אחד המפלטים הטובים ביותר לטיול בחום המזופת של עולמנו הוא טיול בקרבת מקור מים, כזה שנותן את התחושה הפסיכולוגית שבמקרה של הזעת יתר יש תמיד דלי מים שמוכן לצנן את העור. טיולים רודפי חופים הם עניין שאין להטיל בו ספק, בעיקר אם החוף צמוד להר, כך שאפשר גם תוך כדי ההליכה להסתכל כל הזמן על המים ולוודא שהם נשארים איפה שהנחנו אותם. הגן הלאומי חוף דור ושמורת הבונים במרכז מישור החוף, באזור זיכרון- קיסריה, מהווים אזור מופלא כזה, שכמעט מפתה אתכם להקים בו אוהל ולהישאר לתמיד. אם רוצים לעשות משהו חוץ מלהשתזף יתר על המידה, כדאי להתחיל מסביב.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
התחילו ברחבת החניה שאחרי מושב הבונים, וצאו ברגל אל הסימון האדום. לאחר כעבור חמש דקות הליכה תגיעו למפרצון שכולו מרבד צדפים. הצדפים הללו נשמרו קבורים בקרקעית הים במשך שנים, ורק לאחרונה נחשפו על ידי הגלים. מיד אחרי מרבד הצדפים מגיעים אל נקודת תצפית המשקיפה על הכרמל, וממנה נמשיך בשביל לכוון "המערה הכחולה" אשר נוצרה בעקבות כרסום המים בהר. הירידה מהמערה תוביל אתכם מעט מזרחה, אל המפרץ החולי ושברי הצדפים, ואחריו אל גבעות הכורכר. מאחת הגבעות נבחין באי קטן, שריד לגבעת כורכר שניצחה את גובה הים, ולידו ספינת משא טבועה שהובילה, או לפחות ניסתה להוביל – מלט אל חופי ישראל. בהמשך השביל ישנם שרידי מחצבות כורכר מימי קדם, ולבסוף גם גבעת הפריחה, בה אפשר למצוא שלל פרחים צבעוניים באביב ובחורף – נוריות, רקפות, כלניות ואפילו סחלבים. כשאלה לא עימנו, ניאלץ להסתפק בנוף הנדיר המופיע משני הצדדים – הרים וים, ים והרים. לא באמת צריך יותר. השביל מתפצל לבסוף אל דרך שתוביל אתכם בחזרה לחנייה, או דרומה אל החוף. המסלול כולו אורך כשעתיים, כולל המבטים הנוגים לאופק ומלמול שטויות רומנטיות על הקשר בין אינסופיות הקיום לשודדי ים.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
כדאי להמשיך את הטיול דרומה ולטפס אל שרידי תל דור העתיקה, עיר נמל פלשתית, הלניסטית, רומית, צלבנית, כנענית, ערבית ובעצם כל תקופה שיש לה שם. בכל זאת – נקודת נוף יפה שכזו, מי היה מעלה על דעתו שלא להניח בה אבן פינה. שרידים שנמצאו כאן כללו נמל עתיק, תיאטרון רומי, כנסייה ביזנטית מפוארת, מסגד, חומות ועוד ועוד.
מרחק קצר מהחומות, בקיבוץ נחשולים, ישנה "המזגגה", שארית לחלום ציוני על ייצור בקבוקי יין למען הברון רוטשילד, שירד לטמיון עם ההבנה הקשה כי החול המקומי לא מתחבר לעבודה החלוצית. אחד המנהלים שלו דאז היה אדם בשם מאיר דיזנגוף. בסופו של דבר, אותו דיזנגוף זכה במשרה קצת יותר נחשקת (כראש עיריית תל אביב הראשון), וגם בית החרושת הכושל מצא עניין יותר מגוון מבקבוקי זכוכית (ועמכם הסליחה במקרה שייצור בקבוקי זכוכית הוא בדיוק מה שאתם הכי אוהבים לעשות) – מוזיאון ארכיאולוגיה ימית. במבנה שוכנות תצוגות הכוללות ממצאים מהאזור וגם הסברים על אופן החפירה והתהליך שהוביל למציאתם (הכניסה בתשלום).
למי שרק רוצה לצעוד
מתחילים את הטיול לא על החוף, כי אם ביישוב בת שלמה. זהו יישוב קטן על צד הדרך, שרואים מהצד כשנוסעים על כביש 70 מצומת פרידיס. מהקצה האחורי של בת שלמה משתפל שביל טרקטורים הפונה צפונה בין הגבעות. קילומטר וחצי קדימה יוצא שביל נוסף לשמאלכם, ב-90 מעלות, שמוביל ליישוב עופר (שימו לב שאתם פונים אליו, משום שאם לא תעשו זאת – תגיעו תוך קילומטר אחד לשטח אימונים צה"לי). המשיכו על השביל מערבה ועקפו את עופר, עד למפגש עם שביל ישראל שבו פונים ימינה. ממשיכים דרך מערת הפעמון שליד הכניסה הצפון-מערבית לעופר, מערה קרסטית טבעית בגובה של עשרה מטרים (בשל סכנת התמוטטות קלה, כדאי לא להפריע לה יותר מדי). ממשיכים על הדרך עוד כשלושה וחצי קילומטרים, עד שהיא פונה מערבה, ולאחר קילומטר נוסף פונה בחדות לצפון, במצפה עופר. בנקודת התצפית אפשר לערוך ארוחת צהריים טובה, ולהיפרד מהשביל וההרים. חוצים בזהירות את כביש 4 מערבה, וחולפים משמאל ליישוב צרופה. 500 מטרים דרומה ישנו כביש המוביל למושב הבונים, איתו אפשר לעבור את כביש החוף. ומשם? בריצה למים.
פתוחים: מוזיאון הארכיאולוגיה הימי פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 08:30-14:00, שישי עד 13:00 ושבת מ-10:30 עד 15:00.
משלמים: 18 שקל למבוגר, 12 שקל לתלמיד ו-10 שקלים לגמלאי. הדרכה בתוספת של 2-3 שקלים.
מגיעים: אל קיבוץ נחשולים – נוסעים על כביש החוף ופונים בצומת נחשולים מערבה. כדי להגיע למגרש החניה ליד מושב הבונים, יש לפנות בצומת הבונים מערבה ולחלוף על פני המושב עם השביל.
מתקשרים: 04-6390950.
מצטיידים: מים, נעלי הליכה ושנורקל.