במרכז הארץ, מאחורי עשרות ערי אספלט אפרוריות, ישנם מרחבים אדירים שרוב תושבי המרכז נוטים לא להכיר – גם הטיילים שבינינו. הרי אם כבר יש כמה ימים שאפשר להשקיעם בטיול, עדיף לנסוע רחוק, כמה שיותר רחוק, להיפטר מניחוחות העשן ושאון הכבישים. אבל מה, לעיתים המרוצה החפוזה דרומה או צפונה משאירה מאחורינו לא רק שובל אבק רגעי, אלא גם כמה פינות חמד. חורשות פיקניקים נסתרות, מסלולי הליכה רחבים ומערות סודיות בסלע – הכל נמצא ממש בקרבת מקום, מרחק חצי שעה נסיעה מגוש דן – מתאים בדיוק לטיולון של אחר הצהריים או שבת בבוקר. מקום כזה הוא תל צפית בשפלת יהודה – גבעה מקסימה בין כפר מנחם ליער חרובית שתשמח לארח אתכם.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
אפשר להגיע ברכב עד למושב לוזית, להשאיר אותו שם ולצאת לטיול עם הסימון השחור לתל צפית. אין כאן עליות קשות והדרך רחבה למדי – גם רכב שטח יכול לעבור בה בקלות. אחרי כשני קילומטרים המסלול השחור מתחלף באדום שממשיך לאותו הכיוון כקילומטר נוסף. במפגש ההוא שוכנת מערת בעלן ואף חורבות הכוללות שרידי מבנים, מערות ובורות מים. אל תל צפית ישנו סימון ירוק שיוביל אתכם בעלייה תלולה למעלה, ובראש, מלבד תצפית של 360 מעלות על כל העולם, יושב גם סיפור חיינו השחוק: התנ"ך מצביע על העיר גת המקראית, הארכיאולוגיה על היישוב הצלבני וההיסטוריה המדינית על היישוב הערבי שהיה כאן – תל א-צאפי, שנכבש על ידי גבעתי בתש"ח. השם תל א-צאפי מגיע על שום הצבע הבהיר שבו צבועה אבן הקירטון – "התל הבוהק". תל צפית הוא הגרסה החינוכית. כשנמאס לכם להתחנך, יורדים עם השביל אל הסימון השחור וחוזרים לכיוון לוזית בדרך שממנה הגענו.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
את הטיול אפשר להמשיך אל מערות לוזית ורסן, שהן חלק מרצף של מאות המערות שהתגלו בשפלת יהודה. על פני מרחב של קילומטר מרובע אחד אתם יכולים לגלות לפחות ארבע מהן, לצד סממני חיים נוספים, כמו באר עמוקה ומתקן שאיבה, בריכות וסימוני חלקות. המערות הללו לא טבעיות: הן נחצבו על מנת לשמש כבתי מגורים, מלאכה או אחסון. מערות לוזית הן קבוצת מערות פעמון (על שם אופן החציבה) מחוברות, שחלקן נסתם וחלקן עדיין עביר. אחרי שוטטות בין המערות ומחילות המסתור אפשר לעלות על הסימון השחור ולהמשיך איתו כשני קילומטרים, עד שמסלול כחול פוגש אותו מצפון. עוברים אל המסלול הכחול וממשיכים לתוך יער חרובית, שחוץ מעצים וספסלי פיקניקים יש בו כמה אלמנטים מאוד מיוחדים, כגון פארק לנכי צה"ל ובו מתקנים נגישים ושבילי טיול עבירים לכיסאות גלגלים. היער כולו מחוסה בחורש אקליפטוסים, ברושים וחרובים, ובאביב ישנה פריחה יפהפייה של רקפות, נרקיסים וכלניות.
למי שרק רוצה לצעוד
אם תמשיכו אותו סימון אדום לאורך כל החורשה, תראו שבסופו של דבר המסלול יוצא מן היער וממשיך קצת יותר מארבעה קילומטרים נוספים, אל תל מקנה, המזוהה גם הוא עם עיר פלישתית – עקרון (אגב, גם לתל מקנה היה פעם שם קצת יותר מקומי - חורבת אל מוקנע). כאן נמצאה לפני קצת יותר מעשר שנים כתובת עקרון (שהיא עצמה שוכנת בביטחה במוזיאון ישראל בירושלים), שנחרטה בכתב פיניקי, כהקדשה לאלילי העיר הפלשתית. מתל מקנה ממשיכים לצעוד כחמישה קילומטרים נוספים עד שמגיעים לכביש 3, המוביל לצומת ראם. הטיול כולו, מלוזית ועד הכביש, יימשך כמעט יום שלם. אם אתם רוצים להשאיר את המכונית בלוזית וגם לחזור אליה, אפשר ללכת דרך הפרדסים לכיוון היישובים תירוש וגפן (כן, לא רק לכם זה נשמע מצחיק), ולהמשיך על השבילים שבין השדות עד ללוזית, בקו ישר דרומה.
פתוחים: כל הזמן.
משלמים: במטבעות פלישתיים עתיקים.
מגיעים: מכביש 40 או כביש 3, בצומת ראם פונים מזרחה לכביש 383. אם אתם רוצים להגיע ישירות ליער חרובית, פנו ימינה עם השילוט המתאים כשתראו את היער. אם ללוזית אתם נוסעים, פנו ימינה במפגש עם כביש 38 ופעם נוספת ימינה ל-353.
מצטיידים: ציוד פיקניקים, ושקיות זבל כדי להחזיר אותו הביתה בשלום.