יפעת חן כהן, בלוגרית טיולים ואוכל, בת 35, גרה בתל אביב
מנהלת בלוג המלצות על טיולים בארץ ובעולם, בעלת עמוד אינסטגרם עם יותר מ-80 אלף עוקבים וקבוצת פייסבוק – "מטיילים בטיולך".
איך הגעת לעבודה הזאת?
"זה לא היה מתוכנן, אבל תמיד נהניתי גם מכתיבה וגם מצילום. בטיול אחרי הצבא טסתי לדרום אמריקה לעשרה חודשים, ובגלל שהיו לי הרבה חוויות וכתבתי יומני מסע, התחלתי לשתף אותן במייל. בהתחלה זה היה רק לחברים טובים, אבל אחר כך הביקוש עלה בטירוף ונהייתה לי רשימת תפוצה של אלפי אנשים. כשהאינסטגרם התחיל, אמרו לי 'זה בול בשבילך'. לא למדתי צילום אף פעם, אבל העליתי כל מיני תמונות ומספר העוקבים שלי גדל בצורה לא פרופורציונאלית. במשך שנים שילבתי את התחביב הזה, עד שלא יכולתי כבר לשלב יותר. זה גבה ממני יותר מדי זמן. עזבתי את עבודתי כמנהלת משאבי אנוש והפכתי להיות בלוגרית טיולים במשרה מלאה".
איך נראה היום יום שלך?
"היום יום שלי הוא חלום. אני מודה בזה בכיף. כל היום שלי הוא טיולים ואוכל, שילוב מתבקש בעיניי, כי אוכל הוא חלק גדול מהטיול, ודרך ללמוד על התרבות. בגלל שנהייתי פודי רצינית, יוצא שאני אוכלת 7 ארוחות ביום. אני עושה את זה בגבורה, וממש מודה להורים שלי על הגנים. זה מתקזז עם הטרקים שאני עושה, אין שבוע שבו אני לא מטפסת על איזה הר. מבחינת התוכן - אני מעלה דברים ברמה יומיומית, אין דבר כזה שאין לי סטורי באינסטגרם באוויר. חוץ מהבלוג שלי, אני גם מנהלת קבוצת פייסבוק עם כ-6,500 איש, שיש בה המלצות לטיולים ותחרות תמונות שבועית".
סליחה על החטטנות, אבל אפשר להתפרנס מזה?
"יש דרכים להתפרנס מזה. לפעמים יש ציפייה שאם מזמינים אותך ללילה במלון, אין סיבה גם לשלם לך. אבל זו עבודה לכל דבר. מאחורי כל סיקור, יש שעות או ימים של עבודה - כתיבה ועריכה של התכנים, ואחר כך פרסום ושיווק שלהם בערוצים השונים. בחצי השנה האחרונה יצאנו בלוגריות במעין מחאה, שאנחנו לא יוצאות לסיקורים בלי שזה יהיה גם בתשלום. זה לא משהו שאנחנו מוכנות לו יותר".
מה הדבר שאת הכי אוהבת בעבודה שלך?
"הכול. אבל הכי הכי – זה לראות עולם, דבר שאני אוהבת ומכורה אליו. עוד יתרון זה להכיר אנשים נפלאים בארץ ובעולם. אנחנו קהילה של בלוגריות טיולים, שלא הייתי מכירה בדרך אחרת, והן חברות טובות שלי היום".
איזה תגובות את מקבלת כששומעים במה את עובדת?
"יש שלל תגובות לדבר הזה. השכיחות ביותר – 'לא מבינים איך זה באמת מקצוע', ו'איך זו עבודה ולא תחביב'. מי שמבין את המשמעות מאוד מקנא בי, אבל בקטע טוב. הרוב המוחלט של הסביבה הקרובה שלי מפרגן בטירוף".
עמית הרשקוביץ, בת 28 מגבעתיים, אחראית על הפצת תכנים במחלקת השיווק של יוניברסל מיוזיק ישראל.
תאגיד יוניברסל מיוזיק גרופ (UMG), המוביל העולמי בתחום הבידור, הקים ב-2020 חטיבה חדשה בישראל. התאגיד מייצג המון אמנים שכולכם מכירים, ביניהם קווין, ביטלס, רולינג סטונס, ג'סטין ביבר, אריאנה גרנדה, ליידי גאגא, דה וויקנד, קניה ווסט, שון מנדס ועוד.
מה את בעצם עושה?
"קודם כל, אני שומעת המון מוזיקה כל היום. אני מגלה אמנים וסגנונות חדשים ואין דבר מספק מזה. אני נחשפת לכל השירים החדשים שיוצאים תחת יוניברסל מיוזיק, מאזינה להם, בוחרת מה מתאים לקהל הישראלי ומפיצה אותם לתחנות הרדיו השונות כאן בישראל. בנוסף, אני יוצרת פלייליסטים של מוזיקה מתוך הקטלוג העצום של יוניברסל. הכול מסתכם בהאזנה רבה למוזיקה וחשיבה איך לקדם אותה".
איך הגעת לעבודה ביוניברסל?
"החיבור שלי לעולם המוזיקה החל עוד כשהייתי ילדה. המשפחה שלי עסקה במוזיקה, בין אם ביצירת המוזיקה או בניהול תזמורות ואני התאהבתי בעולם הזה. בלימודי האקדמיה שלי במכללת ספיר התמחיתי ברדיו ושידרתי תוכניות מוזיקליות בתחנת הרדיו במכללה – רדיו קול הנגב. התאהבתי בזה, ולקחתי את זה צעד אחד קדימה כשתקלטתי במסיבות, כי הרגשתי שאנשים נהנים מהמוזיקה שאני מנגנת להם. בעצם החיבור ליוניברסל היה טבעי, והגשמתי חלום לעבוד במקום שבו אוכל ללמוד הרבה בהנאה גדולה".
מה הדבר שאת הכי אוהבת בעבודה שלך?
"מלבד האזנה למוזיקה וההשפעה על מה הקהל הישראלי ישמע כשהוא פותח את הרדיו, אני נחשפת לתהליכי עבודה שונים שתמיד סקרנו אותי: מחלקת R&A (Artists and repertoire), שמפתחת את האמנים החדשים מתעסקת בכל העולם של 'מאחורי הקלעים'' של האמן, וזה ממש מרתק – איך למצוא כישרונות, לשמוע את התפתחות השירים ואת האסטרטגיה העומדת מאחורי קידומם".
מי הלהקה או זמר האהוב עלייך?
"אני אוהבת סגנונות רבים ושונים של אמנים ולהקות. מה שאני אוהבת במוזיקה זה שהיא פשוט תעורר בי רגש, כל רגש. לאחרונה האזנתי הרבה לשירים של איימי ויינהאוס, כשציינו עשור למותה הטראגי".
איך אנשים מגיבים לעבודה שלך?
"זה מתחיל ב-'וואו! רציני? את באמת שומעת מוזיקה כל היום בעבודה?'. כן, אני שומעת מוזיקה, אבל עושה עוד הרבה דברים אחרים. למרות שהמוזיקה מתנגנת ברקע גם כשאני ממלאת משימות אחרות. אני אוהבת לענות: 'אז לשלוח לכם את הפלייליסט האחרון שהכנתי?'".
גלי לנו את הסוד - איך מזהים להיט?
"אין נוסחה ברורה. אנחנו מאזינים להרבה שירים ומחפשים ביניהם את השירים החדשים, המגניבים, הקליטים שהכי יתאימו לקהל הישראלי".
אורית טוקר, בת 52, גרה ברחובות, טועמת גלידות בבן אנד ג'ריס
"זאת העבודה הכי כיפית שיכולה רק להיות. אני טועמת את הרכיבים עצמם – שמנת טרייה, אגוזים, בראוניז, רק דברים טובים, הכול טבעי, בלי חומרים משמרים", מספרת טוקר, שעובדת כבר 24 שנים בחברה שעלתה לאחרונה לכותרות. "הכי טעימה היא הגלידה הטרייה שיוצאת מהמכונה, כשהיא עדיין רכה ולא קפואה. אני טועמת גם את המוצר הסופי אחרי שהוא קופא. אנחנו עושים מבחני טעימה, כדי לוודא שהכול תקין ואין שום טעמי לוואי".
איך נראה היום יום שלך?
"כלי העבודה שלי הוא כפית. אני מסתובבת עם המון כפיות בחלוק. יש הרבה דברים שצריך לבדוק, שאי אפשר לעלות עליהם במעבדה. התחושה בפה של הגלידה צריכה להיות מושלמת. העבודה שלי היא לא באמת לאכול גלידה לשם ההנאה, אלא לטעום, לחשוב ולהגיע למסקנה האם באמת הכול תקין במוצר - המרקם, הטעם, הצבע".
טוקר בעצמה עברה הכשרה על ידי בן אנד ג'ריס העולמית בוורמונט. היא מעידה על עצמה שיש לה חוש טעם מפותח ביותר, הנדרש לעבודה כזו, ושהיא עדיין מצליחה ליהנות מגלידה: "בכל שעה, זה פשוט נהדר. גם כשאני חוזרת הביתה – אוי ואבוי אם לא מקפיאים גלידה", היא מספרת.
איך ההרגשה בחברה מאז ההצהרה של בן אנד ג'ריס העולמית שתפסיק למכור בהתנחלויות?
"אנחנו בגדול מקווים לטוב, אבל לא כל כך יודעים. יש בהחלט חששות. אנחנו כאן כמו משפחה. אני 24 שנה פה, ויש הרבה עובדים שעובדים פה כבר עשרות שנים. אנחנו דואגים אחד לשני. מקווה שנעבור את זה".
איזה תגובות את מקבלת כששומעים במה את עובדת?
"איפה לומדים את זה, איך מתקבלים לזה, ומה צריך לעשות בשביל לעבוד כאן".
טל מדמון, נסיין מתקנים בפארק השעשועים מג'יק קאס במישור אדומים, בן 27, גר במעלה אדומים
פארק השעשועים הגדול בארץ, ה-Magic Kass, עתיד להיפתח בחודש הקרוב במישור אדומים. מדובר בפארק מקורה שישתרע על פני 13 דונם, וכולל מתקני שעשועים מתקדמים ומתקני אקסטרים. בינתיים כל עוד הפארק עוד לא נפתח לציבור, היחיד כמעט שנהנה מהמתקנים הוא הנסיין טל מדמון.
רגע, אז מה אתה בעצם עושה?
"אחרי שמסיימים לבנות את המתקנים, עושים עליהם טסטים ריקים. אחר כך שמים עליהם שקי מלט, כדי שיהיה עליהם משקל. אחרי זה עוד כמה טסטים, ואחרי אישור ממכון התקנים, אני עולה על המתקן כדי לבדוק אותו. אני בודק את המהירות שלו, את ההנאה ממנו ומה עוד אפשר לשפר במתקן – למשל אם זה מתקן לגדולים שהוא איטי מדי, או מתקן לילדים יותר מדי מפחיד. זו עבודה מגניבה ממש".
"זה אחד הדברים הכי כיפיים שיש, עבודה שכיף לקום אליה בבוקר. הלב ככה עולה, יורד, עושה סיבובים", הוא מספר בהתרגשות.
איזה תגובות אתה מקבל כששומעים במה אתה עובד?
"מקנאים. בכל פעם שאני שולח תמונות על מתקן חדש, מקללים אותי הרבה. זה יהיה הפארק המקורה היחיד במזרח התיכון, אז גם לא צריך להתייבש בשמש כשמחכים בתור. לפעמים אני יוצא מהמתחם כדי להשתזף קצת".
יקי ז'אק, מנהל אגף פרוגרמינג ב-yes, בן 43 מכפר יונה
יקי ז'אק אחראי על השיבוץ והקידום של הסרטים והסדרות שמופיעים בערוצי הבית של yes, yes VOD ו-yes+. או במילים אחרות – הוא האיש שבוחר מה תראו בשירות הלוויין. בתפקיד הזה הוא מכהן כשנתיים, אבל הוא הגיע לחברה כבר לפני 21 שנים כ"ילד שאוהב טלוויזיה", לדבריו.
"זה היה בשלבי ההקמה של יס, חצי שנה לפני שעלתה לאוויר, בסוף 1999. הגעתי לשירות לקוחות של יס, ועניתי לדעתי לשיחת הטלפון הראשונה שהגיעה לחברה", הוא מספר. "קצת אחרי זה עברתי למנהלת המידע ואחרי שנה הגעתי לערוצי הסרטים של יס, הייתי העורך הראשון בערוצי הסרטים. אחרי זה הקמתי את הערוצים הזמניים של יס - סאמר נייט, יס רילס, ערוץ הריאליטי הראשון, עד שהגעתי לנהל את אגף הפרוגרמינג".
איך נראה סדר היום שלך?
"האמת שזה מאוד תלוי בתקופה. לפני הקורונה היינו נוסעים לצפות בפיילוטים של סדרות בפסטיבלים בחו"ל – בלוס אנג'לס ובלונדון בעיקר. היום זה הכול באופן וירטואלי. אני רואה לפחות שעה-שעתיים ביום טלוויזיה, ובתקופות של פיילוטים – זה יכול להיות גם 8 שעות ביום. זה לא קל כמו שחושבים, אני כבר רגיל לזה, אבל אנשים שלפעמים מתלווים אליי, מהר מאוד מתעייפים. צריך להיות מאוד מרוכז, ולראות הכול בעין ביקורתית. אתה לא קונה סדרה רק לפי לטעם האישי שלך, צריך לחשוב על הטעמים של כל הלקוחות, מה יכול להתאים למי ולאיפה".
איזו סדרה היית "הראשון לזהות"? ואיזו סדרה פספסת דווקא?
"באחת השנים הגדולות של HBO הם השיקו סדרות ביום הקרנות, בין היתר את luck עם דסטין הופמן, ובסוף היום הראו סדרה קטנה כזאת, פיילוט, ואני עפתי עליה. זה היה 'בנות' של לינה דנהאם, יותר משנה לפני ששודרה בארץ. במשך שנה הייתי מצטט, 'אני הקול של הדור שלי', ואף אחד לא הבין על מה אני מדבר, אבל זה היה מסוג הדברים שאתה רואה ואומר, 'וואו'. גם האנטומיה של גריי. כשראיתי את הפיילוט שונדה ריימס הייתה מוכרת כזו שכתבה את הסרט של בריטני ספירס וזהו. היא קיבלה בהתחלה רק 7 פרקים, אף אחד לא האמין בה. באותה שנה קנינו גם את עקרות בית נואשות, שהייתה אחת ההצלחות הגדולות של שנות ה-2000, אבל לפני כן שלטה תפיסה מיזוגינית – מי בכלל רוצה לראות שחקניות בנות 40 על המסך, הן נתפסו כ-has been. זאת הייתה שנה ששינתה את הטלוויזיה, אבל היה בה גם פספוס שלנו – 'אבודים', שהוט רכשה. אי אפשר לנצח את הכול. אבל בסופו של דבר היא הגיעה גם ליס, אז אני רגוע".
מה הסדרה האהובה עליך?
"זה כמו לשאול איזה מהילדים אתה הכי אוהב. יש לי פינה מאוד חמה בלב לשובר שורות, רק כי באמת 3 עונות ניסינו לדחוף את הסדרה, עם משפטים כמו 'הסדרה הכי טובה שאתם לא צופים בה'. היא התפוצצה בעונה הרביעית. אותו דבר עם משחקי הכס, לקח לאנשים טיפה זמן לעכל אותה. בעיקר מהעונה השנייה היא הפכה לקאלט. חוץ מזה, אני מאוד אוהב את מיליארדים ודייב. גם את הסדרה בני אור, הפקת מקור. אני אולי לא בגיל אבל זו סדרה שממש עפתי עליה".
איזה תגובות אתה מקבל כששומעים במה אתה עובד?
"אנשים שואלים בלי להתבייש: 'איך אפשר להחליף אותך?' אני אף פעם לא נעלב, אני מבין אותם לחלוטין. עוד תגובות הן: 'איזה כיף לך', 'אתה רואה טלוויזיה כל היום', 'לא מאמינים שמשלמים לך על דבר כזה', ו'איך אפשר להגיע לעבוד איתך?'. אני מאוד אוהב ונהנה מהעבודה שלי, ולפעמים כשאני מסתכל על זה, אני מרגיש בר מזל".
ערן טולדנו, תחקירן מתנות ומנהל אופרציה בסנאפי, בן 34, גר בתל אביב
ערן טולדנו קורא לעצמו "סנטה קלאוס הישראלי", בגלל שהוא כל היום בוחר ומקבל מתנות. הוא עובד כבר שלוש שנים בסנאפי, חברת סטארט אפ המפתחת מרקטפלייס לשליחת מתנות מותאמות אישית עבור לקוחות ארגוניים. "הייתי העובד השביעי בארץ, והיום אנחנו כמעט 40. יחד עם חו"ל, אנחנו בערך 160 אנשים", הוא מספר.
מה אתה בעצם עושה?
"החברה שלנו עוזרת לחברות אחרות לשלוח מתנות לעובדים שלהם. זה לא רק מתנות לעובדים, זה גם יכול להיות קזינו שרוצה לצ'פר את המהמרים שלו. איך זה עובד? העובד מקבל לינק למייל, והוא צריך לגרד את המסך כמו כרטיס גירוד, ואז נפתחת לו קולקציית של מתנות שממנה הוא בוחר. פה אני נכנס לתמונה, אני צריך להוסיף למערכת שלנו את המוצרים הכי מגניבים שיש בשוק. כל מתנה שאנחנו מעלים, אני קודם כל מזמין אותה אליי הביתה או לעבודה. בשביל לראות שזה שווה - צריך לנסות את המוצר".
איזה מתנות יוצאות דופן בחרת?
"היה לנו טוסטר סלפי - הצנים יוצא עם הפרצוף שלך. היו גם כפכפים עם משטח דשא, שההרגשה היא כמו לדרוך על דשא. עוד מתנה מגניבה היא סאונה ניידת - בן אדם סוגר את עצמו עם ריץ רץ', ופשוט יש לו סאונה שאיתה הוא יכול להסתובב. זה מכוער, אבל כיף. אנחנו בודקים את כל מה שטרנדי. העובדים שלנו אוהבים להיות לידי במשרד, כי תמיד יש לי במגרה איזה אוזניות חדשות, רמקול חדש, כל הדברים שאנחנו מנסים". לדבריו, המתנה הכי פופולרית היא רמקול בלוטוס: "אנשים אוהבים את הרמקולים הניידים".
טולדנו בכלל למד הנדסה כימית ועבד כמהנדס כימיה. "פשוט החלטתי שאני לא רוצה להתעסק יותר בתחום, והגעתי לתחום של הגיפטינג. כל יום אני שמח שאני נותן לאחרים מתנה, אין תחליף לדבר הזה. אני מרגיש כמו סנטה קלאוס הישראלי".
איזה תגובות אתה מקבל כששומעים במה אתה עובד?
"אנשים תמיד אומרים לי, 'איזה כיף העיסוק שלך'. יש לי חברים בתחום הסייבר למשל, ואז הם אומרים לי, 'שמע אצלנו תמיד זה הגוד גייז נגד הבאד גייז, התקפות, הגנות. אתה מתעסק רק בלעשות טוב לאנשים'. כשאנשים מקבלים מתנה, לא משנה איך נהפוך את זה, הם יהיו מבסוטים".
לידור עוז, Account Team Lead, צוות אירופה והמזרח התיכון, בחברת WSC Sport. בן 33, גר בתל אביב.
החברה הישראלית WSC Sport יצרה כלי שמבוסס על בינה מלאכותית, היודע לייצר תקצירי ספורט בזמן אמת של 18 סוגי ספורט שונים. "תוך 40 שניות, מרגע שלחצת על כפתור, מוכן לך סרטון עם תקציר של המשחק, אותו אפשר להעלות לכל פלטפורמה דיגיטלית – פייסבוק, טוויטר וכדומה. בעבר עורך וידיאו היה יושב על סרטון כזה במשך שעות", מסביר לידור עוז, שעובד כבר בשנתיים בחברה ואחראי על ניהול הלקוחות באירופה.
החברה עובדת עם כ-190 לקוחות מסביב לעולם, ביניהם מספר ליגות וגופי ענק כמו ליגת ה-NBA, בונדסליגה גרמנית, ESPN, MLS, YOUTUBE TV, פיב"א ועוד. בארץ הם עובדים עם ליגות העל בכדורגל ובכדורסל.
מה אתה בעצם עושה בעבודה?
"מערכת היחסים שלי עם הלקוחות היא יומיומית, עם מועדוני ענק כמו מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד. אנחנו מתעסקים עם עולם הווידיאו והתוכן של הספורט, איזה רגעים מהמגרש הם יותר מעניינים, מה יותר ידבר אל האוהדים. בשבילי זה חלום שמתגשם – אני אוהד מנצ'סטר יונייטד מגיל 5, ויצא לי לעשות סיור באצטדיון שלהם כשאני הבן אדם היחיד שם, יום אחר כך ראיתי משחק שלהם, והם פתחו את חנות המזכרות רק עבורנו. היינו גם, לדוגמה, באירוע הפתיחה של אליפות אירופה בכדוריד, ובמהלך טורניר טניס ירדנו למגרש והטלנו מטבע כדי לקבוע מי יגיש ראשון. כל הנסיעות לחו"ל היו כמובן בתקופה שלפני הקורונה".
עוז מעיד על עצמו כי הוא אוהד מגיל הגן את מכבי תל אביב בכדורגל ובכדורסל ואת מנצ'סטר יונייטד. "אלו שתי האהבות הכי גדולות שלי, והיום הם לקוחות שלי. בשבועיים האחרונים, למשל, היו לי פגישות עם הבעלים של מכבי תל אביב בכדורסל. אני יושב עם המועדון שאני אוהד מגיל 4 ובונה אסטרטגיה איך לשווק את התוכן שלו הכי טוב. זה בא לי מהבטן, אני לא צריך לחשוב בצורה עסקית. כל מי שעובד כאן אוהב ספורט, כי ההצלחה באה בגלל התשוקה שלנו לקבוצות ולליגות האלו".
איזה תגובות אתה מקבל כששומעים במה אתה עובד?
"עיניים נוצצות בעיקר. כששואלים אותי במה אני עובד, אני עונה במשפט-שניים, ואומרים לי, 'אוקיי, ספר עוד'. אנשים שאוהבים ספורט אומרים לי, 'אתה מגשים את החלום של כולם, בפעם הבאה כשאתה טס, תיקח אותי איתך' או לחילופין שואלים דברים כמו, 'מתי מנצ'סטר מחתימים עוד שחקן'".
עמית ילין, בודקת משחק שש בש בחברת ביץ' בם, בת 24 מכפר סבא.
עמית ילין עובדת בחברת הגיימינג ביץ' בם, שמייצרת משחקי מובייל, שאחד מהם הוא שש-בש המוכר והאהוב. במסגרת תפקידה היא משחקת כל יום כ-20 פעמים בשש-בש, כדי לבדוק את המשחק.
מה את בעצם עושה?
"אני בודקת שהרצף של המשחק הגיוני, שאם יוצא לי בקוביות שני צעדים וארבעה צעדים, אני יכולה לעשות אותם. אם אני מקבלת דאבל, יש לי באמת תור כפול. מעבר לזה, בגלל שזו תעשיית גיימינג, צריך לעניין את השחקנים, וכל הזמן יוצאים דברים חדשים. למשל, לאחרונה עיצבנו קובייה בסגנון אולימפיאדה, והוספנו פרסים שאפשר לזכות בהם תוך כדי המשחק. אני יכולה לשחק מול מישהו שעובד איתי בצוות, ולראות איך זה נראה אצלו, ואיך נראה אצלי המשחק, אני בודקת מה קורה אם יש לי אינטרנט גרוע, אם בדיוק הטלפון נכבה ולי ונדלק. כל מיני מצבים שיש לשחקנים".
איך הגעת לעבודה הזו?
"הכרתי שש בש בצבא, היינו משחקים בבסיס. כשהשתחררתי, התחלתי לעבוד כבודקת תוכנה, עבדתי באבטחת מידע, שצריך להגן על מוצר. הכול מאוד רציני, הבדיקות הן על מערכות הגנה. כשסיימתי שם, חיפשתי עבודה עם מוצר שאתחבר אליו, שגם אני הייתי משתמשת בו לצורך העניין. חיפשתי עבודה, והתפנתה משרה פה. לא ידעתי שיש תעשיית משחקים כזאת חזקה בארץ".
השתפרת בשש-בש מאז שהתחלת לעבוד בחברה?
"חשבתי שאני טובה, אבל כשבאתי לפה, המנהל שלי ניצח אותי רצוף כמה פעמים. הוא נתן לי עצות וככה השתפרתי. במקביל, גם צפיתי במדריכים ביוטיוב ולמדתי דרכים לשפר את המשחק שלי. אנשים משחקים עם הרגש, אבל צריך לזכור את הסיטואציות ולדעת מה כדאי לעשות בהן. הייתי צריכה להגיע לרמות גבוהות כדי לדמות שחקנים שהם טובים. היום בסופי שבוע אני משחקת עם חברים ומנצחת אותם".
איזה תגובות את מקבלת כששומעים במה את עובדת?
"צחקו עליי הרבה בהתחלה, אמרו לי, 'זו לא עבודה אמיתית'. אבל לאט לאט, כשהם ראו אותי בתקופת הקורונה עובדת מהבית, הם ראו שזו עבודה, שיש סדר יום, יש דוחות והכול. הרבה גם שואלים אותי אם מתפנה משרה, ו'איך אפשר להיכנס לזה גם'. אני מביאה חברים שלי לראיונות עבודה, חלק עוברים, לפעמים לא. תעשיית המשחקים בארץ באמת מפותחת, והרבה לא יודעים את זה".