אין בעולם אדם שאני יותר אוהב מבועז. הוא אחי הקטן, אבל בינינו, הוא אח גדול. ישר, חכם והלב הכי רחב שאני מכיר. אנחנו צפופים וקרובים היום ממש כמו פעם. אשתי וגיסתי צוחקות עלינו שמה, לא הספיק לנו כשהיינו ילדים? והאמת שלא. הוא אח וחבר ונשמה. מבין אותי בעיניים עוד לפני שאני מדבר וכשיום הולדת ארבעים שלו היה בפתח - היה לי ברור שאני הולך לעשות איתו משהו מיוחד. טיול- זה ברור (תחביב משותף של שנינו), אבל רציתי טיול לא מהעולם הזה. ורציתי רחוק. אז יצאנו לאייס צ'אלנג'.
בשדה התעופה הפצפון של רוביינמי, בירת לפלנד, מקבלים את פנינו שלג לבן, חליפות שילוו אותנו בימים הקרובים ונעליי גומי מיוחדות להליכה בשלג. מרגיש כמו דובי ובעיקר מוגן. יאללה, מוכנים.
את הימים הקרובים אנחנו מבלים במסע מוטרף בג'יפים בנופים שבאמת לא יכולתי אפילו לדמיין. פתיתי שלג שלא מפסיקים לרדת, שיירת הגי'פים שלנו מפלסת שביל ושעה אחרי שנעבור כאן - השביל ייעלם. הכל בהיר בעיניים, ולבן. עוצרים באמצע הדרך לארוחת שטח או פנקייק עם קצפת שאני לא מבין מאיפה הגיעו וכל הזמן תה ועוגיות, שיהיה נעים וחם. וכן, לפעמים איזה ג'יפ נתקע. כשיוצאים מהגי'פ השלג מגיע עד הברכיים והשמחה מגיעה עד לנשמה. אז מפלסים את הדרך, קצת גוררים וקדימה, ממשיכים.
איך אומרים לחיים בפינית?
באזור הזה מגדלים עדיין עדרי איילים: אייל קטן אוכל מהיד שלי עשב מקומי וברגע העדר מתחיל לרוץ יחד בשלג, המון כתמים חומים מדלגים בשלג העצום. נסיעה במזחלת איילים וארוח בקוטה )אוהל מקומי) עם מרק סלמון מושלם ואלכוהול מקומי סוגרים את היום הזה, עם מילה חדשה שנכנסת לרפורטואר המשפחתי: פוהויאמאקה! שבפינית זה אומר "לחיים!"
בלילה אנחנו ישנים בקתות עץ נהדרות. מקלפים בסוף היום את החליפות ואת הבגדים הטרמיים ומגלים שלפלנד היא לא לפלנד בלי סאונה. בכל בית ובקתה פה יש סאונה - זה לגמרי חלק מהתרבות כאן פשוט כי הפינים הם אלה שהמציאו את הסאונה. אז אנחנו מתמכרים לחום שנכנס לגוף וחם לנו בנשמה. רגע אחר כך, הצוות של אייס צ'אלנג' שולף אותנו מתוך הסאונה ומזכיר לנו שיש עוד מנהג פיני שקשור לסאונה: להתגלגל מיד בשלג! כן, בבגדי ים. התמונות לא משקרות. ומינוס 10 מעלות בחוץ.
לא הספקנו להתלבש ואילן המדריך שולח הודעות לכל הקבוצה: קדימה, חליפות - הזוהר הצפוני בדרך! טוב, כנגד זה אי אפשר לעשות כלום: טיץ טרמי (תמונה לאשתי), חליפה, מגפי גומי והחוצה, לאזור האגם הקפוא, הרחק מאורות העיר.
מה רבו מעשייך ה'! זה ירוק, זה זוהר, זה פסיכי ויפה שאי אפשר לתאר. יש כאלה שמנסים לצלם, אני מוותר מראש, ובועז אחי, פותח עיניים גדולות, משתאות, בדיוק כמו הילד שפעם היה.
קרח על הפנים ואנחנו עפים
למחרת: אופנועי שלג. קסדות, כפפות, הרוח שורקת באזניים, הקרח מתיז בפנים ואנחנו עפים. בועז מוביל אותנו בבטחה כאילו נולד כאן בלפלנד, וכל חייו הוא מנווט על אופנועי שלג.
ובאמת, מה לא היה לנו שם: מזחלות רתומות לכלבים ( בועז יושב, אני עומד. ברקס זה על החתיכת ברזל הקטנה. גז זה היידה עם החבל. או בעיקר לא להפריע לשישה כלבים שרק מחכים כבר לרוץ), קארטינג מטורף על הקרח, ופגישה אישית צמודה עם סנטה קלאוס. לקינוח אנחנו עולים על שוברת קרח עצומה: מכונת ענק, שזכינו לטייל בתוכה בין מנועים, בוכנות ושעונים ( מבחינת בועז אפשר להשאר פה לנצח) שממש נוגסת בשכבת הקרח העצומה כדי לפלס את הדרך לעצמה ולספינות שבאות אחריה. אנחנו עומדים על הסיפון (משקפי שמש, קרם הגנה, הכל מסנוור בטירוף) ונדהמים מעוצמות הטבע והמרחב.
"באים למים?" צועקים לנו החבר'ה מהקבוצה. לבושים בחליפות מיוחדות אנחנו נראים קצת כמו זוג מומינים, מדשדשים אל תוך הים, בחליפה שאמורה להגן עלינו מהקור ובעיקר להציף אותנו בין שכבות הקרח. אחי ! אני אוהב אותך! בועז צועק לכיווני ואני בעיקר קרוע מצחוק, אלוהים איזה מן דבר זה!
ערב אחרון של המסע. היום יום ההולדת של בועז. יושבים סביב השולחן הארוך, מוקפים בחבר'ה שלא הכרנו לפני כן , אבל היו פרטנרים מעולים למסע. מרימים כוסית לכבוד איסמו (המדריך המקומי שלנו וקצין בצבא הפיני!) לכבוד אילן וגיל, אלופי העולם שהדריכו אותנו במסע המטורף הזה בלפלנד. ממש ברגע הנכון מגיע מלצר עם עוגה ונרות ואני נשבע לכם שבעיניים של בועז ראיתי דמעה.
כמה דברים שחשוב לדעת על אייס צ'אלנג' :
- זהו הפרויקט היחיד שמשלב נהיגת ג'יפים על הקרח!
- "מסמרי" שלג מיוחדים מורכבים על הגלגלים ומאפשרים את הנסיעה
- הלינה – בבקתות איכותיות ומפנקות
- אופנועי שלג, מזחלות כלבים, שוברת קרח, הרפתקאה עם איילים , קארטינג על הקרח ועוד...
- המסע יוצא בחודשי החורף (פברואר – מרץ)