מה שדלילה לא אמרה לשמשון לפני ששלחה אותו אל מותו (חוץ מ"אני באמת חושבת שהרבה יותר יפה לך קצוץ"), היה שלמרות הכל, יום אחד שמו יתנוסס על שלטיו של מכון לטיהור שפכים. לא שיש משהו רע בטיהור שפכים – להפך, תראו מה קרה לנחל שורק שסוף סוף חזר לתפקד כנחל, גם אם אחד בעל כמה מקורות מים מלאכותיים (או שיש לומר, מאוד טבעיים). במשך שנים ארוכות הוזרמו לנחל השפכים של כל האזור – ירושלים, בית שמש, רחובות ומה שלא תרצו, עד שזה התחיל להריח קצת כמו שירותים כימיים בפסטיבל בומבמלה. לפני קצת יותר מעשר שנים מישהו באזור השכיל להבין שהנחל מזוהם לחלוטין והחליט לעשות מעשה. הגורמים המזהמים הופנו למכוני הטיהור, הנחל עצמו עבר ניקוי והזרמת מים נקיים, בתוספת שבילי גישה הגיוניים למטיילים. והיום? לפחות מבחינת המטייל, אין שום זכר לתועבה. עשרות ציפורים מרחפות על פני המים ואפשר להתהלך שעות בין הצמחייה והמים, מרוצים ממה שמצאנו ממש מאחורי העיר.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
באזור ירושלים ובית שמש הנחל מאוד נוח להליכה, וכמעט בכל מקום תוכלו למצוא שבילי טיולים. כדאי להתחיל ממקורותיו של הבחור עם מפעל הטיהור, היכן ששכנה צרעה המקראית – ביער צרעה. נקודת פתיחה נהדרת תהיה מצפה צרעה בפינה המזרחית של היער, ותל הקברים והמערות שלידה שם שכנה צרעה המקורית. ביער עצמו ישנם שבילי טיול קלים להליכה ולרכיבה על אופניים, בסימון אדום וירוק – כשהאחרון משמש גם כדרך הפסלים שחוצה את היער לאורכו. 37 יצירות שנוצרו על ידי אומנים מקומיים יותר או פחות, בעזרת קק"ל הוצבו פה בתחילת שנות ה-90 וכוננו מגוון מכובד של יצירות. אם תמשיכו לכיוון שביל הנוף של היער, לכיוון דרום (שילוט בהתאם), תגיעו לבסוף אל נקודת תצפית מדהימה על נחל שורק והשפלה. אפשר לקנח בירידה אל הנחל והליכה על גדותיו. כחלק מהניסיון להחזיר את המגוון הביולוגי לאזור, הונחו פה גם שבכים לתנשמות ומתקנים לבניית קנים, מה שהביא לכאן ציפורים רבות. הגיעו לקראת השקיעה – או מוקדם מוקדם בבוקר, וצפוי לכם מראה מרהיב.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
אם מתחשק לכם להשקיע, כדאי לבדוק את מערת הנטיפים שבשמורת אבשלום – אחת המערות היפות בארץ (שזכתה להיקרא על שם הנחל). פיצוץ קטן במחצבה סמוכה חשף אותה במלוא נטיפיה, וגילה מערה מרשימה באורך 82 מטרים. הנטיפים והזקיפים תפסו כאן נחלה לפני יותר מ-300 אלף שנה, והאווירה מסתורית ולחה.
מהמערה, לכו עם הסימון האדום לכיוון הר יעלה שממנו תוכלו להשקיף על האזור. את האוטו אפשר להשאיר באחד מהחניונים הרבים שמפוזרים ליד ההר. העלייה לנקודת התצפית קלה, והטיול מהמערה ובחזרה יארך בערך שעה וחצי, לא כולל עצירה לפיקניק בפסגה. במערת הנטיפים – שאליה יורדים בלא מעט מדרגות, בחרו לעזור לכם לעלות בצורה מפתה – אזכור של מספר הקלוריות שתשרפו בכל גרם וגרם. לבריאות.
למי שרק רוצה לצעוד
מאותה מערת נטיפים מפוארת ישנו שביל בסימון כחול שיורד אל הנחל ומטפס מן העבר השני, על שלוחת הר-טוב. אחרי עליה די תלולה מכיוון הנחל תבחינו במערת שמשון – כן, עוד פעם הוא – ומיד אחר כך תמשיכו בעליה אל הר הנושא את אותו השם. מערת שמשון היא מערה קרסטית (זה אומר שגם בה יש נטיפים או שרידים של כאלה) מכובדת בגודלה, תוצר יפה של המסת הסלע הדולומיטי שמרכיב את המצוק. חוץ מלשמש את האדם הקדמון, המערה הזו היוותה בית וגג גם לחבורת נזירים. אחרי שעליתם אל הר שמשון וירדתם מהכיוון השני, תגיעו אל שביל רגיל שיוביל אתכם אל המושב כסלון. דרך אחרת לחצות את המסלול הזה היא להתחיל דווקא במושב כסלון ולרדת אל המערה (מה שיחסוך לכם עלייה תלולה), ולסיים ליד בית שמש, משם אפשר לתפוס אוטובוס או טרמפ בחזרה לכסלון או הביתה. כולל ביקור במערה, המסלול יארך בין שש לשבע שעות, והאזור מרופד במקומות נהדרים לבלות בהם את הלילה לאור הכוכבים והאוויר הירושלמי.
פתוחים: מערת הנטיפים פתוחה בין השעות 8:00 ל-16:00 מאוקטובר עד מרץ, ועד 17:00 בין אפריל לספטמבר. בשישי וערבי חג היא נסגרת שעה אחת קודם (הנטיפים הולכים לישון!).
משלמים: סיור מודרך במערה אורך כ-45 דקות, והכניסה בתשלום של 12 שקל לילד ו-23 למבוגר. כולל צפייה בסרט המסביר את היווצרות המערה.
מגיעים: מכיוון תל אביב, פונים במחלף שער הגיא אל כביש 38 לבית שמש, ואחר כך שמאלה למחסייה.
מתקשרים: -/ 02-9990215
מצטיידים: מצלמה, מים והרבה אוכל להרבה הפסקות על הפסגות.