימו לב: הטרנד החדש שלנו גם משנה את כללי המשחק באשר לשעות היציאה. חלק מהמקומות מוגדרים שמורות טבע ולכן אי אפשר לשהות בהם בלילה. מצד שני, אנחנו מקווים בשבילכם שאת הלילה תעבירו במקום ביתי יותר. והכי חשוב: האתרים הבאים אינם רחוקים מדי מהעיר הגדולה. למה? כי אין מבאס יותר מלהיתקע עם דייט לא מוצלח בדרך לשם או בחזרה. יאללה, גומרים הולכים.
להתגלגל בחול | גן לאומי השרון
שקיעות הן קלישאה, נקודה. מצד שני, גם דייט ראשון הוא קלישאה. אז רגע לפני שגם הוא הופך לקלישאה – בואו אל גן לאומי השרון, אחד ממקומות המסתור הכי שווים בין תל אביב לנתניה. נראה כי המקום תוכנן כולו כדי לענג זוגות רומנטיים, כל זוג לפי העדפותיו: הזוג הדביק יתמקד במצוק הכורכר, גבוה-גבוה מעל חוף הים ואל מול השקיעה. הזוג השובב יפנה לאזור הדיונות והגבעות, ויתגלגל בחול. הזוג האתגרי יטפס על עצים שממש דורשים טיפוס, כי יש להם המון ענפים רחבים וכיפים. והזוג השמרן? אלו ישבו בפינות הפיקניק המוסדרות ויאכלו דובדבנים בעזרת מזלג.
הגעה: נכנסים לקיבוץ שפיים, נוסעים לכיוון פארק המים, ממשיכים מערבה, ובסמוך לכניסה לארסוף, פונים צפונה ומיד עולים על שביל עפר שיוביל אתכם לכניסה לגן הלאומי.
לדרומיים באהבה | דרך הפסלים, חצרים
יש באר שבעים בקהל? אז הנה לכם – אחלה דייט בטבע במקום שכולם שמעו עליו, אבל הרבה פחות הגיעו אליו. בטח שלא למטרת דייט בטבע. כאן אפילו אפשר למשוך את הערב אל תוך הלילה, כי לא מדובר בשמורה. מדובר בדרך הפסלים בחצרים, מרחק צעקה מלב העיר. בשעות הערב, הכל כאן נראה סוריאליסטי יותר, הזוי יותר, וכן – גם רומנטי יותר. אחרי שתתענגו על שפע הפסלים הפזורים בשטח, בין גבעות נמוכות ועצים צעירים שניטעו רק לפני מספר שני, בחרו לכם פינה שבה פרסו את פק"ל הפיקניק-דייט שלכם. המלצה שלנו: פה ושם יש כמה עצי שקמה קשישים ומרובי זרועות, שיספקו יופי של רקע ואווירה. ועוד המלצה: שימו לב לחתול האבן המנמנם על ערסל ענקי או נמלת הענק העשויה מתכת ומתנשאת לגובה מפלצתי.
הגעה: מבאר שבע עולים על כביש 2357, וממנו לפי השילוט.
עלים מרשרשים | שמורת אלוני יצחק
בשונה מהשאר, ההמלצה הזו דווקא די מרוחקת מהציוויליזציה, יחסית. ככזו, היא אולי תתאים דווקא לדייט שני או שלישי. מדובר בשמורת אלוני יצחק, הממוקמת בגבול הצפוני של אזור השרון, לא הרחק מגבעת עדה. יש פה טבע אותנטי, פשוט, מחבק ויפה, כזה שעונת הסתיו עושה לו טוב, עם עלים מרשרשים תחת הרגליים ואינספור פינות מחבוא קטנות ואינטימיות לצד השביל המעגלי. מדובר בשמורה קטנה וגם לא ממש מוכרת, וכיאה לשמה, היא מאכלסת המון אלונים, עצים שמדיפים ניחוח נוסטלגי של פעם. כנסו, כנסו. לא תתחרטו.
הגעה: השמורה שוכנת בין גבעת עדה לכפר גליקסון, בצד המערבי של כביש 6522.
כמו בחו"ל | בריכת הנופרים
לפני שאתם מגיעים, תעשו חיפוש בגוגל וקיראו את האגדה שקשורה למקום הזה: על הנסיכה נופר, אהובה המרושש ובריחתם הנועזת. זה יופי של סיפור רומנטי לספר לבן / בת הזוג שלכם מיד אחרי שתתיישבו מול המים, חבויים מהעולם החיצון בין צמחי קנה רמים.
בריכת הנופרים, בערך באמצע הדרך בין מתחם מקורות הירקון למתחם תל אפק (אנטיפטריס), מספקת סצנה כמעט חו"לית. אם יהיה לכם מזל, אולי עוד תבחינו בפריחת הנופרים, הצפים על פני המים ומעניקים שואו מרשים בצהוב עז. בין אם אתם מצונפים בלב הסבך ובין אם תופסים גבעה נמוכה הצופה על הכל – תהיו חייבים להודות שמקסים פה, חצי מטר מפתח תקווה - עיר שכנראה לא באמת קיימת, ואם כן – ודאי שלא נערכים בה דייטים.
הגעה: נוסעים על כביש 483, וכ-250 מטר ממערב לכביש הגישה למתחם אפק, פונים ימינה בהתאם לשלט המוביל למתקן "מקורות". דקה וחצי על דרך העפר – והגעתם. אין לשהות כאן בשעות החשיכה.
דייט היסטורי | תל שקמונה
חיפאים? אם אתם מחפשים דייט רומנטי ממס לבבות בלב הטבע, לכו על בוסתן כיאט ונחל שיח, שעליהם כתבנו כאן לפני זמן לא רב. קראתם? הייתם? לכו על תוכנית ב': תל שקמונה. חוף פראי, ים טורקיז (בשעות הנכונות), לגונות שכיף לטבול בהן רגליים כשקר מדי להיכנס ממש למים, וישנו כמובן גם התל עצמו, גבוה ומרשים, הצופה לכל עבר. כל חיפאי מכיר את תל שקמונה, אבל כמה מכם באמת עצרו לרגע ותכננו עם איזה יין לפנק את בן או בת הזוג? ועוד לא דיברנו על השקיעות המתקתקות הנשקפות מראש התל הארכיאולוגי הזה, שראה במהלך ההיסטוריה אינספור זוגות כמוכם (וגם לא מעט כובשים אכזריים שהופיעו מן הים והפריעו לדייט המושלם)?
הגעה: שמורת תל שקמונה נמצאת ליד המכון לחקר ימים ואגמים, אליו מגיעים מרחוב יוברט האמפרי.
לא עם נעלי עקב | ליפתא
תמיד נדמה שבכל הקשור לחיי הלילה - ירושלמים מכירים מקומות שווים בהחלט. אולי בשל העובדה שלפני לא יותר מדי שנים, אי אז בשנות השישים והשבעים, ירושלים היתה בירת חיי הלילה הסוערים, בעוד תל אביב היתה עיר קשישה ומנומנמת למדי. קשה להאמין, אבל זוהי אמת לאמיתה.
כך או אחרת, במרחק נסיעה קצרצרה ממרכז העיר לכיוון מערב, יתגלה לכם המרחב המופלא של ליפתא: כפר ערבי נטוש, בוסתנים פסטורליים, מבנים פוטוגניים, ואדי מרשים וגם מעיין עם בריכה יפה וניקבה אפלולית שניתן לצעוד בתוכה (לא עם נעלי עקב). לא יפה כאן במובן של "יפה" מלוקק: זהו מיזוג משולם בין טבע פראי למחצה, מאוד לא מהוקצע, ותחושה של ניתוק מבורך.
הגעה: מכביש בגין מגיעים לרחוב מי נפתוח, מחנים ליד גשר הולכי הרגל וצועדים לפי סימון השבילים אל פנים הוואדי. יש להגיע בשעות האור בלבד.
דיונה בגובה 20 מטר | הדיונה הגדולה באשדוד
יש אנשים שלא אוהבים חול. ודווקא באנשים האלה החול נוהג לנקום ולחדור לכל מיני פינות ונקבים שהם לא חשבו שהם בכלל קיימים. אז עבורם, ההמלצה הזו לא תקפה. כל השאר – אשדודים ואשקלונים – יגיעו עם הדייט שלהם לדיונה הגדולה שבמזרח אשדוד. מגיעים, מורידים נעליים, ומתמסרים לחול הזהוב, ובעיקר לדיונה הענקית הזו, שאורכה מאות מטרים וגובה יותר מ-20 מטר. ואחרי שהשתוללתם (בע"מ), טויילו מסביב, ומובטח לכם שתמצאו בוסתן חבוי בעמק קטן, כזה שיאפשר לכם להעביר את הערב הכי שקט והכי רומנטי שהיה לכם מזה זמן רב.
הגעה: מהכניסה הדרומית לאשדוד פונים מערבה, ומיד מחפשים פניה שמאלה לחניון השקמים. משם – לפי השילוט. לא מומלץ להגיע בשבתות. לא מקומיים? נטולי רכב? אפשר להגיע גם ברכבת, לרדת בתחנת עד הלום, ולצעוד ברגל.
