באוקטובר 2013 נערך בהודו הכנס השנתי מטעם SICOT, האגודה העולמית לאורתופדיה. הכנס נמשך ארבעה ימים והגיעו אליו יותר מ–1,500 איש מרחבי העולם, שהוציאו כספים על לינה בבתי מלון, ארוחות במסעדות וטיולים באזור.
אותם 1,500 איש ואותם סכומים שהוצאו היו יכולים להגיע לירושלים - אם חברת הכנסים Paragon (דן כנסים), המפיקה מדי שנה את כנס האורתופדים הישראלי והתמודדה על המכרז לפני כשנתיים, היתה מצליחה להשיג מענק של 60 אלף יורו מהמדינה כדי לגבור על המדינות המתחרות ולזכות באירוח הכנס.
במשרד התיירות השיבו לבקשתה בשלילה, בטענה כי אין להם מנגנון תמיכה או תקצוב של כנסים. גם כיום טוענים במשרד כי אין סיבה להקמת מנגנון שכזה: "בדרך כלל האשמות מסוג זה הן ברמת הגימיק. יש הרבה מארגנים שמצליחים להביא כנסים לישראל בלי לבקש ממשרד התיירות כסף. זה לא שאם נשים את הכסף תהיה תעשיית כנסים - ואם לא אז לא תהיה", אומר פיני שני, סגן ראש מינהל השיווק במשרד התיירות.
לפי נתוני ICCA, גוף המאגד את המידע בכל הנוגע לכינוסים בינלאומיים, מצבנו רחוק ממיצוי הפוטנציאל האמיתי שלו: ב–2012 דורגה ישראל במקום 56 מתוך 104 מדינות, עם 34 כינוסים בינלאומיים. אם משווים נתון זה ל–1996, שבה דורגה ישראל במקום הרביעי בעולם, קל להבין את הפספוס. המפנה לרעה התרחש עם פרוץ האינתיפאדה השנייה - תעשיית הכנסים בישראל כמעט נעלמה לחלוטין מהמפה העולמית, ורק בשנים האחרונות מארגני הכנסים הבינלאומיים בישראל מתחילים להתאושש ולעבור את גבול 30 הכינוסים בשנה.
קטגוריית הכנסים היא אחת המכניסות ביותר בענף התיירות למשק הישראלי. גורמים בענף מעריכים כי ב–2012 ההכנסות מהענף היו 50–80 מיליון דולר. האורחים הם ממעמד סוציו־אקונומי גבוה יחסית, שלא מגיעים רק לכנס, אלא גם לבלות בעיר שבה הוא מתקיים - הם ישנים בבתי מלון ברמה גבוהה, אוכלים במסעדות, קונים בחנויות, עורכים סיורים וטיולים ונוסעים במוניות. העיר כולה מרוויחה מביקורם.
יתרה מכך, אירוח נאות יהפוך את תייר הכנסים לשגריר איכותי לישראל עם חזרתו למדינתו. "אין שגרירים יותר טובים מ–300 מדענים שהגיעו לישראל מכורח הכנס ויוצאים מכאן כשהם נדהמים מכל מה שראו. אני לא רוצה לפגוע בתיירות הצליינית או בכל תיירות אחרת, אבל תיירות הכנסים היא תיירות ברמה גבוהה, ויחסי הציבור שהם עושים עבורנו הם בהתאם", אומר ליאור גלפנד, מנכ"ל חברת ארטרא, המתמחה בארגון כנסים.
"תיירות הכנסים יכולה להיות אחד היתרונות היחסיים הבודדים בישראל בתחום התיירות, בזכות המעמד של ישראל בעולם בענפי המדע, הרפואה וההיי־טק. בכל כנס רפואי או טכנולוגי יש נציגים ישראלים מבוקשים, ואפשר להפעיל אותם כמקדמי מכירה של ישראל כיעד לכנס בינלאומי", אומר שמואל צוראל, מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל.
"היתרון בתיירות כנסים הוא שהיא בדרך כלל מתקיימת בין עונות השיא ועוזרת למלא את בתי המלון בתקופות פחות מבוקשות. בנוסף, היא מביאה לישראל אנשים שלאו דווקא היו מגיעים אליה ללא הכנס. הם לא התייר הממוצע שמגיע, שמתעניין בדת והיסטוריה", מוסיף צוראל.
"בגלל המצב הפוליטי"
לישראל יש כמה יתרונות בולטים בתחום הכנסים: ההילה הקדושה של ירושלים, תל אביב שנהפכה לעיר גלובלית וליעד תיירותי, מזג האוויר הנוח וקלות ההגעה משדה התעופה לירושלים או תל אביב. אז למה ישראל לא פורצת דרך בתחום?
כינוס בינלאומי מתוכנן שלוש־חמש שנים מראש ולפעמים גם עשור. לטענת שני, זו אחת הסיבות שמונעות מישראל לפרוץ קדימה בתחום. "לכנסים יש רגישות למשברים גיאו־פוליטיים. חוסר היציבות כאן גורם לכך שהם פשוט מתרחקים מישראל", הוא אומר.
אחרים בענף טוענים כי זו אינה הסיבה המרכזית. מירה אלטמן, מנכ"לית בנייני האומה מרכז הקונגרסים בירושלים, ואייל הלוי, מנכ"ל חברת Paragon, טוענים כי הטרור הוא כבר תופעה עולמית, כך שההשפעה שלו על ישראל קטנה יותר. לדברי אלטמן, נקודות אחרות מפילות אותנו: "האיגודים המקצועיים הם איגודים שומרי כבוד אדם, אקדמיים ומשכילים, וכשבעולם רואים פליטים שצועדים לכיוון ירושלים, זה מציג אותנו כמדינה שלא מתייחסת בצורה נאותה לפליטים ולחלשים. וכמובן גם הנושא הפלסטיני מציג אותנו הרבה פעמים באור שלילי. אלה נושאים שבהם אנחנו מצטיירים כמדינה שלא מטפלת בצדק בדברים".
נקודה נוספת העומדת לרועץ, שעליה מסכימים הלוי ושני, היא שבאיגודים המקצועיים חברים גם מוסלמים, שעלולים להיות יותר רגישים לקיום כנס בישראל. "יש הרבה אנשים ממדינות ערב שלא ירצו להגיע לישראל ולכן האיגודים יוותרו עלינו", אומר הלוי.
ועדיין, אי־אפשר להאשים רק את המצב הפוליטי־ביטחוני כזה שמונע את קפיצת המדרגה הנדרשת, שתחזיר את ישראל לדירוג של לפני 2000: "הכנסים לא מגיעים במספרים גדולים יותר כי משרד התיירות והרשויות המקומיות לא עושות מספיק כדי לשווק את ישראל כמקום אטרקטיבי לכנסים בינלאומיים", אומרת אלטמן. "אני לא חושבת שמשרד התיירות שם לעצמו כיעד לפתח את נושא הכינוסים הבינלאומיים. אנחנו כמרכז קונגרסים עושים את העבודה הזאת - מביאים לפה עיתונאים שיכתבו על המקום ועל היכולת והאטרקטיביות שלו לארח כינוסים בינלאומיים, וחבל שמשרד התיירות לא עוזר במימון הקידום הזה".
אלטמן, שנואשה מלחכות לעזרת המדינה, לקחה את העניינים לידיה: "התחלנו לעבוד עם חברה בינלאומית שמתמחה באיתור איגודים מקצועיים שצריכים לערוך כינוסים בינלאומיים. היא עושה את החיפוש הזה עבורנו, וכשארגון כלשהו מראה התעניינות בישראל היא מפנה אותו אלינו. זה אמנם עלה לנו 15 אלף יורו בשנה, אבל זה משתלם: מתוך 20 איגודים מקצועיים שהם העבירו אלינו סגרנו חמישה כינוסים".
למרות ההצלחה, אלטמן מוסיפה כי "זה לא התפקיד שלי לעבוד מול החברות האלה ולהביא את האיגודים האלה. יש ארגונים שרוצים לקיים את הכנסים שלהם בישראל, וצריך שיהיה מישהו מטעם המדינה שיידע למשוך אותם אלינו".
בכך מתכוונת אלטמן להקמת לשכת כינוסים, פונקציה שקיימת בערים גדולות ובמדינות רבות בעולם, שזה יהיה תפקידה - לגרום למקבלי החלטות מאיגודים וגופים שונים בעולם להיחשף למוצר של ישראל. בנוסף, תפקידה לתמרץ ארגון לבחור ביעד ספיציפי באמצעות הפחתת עלויות, בסגנון מענק כספי לערבי גאלה.
"כיום אנחנו אלה שמשקיעים את הכסף כדי להביא את מקבלי ההחלטות, ואם הם מחליטים שלא לבחור בישראל - אז הלך הכסף, ואת זה לשכת הכנסים צריכה לעשות", אומר הלוי. לדבריו, "העלות של הסיבוב הראשון להבאת האדם הרלוונטי מהאיגוד לישראל עולה 5,000–7,000 יורו, כולל נסיעות שלנו לחו"ל לבדיקת הפוטנציאל. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להביא מקבל החלטות אחד או שניים, אבל זה צריך להיות במסות גדולות יותר. ישראל צריכה להביא 50 איגודים בשנה".
גלפנד מוסיף כי "שיעורי ההצלחה כאן לא מובטחים. אפשר להשקיע ולנסוע לחו"ל, לעשות תערוכה, להביא משלחת לישראל, הם יחייכו, ישתו, ייהנו ויחזרו הביתה - ועדיין יענו לנו בשלילה. עשרות אלפי דולרים שיכולים ללכת לפח".
בכיר באחת מחברות הכנסים אומר כי "מי שנהנה מההכנסות זו המדינה, אז שהיא תשקיע. הרווח שלנו כמארגנים הוא כמו של כל חברה עסקית, אבל עיקר ההכנסה הוא למדינה או לעיר - כל סוחרי העיר נהנים מכך".
מחפשים ביטוח ממשלתי
הרעיון להקים לשכת כנסים אינו חדש למשרד התיירות, אך הוא תקוע כבר שנים ואינו מקודם לכדי מעשה. "מדברים על זה כבר כמה שנים, אבל קשה להגיד אם זה יקרה", מודה שני, "זה לא פשוט להקים דבר כזה. זו עבודה סיזיפית להביא כנסים לישראל. אנחנו צריכים לרדוף אחרי איגודים מקצועיים שהם לא מתחום התיירות, וזו בעיה. למשל, אני לא מכיר את אגודת רופאי הלב העולמית, ויש עוד אלפי אגודות כאלה ואנחנו באמת לא יודעים איך להגיע אליהם, זה כמעט בלתי אפשרי. חברות הכנסים יודעות לעשות זאת".
במשרד התיירות מודים כי במשך שנים רבות, ההשקעה בתיירות הכנסים לא היתה ברמה גבוהה, אך באחרונה, לדבריהם, חזרו לשווק את הקטגוריה הזו ביתר אגרסיביות. "הגברנו את הנוכחות בירידים בינלאומיים המיועדים לכנסים. בתקופה של שנתיים השקענו מאות אלפי שקלים בקידום אתר ייעודי, שפונה למקבלי החלטות בתחום וחושף את ישראל כיעד רלוונטי לתיירות כנסים, ואירחנו בשנה האחרונה ארבע משלחות סוכנים שמתמחים בכינוסים ותמריץ", אומר שני.
מהלך נוסף שיכול להוביל לגידול משמעותי במספר הכינוסים בישראל הוא הנפקת פוליסת ביטוח ממשלתית מטעם חברת הביטוח ענבל, שתהווה רשת ביטחון עבור אותם ארגונים שמעוניינים לקיים את הכנס בישראל, אך חוששים מאירועים ביטחוניים או גיאו־פוליטיים שעלולים לגרום לביטולו ברגע האחרון. "המטרה בפוליסה כזו היא שאני אוכל לבוא לאותה ועדה בחו"ל ששוקלת להגיע אלינו, ולהגיד שאני מאמין במוצר של עצמי ובשקט שיהיה כאן בעשור הקרוב. העניין הוא יותר אפקט פסיכולוגי שיווקי מול הוועדות המארגנות, כי הסבירות שיתבטל כנס היא קטנה", אומר גלפנד.
"כבר שנים שאנחנו ממליצים שכמו שישראל מטפלת בכל ענפי היצוא שלה למדינות בעייתיות ומעניקה ביטוח סיכוני סחר חוץ ליצואנים, עליה לעשות זאת בצורה הפוכה מול איגודים מחו"ל ולהגיד להם שהמדינה מעמידה פוליסת ביטוח שבמקרה שמשהו יקרה, כספכם לא יירד לטימיון. זה משהו שמשרד התיירות צריך לסגור מול משרד האוצר", אומר צוראל.
שני מאמין בחיוניותה של הפוליסה לקידום תעשיית הכנסים, אך מציג את הבעייתיות שבה: "צריך להגדיר למה הכוונה 'אם יקרה משהו'. למשל, חברת הביטוח עלולה להגיד שהיא לא מכסה כנס שבוטל בתל אביב בגלל אירוע שהתרחש באילת. עלות הביטוח היא שולית לעומת ההכנסה שכינוס גדול מביא למשק - עשרות אלפי דולרים לעומת מיליוני דולרים - אבל יש כאן עניין עקרוני, כי המדינה לא נוהגת לסבסד פעילות כזו".
* הכתבה המקורית עלתה ב- The Marker
* 2014 עומדת להיות שנת הטיסות המוזלות. כך תוציאו ממנה את המיטב
* 43 אחוז מהישראלים: הסיבה שהתיירים לא מגיעים - האיום הבטחוני
