גם אם אנחנו לא אוהבים להודות בכך, את רובנו מעסיקות ביום יום שאלות קיומיות יותר ופחות. זה מתחיל ב- 'מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה?' (וכן זו שאלה לגיטמית לשאול בגיל 27) ממשיך ב-'האם אני במקום הנכון?' ויכול להגיע עד ל- 'מה לעזאזאל אני עושה פה?' ו-'מה היא משמעות הקיום?' בעוד רובנו מנסים להשתיק את השאלות האלו, עדי דווקא החליטה לשאול את עצמה אותן (טוב, לא את כולן), והרוויחה מזה קריירה חדשה - לא לפני שהיא התווכחה עם עצמה וגם שתתה קצת מיץ אומץ. שיחה עם האישה שמראיינת אנשים ברחוב ועושה מזה קריירה.
מי את?
"עדי נסים, בת 30 מהרצליה."
מה את עושה?
"זאת שאלה שמעסיקה אותי הרבה לאחרונה. אני עושה כמה דברים ואני חושבת שהדרך הכי טובה לתאר אותם מבחינת טייטל היא – יזמת" אומרת עדי. "ואם נצלול יותר לעומק – אני מראיינת אנשים ברחוב, מרצה ומנחה של קורסים וסדנאות בנושא תקשורת והתפתחות בינאישית."
מה זה אומר בפועל?
עדי היא היזמת של פרויקט 'ראיונות רחוב – איפה זה פוגש אותי', "הפרויקט התפתח בעקבות הסקרנות הטבעית שתמיד הייתה לי לאנשים. בפועל – אני הולכת ברחוב עם מצלמה ושואלת אנשים שאני לא מכירה אם הם מוכנים להתראיין. אני שואלת אותם שאלות אינטואטיביות על עצמם – על החיים שלהם, תשוקות, אהבות, שנאות, מוטיבציות" מספרת עדי. "אני שומעת אינספור סיפורים, צוללת לעולם אחר לחלוטין, שואבת אנרגיה, רעיונות וראיונות. לומדת על המרואיינים וגם על עצמי תוך כדי. לאחר מכן אני כותבת על הראיון – על איפה הראיון פגש אותי, מתוך תפיסה ואמונה שכל ראיון הוא איננו מקרי. אלא שמכל אדם ניתן ללמוד, להתפתח, וכמובן - ליצור קשרים וחיבורים".
עדי מספרת שהיא מאמינה גדולה באנשים, בקשר עם אנשים ובחיבור אנושי ובסיסי, ושחיבור עם אנשים ממלא אותה באנרגיות. אך זה לא תמיד היה כך, "לאורך השנים משהו קרה לי ונסגרתי. הפכתי מנערה שאוהבת אנשים ומחוברת אליהם למישהי שמפחדת מאנשים, מפחדת מאינטראקציה. השתבללתי ונכנסתי עמוק לתוך הקונכייה שלי. הרגשתי שאיבדתי את הקול שלי, הרגשתי שקופה ובלתי נראית" היא אומרת. "הפרויקט עזר לי למצוא את עצמי בחזרה, את הקול שלי, את הדרך שלי, את הנראות שלי. כשאני מראיינת אני מרגישה נראית מעצם זה שאני רואה את מי שיושב מולי. אני מרגישה שיש לי קול מעצם זה שאני מקשיבה למי שיושב מולי."
אחד הדברים שהתחדדו לעדי לאורך העבודה על הפרויקט הוא פיתוח יכולות התקשורת הבינאישיות שלה. "הבנתי שהראיונות הם רק כלי עזר לפתח את אותן יכולות. מתוך כך יצרתי מערך של קורסים, סדנאות והרצאות שנקרא 'מראיון לרעיון' – כי בכל ראיון יש גם רעיון. מערך הדרכה שעוסק בתקשורת והתפתחות בינאישית במתודה של כלי הראיונות ומוצע למבוגרים - בין היתר, בסמינר הקיבוצים כהשתלמות שפתוחה לכל, ולבני נוער – כתוכנית מוכרת במשרד החינוך" היא מסבירה. לאחרונה, ניא מספרת, נפלה בחלקה הזכות להרצות בנושא, באירוע של TEDxwomenjaffa2019 בבית לסין.
"בהדרכות שלי אני בראש ובראשונה מדגישה את החשיבות בקשרים חברתיים, בהעזה, בקשר עין, בחיוך. וגם למה זה חשוב לאתגר את עצמנו ולצאת מהקונכיות שלנו, להיות חשופים, להתנתק מהעולם הדיגיטלי. מהנושאים הנלמדים: הקשבה, שאילת שאלות, רפלציה, אינטואציה. וכמובן – התנסות מעשית של ראיונות רחוב אמיתיים."
"אף פעם אין לדעת את מי אפגוש ואיך הראיונות יסתיימו"
איך נראה יום עבודה שלך?
"הדבר הקבוע ביותר ביום שלי הוא רוטינת הבוקר – משחק בכדור עם הכלב שלי (שלא מוותר לי אף פעם). אחרי זה כל יום הוא שונה" מספרת עדי. "חלק מהכיף שלי בתור עצמאית הוא הגמישות שמתלווה לכך. יש ימים שכוללים עבודה עצמאית לגמרי מהבית או מבית קפה – כתיבת של תכנים, למידה, בניית מערכי שיעור, מענה למיילים ולוגיסטיקות".
"יש ימים מלאים באינטראקציות שבהם אני מחליטה לראיין ברחוב. אני מחליטה על לוקיישן, מצטיידת כנדרש (חצובה, מצלמה), שותה מיץ אומץ, או במילים אחרות נכנסת ל State of mind של ראיונות ברחוב ויוצאת לשטח" היא אומרת. "אני אוהבת את הימים האלו כי הם בלתי צפויים. אף פעם אין לדעת את מי אפגוש ואיך הראיונות יסתיימו. בדרך כלל אלה ימים מרגשים מאוד עבורי, גם אם אני מקבלת דחיות ולא מצליחה לראיין."
"יש גם ימים שבהם אני בפגישות עסקיות. משתדלת לקבוע פגישות קפה עם אנשים שמעניינים אותי, סתם ככה ללא מטרה. יש ימים שבהם אני מלמדת – מעבירה קורסים, הרצאות וסדנאות. אלה ימים שבהם אני יותר ממוקדת ומפוקסת."
איך הגעת לעסוק בזה?
"בקצרה – הקשבתי לעצמי. בפירוט - שנים הרגשתי מאוד מתוסכלת כי לא הצלחתי לענות על השאלה: 'מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?'. לא הצלחתי להיכנס למסגרת. כל ניסיון לשחק עם הדימיון גרם לי לתסכול עמוק מאוד. ובכל זאת, למדתי ועבדתי, בדקתי מה מתאים לי."
"אחרי משבר אישי שכלל גם הרבה תהיות בנוגע לתחום המקצועי שוחחתי עם עצמי. שאלתי את עצמי מה אני אוהבת לעשות ומה התשוקות שלי בחיים. התשובה שלי הייתה אנשים. תמיד הסתקרנתי מאנשים, גם בשנים בהם אינטראקציה חברתית הרתיעה אותי מאוד. הבנתי שבאנשים נמצאת התשוקה שלי" אומרת עדי. "בחופשה משפחתית ביוון, בלילה נטול שינה, ניהלתי את השיחה הזאת עם עצמי כאשר לפתע היה לי הבזק. ראיתי את עצמי כמראיינת בתוכנית אירוח. חשבתי לעצמי: 'ואו, איזה מגניב זה יהיה אם תהיה לי תוכנית אירוח משלי ואראיין בה אנשים שאני לא מכירה, אנשים מהרחוב'. השתעשעתי עם המחשבה הזו. קול אחד אמר לי: 'את לא אופרה ווינפרי. אין לך אולפן, צלם, צוות, מאפר. לא תצליחי לעשות את זה'. קול שני אמר לי: "את לא חייבת להיות אופרה ווינפרי כדי לעשות את זה. קחי מצלמה וצאי אל הרחוב. תשתמשי בעצמך ובמה שיש לך'. לקחו לי כמה חודשים עד שאזרתי אומץ והתחלתי לראיין. לאט לאט הבנתי שיצרתי תוכנית אירוח משלי ברחוב".
רק אחרי כמה שנים, כאשר היא יצרה את מערך ההדרכה של "מראיון לרעיון" עדי הבינה מה הפונטציאל של הפרויקט. "הבנתי שיצרתי כאן איזשהו כלי שיכול לעזור להרבה אנשים, כלי שאפשר ללמד ולהעביר האלה. כלי שעוזר לנו לצאת מהקונכיות שלנו, להתחבר לאחרים ועל הדרך גם לעצמנו."
"אגב," היא נזכרת "מי שעשה את החיבור ביני לבין סמינר הקיבוצים הוא דוד מיכאלי, ראש המכון ללימודי שטח בסמינר הקיבוצים. אותו פגשתי לפני שנתיים ברחוב וראיינתי אותו. ככה נוצר הקשר בינינו שאחרי הראיון הפך להיות קשר מקצועי."
לצאת מהקונכייה
מה עשית לפני שהתחלת עם זה?
"למדתי משפטים, גישור ותקשורת. עבדתי בתור מתרגלת ועוזרת הוראה באקדמיה. עשיתי התמחות במשפטים. הבנתי מה שידעתי מהיום הראשון בלימודי משפטים- שאני לא רוצה להיות עורכת דין. לאחר מכן עבדתי כמנהלת תפעול בקרן השקעות".
מה היית ממליצה למי שרוצה לעשות משהו דומה, ובכלל למי שלא יודע להגדיר מה הוא רוצה לעשות כמו שקרה לך?
"בתשובה שלי אני עונה על השאלה - 'איך לעסוק במה שאני אוהבת גם כשהוא משהו בלתי מוגדר?'" אומרת עדי, "ראשית, לדמיין. לשוחח עם עצמנו, לראיין את עצמנו. לשאול מה אנחנו באמת אוהבים ורוצים לעשות, מהי התשוקה שלנו בחיים. כאשר אנחנו מדמיינים לא להציב לעצמנו גבולות ולא לחשוב על נסיבות החיים ועל המגבלות שלנו. לחשוב מה החלום, לדמיין בענק. לאחר שמוצאים את המקום הפנימי הזה אפשר להתאים אותו לנסיבות החיים, לצרכים וליכולות. בחלק הזה חשוב מאוד פשוט להתחיל, לנסות ולהתנסות. גם אם מה שיש לנו בראש הוא לא מושלם בעינינו. בנוסף, להעז, ולהעז להגדיר את עצמנו ואת העיסוק שלנו. לא לחכות שאחרים יעשו את זה עבורנו."
לבסוף, היא אומרת, "הדבר החשוב, המתבקש והנשכח לעתים קרובות הוא להאמין בעצמנו ולנוע לתוך ההגשמה של עצמנו בתחושת מסוגלות. לתת לחיים להפתיע אותנו ולהיות ערים לכוח שיש לקשרים ולחיבורים שלנו עם אנשים."
מה הדבר הבא מבחינתך?
"בעתיד הקרוב מאוד אני נוסעת לאתונה כדי לנוח אחרי תקופה אינטנסיבית ומוצלחת וגם, כמובן, כדי לעשות סבב של ראיונות רחוב. אני מאוד אוהבת לשלב ראיונות רחוב בנסיעות שלי. כך אני נחשפת ונסחפת לעולמות חדשים ולאנשים מעניינים. "
"בפברואר 2020 נפתח לו המחזור השני של קורס 'מראיון לרעיון' בסמינר הקיבוצים. זוהי השתלמות שפתוחה לקהל הרחב' היא מספרת. "במקביל אני מתכננת לפתח את מערך ההדרכה - להגיע עם קורסים, סדנאות והרצאות לעוד מקומות כמו ארגונים ומוסדות. וגם לפתח הרצאה עצמאית שמדברת על היכולת שלנו לצאת מתחושות של שקיפות וחוסר קול בעזרת אינטראקציה ושיחות עם זרים. או במילים אחרות – לצאת מהקונכייה בעזרת אינטראקציה. וכמובן, להמשיך ולהסתקרן מאנשים כל יום מחדש ולתת לחיים להפתיע אותי."