במקום שבו ניצבה בעבר הוצאת הספרים "מפה" – זוכרים את אוגדני המפות שלה, שפעם היו בכל רכב בישראל? - פועל מאז שנת 2018 מלון "סול", ובאנגלית Saul, כלומר שאול, על שמו של שאול טשרניחובסקי. המלון ממוקם ברחוב טשרניחובסקי, אז זה מסביר את זה, אבל לא מסכם את זה: מלבד השם אפשר למצוא ב"סול" שלל מחוות למשורר המנוח, שמילותיו תלויות/ מעטרות/ מבליחות בשלל מיקומים והזדמנויות. זה חלק ממה שמאפיין את המקום הזה, תכונה שנדמה לי שההגדרה המדויקת ביותר שלה היא הקפדה. אם עושים את זה, אז עושים כמו שצריך. זה נכון לעיצוב הפנים כמו שזה תופס לגבי מנהלות הצ'ק אין/ אאוט/ חניה (ואולי אתם חדשים כאן, אז יצוין שהקטע הזה של הכמו שצריך אינו מובן מאליו בדברים שפועלים בגבולות מדינת ישראל).
ב"סול" מקפידים גם על אג'נדה אקולוגית. זה בית המלון היחיד בארץ שמתהדר בתו "המפתח הירוק" (Green Key) של ארגון FEE; משמעות העניין היא חופשה נטולת ייסורי מצפון סביבתיים בכל ההיבטים האפשריים, מאופן הטיפול בכביסה ועד לסוג חומרי הניקוי. אם זה חשוב לכם – ובעצם גם אם זה לא – אז זה חלק מהחבילה.
תחזוקה טובה, ניקיון אשכרה בוהק ובידוד צליל מושלם הופכים את חוויית השהייה ב"סול" לכל מה שמצופה ממלון בוטיק – במיוחד בשכונה המיוחדת הזו, עם הריאה הירוקה והגדולה של גן מאיר. רחוב טשרניחובסקי הוא השקט שבתוך הסערה, ו"סול" יושב בול על הקונספט: אתם בצנטרום של הפיילה התל אביבית, אבל רחוקים מכל מקור רעש - ואפילו טובלים בירוק בזכות צמחייה מאוד נוכחת ומאוד (שוב) מוקפדת.
החדר
אנחנו איישנו את אחד מחדרי הפטיו, שהאטרקציה בהם כמשתמע משמם היא פטיו צמוד. זאת הגדרה טיפונת גדולה על מה שהוא בפועל מרפסת בשטח של כ-8 מ"ר, מה גם שאת תפקיד ההפרדה בין הפטיואים/ מרפסות ממלאות אדניות שצמחיהן אמנם נאים אבל אינם מספקים ממש פרטיות, ועדיין יש קסם רב בסידור הזה. עישון, קפה של בוקר או סתם התחרדנות, הפטיו לגמרי שווה בעיניי את האקסטרה 100-150 שקל ללילה (בהשוואה לחדר אקזקיוטיב). חשוב להזכיר בהקשר הזה ש"סול" ידידותי לבעלי חיים, והכלבה שנאותה להצטרף אלינו – דמיינו משהו בגודל, בצבע ובמרקם של כיכר פומפרניקל – מאוד נהנתה מהבחוץ הקטן הזה שבתוך הבפנים.
החדר, כמו המלון כולו, ראוי לשבח על העיצוב. מלוא הקרדיט לאדריכל דן טרוים, שמצא שביל זהב בין מבנה שמצד אחד עדיין נראה לגמרי כמו מה שהוא – בית מגורים תל אביבי אופייני לשנות ה-40 של המאה ה-20 – ומצד שני ניכרת בו מחשבה על פרטי פרטים מייחדים, מהאהילים ועד לברזי כיבוי האש שמשתלבים להפליא ולהפתיע במראה.
בשטח של 18 מ"ר, עם אמבטיה + טוש למיטיבי זרם, חדר הפטיו סיפק את כל צרכינו כזוג בגירים. בנושא לא קשור בכלל, סתם מידע לא שמיש בשום אופן, אהבנו ממש את קרש המיטה המרופד.
מה עושים?
כאמור, זה הצנטרום של הפיילה. "סול" נמצא במרחק הליכה קצרצרה מאלנבי-שינקין-קינג ג'ורג'-נחלת בנימין (אנחנו הלכנו *לאט*, ועדיין הגענו בתוך ארבע דקות לבירה ב"מנזר"), כך שכמעט אין סוף לאפשרויות הבילוי, הטיול והאכילה; המלון מציע גם סיורי תרבות ואדריכלות בקרבת מקום, חלק מאג'נדה של שיתוף פעולה עם העסקים הקרובים.
מה אוכלים?
בלובי של המלון, עם חזית נפרדת שפונה לרחוב, פועל בית הקפה "גילי קופיהאוס" (אחיו הצעיר של קפה "אלנבי 75" הממוקם ב"הוטל 75", אם אתם עוקבים אחרי הסצנה). לאורחי המלון שמור שטח הסבה קטן והפעילות של בית הקפה מזרימה לתוך החלל הרבה וייב חיובי, אבל ארוחת הבוקר המוצעת לאורחים הייתה החוליה החלשה במה שמכל בחינה אחרת היה וויקאנד נהדר: ביצה עלומה עשויה יתר על המידה וסלט אובר-מומלח שכנעו אותנו שאולי עדיף להסתפק כאן בקפה (המצוין לכשעצמו), ותזונה לדוג איפשהו בסביבה.
מחירים
מחירים ללילה עבור דצמבר-ינואר (אמצ"ש/ סופ"ש), בשלוש מחמש הקטגוריות המוצעות:
חדר אקזקוטיב – 1,100-1,200 שקלים
חדר בלקוני – 1,180-1,300 שקלים
חדר פטיו – 1,250-1,350 שקלים
בשורה התחתונה
מומלץ בחום. "סול" הוא אופציה אידיאלית לחופשה תל אביבית שהיא לגמרי בוטיקית מחד ולא נחושה לרושש אותך מאידך; אם מילת המפתח ברמת המקום היא הקפדה, הרי שמילת המפתח ברמת השהייה היא נעים. נעים לשהות בחדר, נעים לרבוץ בפטיו, נעים ללגום משהו במרפסת שמציעה משקאות און דה האוס 24/7 (לחדרים ברמת תמחור בינונית ומעלה), נעים להתערבב בלובי עם התיירים שמתארחים במלון והספסימנים התל אביביים שבאו רק בשביל קפה של בוקר.
אה! וגם נעים לחנות. ל"סול" יש סידור של 65 שקלים ללילה עם חניון "בצלאל" הסמוך; אתה נכנס, מגיע עם הפתק מהחניון לקבלה, משאיר אותו שם ומקבל הבטחה שעד לצ'ק אאוט תוכל לבוא ולצאת מהחניון כרצונך על סמך קריאת לוחית הרישוי. אני מודה שהייתי סקפטי, בעיקר בנוגע לשלב הכניסה-מחדש לאחר היציאה הראשונה מהחניה, אבל מה אתם יודעים: סמוך על סול.
מלון סול, טשרניחובסקי 17, תל אביב. טלפון: 03-527-7700
*הכותב היה אורח במלון