שמונה שעות העבודה של העובדים הישראלים כבר מזמן התארכו למימדים מפלצתיים: לפי נתוני ה-OECD אחוז העובדות והעובדים בישראלים העובדים שעות ארוכות מאוד הוא מהגבוהים ב-OECD ועומד על 16%, כש-24% מהגברים ו-8% מהנשים עובדות שעות ארוכות מאוד. המצב הזה אינו אופטימאלי כשחושבים על איזון בין עבודה לחיים פרטיים, והוא נהיה גרוע עוד יותר כשמכניסים למשוואה את הנסיעות לעבודה.
סקר חדש מגלה שכשליש מכלל הציבור העובד נוסע מדי יום שעה וחצי בממוצע הלוך ושוב לעבודה. מדובר ביותר מ-40 ימי עבודה שאנחנו מבלים על הכביש בשנה, במקום להיות במשרד או בבית. הסקר, שנערך על ידי מכון סמית בניהול רפי סמית עבור חברת ג׳וב קרוב, המספקת אפליקציה חינמית למציאת עבודה על בסיס מיקום המשתמש, הקיף 500 נשאלים כמדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (גילאי 18 ומעלה) ונערך במטרה לבדוק היבטים שונים בבחירת העבודה, בדגש על השפעת המרחק של מקום העבודה מהבית.
עוד בלימודים וקריירה:
- איזו עבודה מתאימה לכם? קבלו ייעוץ לימודים בחינם
- הקולגה מהגיהנום הורס לכם את החיים?
- "למה העובדים הלקקנים מתקדמים על חשבוני?"
הנסקרים נשאלו לגבי השיקולים המרכזיים המשפיעים על בחירת מקום העבודה שלהם. המרכיב החשוב ביותר (81%) היה מבחינתם השכר ההולם, אבל אחריו בתור ציינו הנשאלים את התנאים הסוציאליים שמעניק המקום (50%) ומיד אחריהם, בתיקו, את אפשרויות הקידום המקצועי ואת הקרבה של מקום העבודה למקום המגורים (30% כל אחד). 14% מהנשאלות והנשאלים ציינו את נגישות מקום העבודה שלהם לתחבורה ציבורית כשיקול מרכזי בבחירתו, ומחצית מהם סיפרו שנאלצו לוותר על משרה מתאימה בגלל מרחק גדול מהבית או לעבור דירה כדי להתקרב אל מקום העבודה.
המקרה של ענבר בזק (41, אם לשלושה), אשת שיווק ומיתוג - הפוך. היא החליטה לבחור קודם כל את מקום המגורים ואז להתמקד בעבודה. התוצאה: היא החליטה לגור סמוך לכרמיאל וב-11 השנים האחרונות נוסעת – תחזיקו חזק – בין שעתיים לחמש שעות ביום למקומות העבודה, בהן היא עובדת כשכירה וכעצמאית. ״בחרנו לגור קרוב למשפחה בצפון, באיכות חיים טובה ועם קהילה, והיה ברור לבן הזוג שלי ולי שהמשמעות היא נסיעות ארוכות. אני עובדת בגולן, בגליל העליון, בחיפה ובתל אביב והפכתי את שעות הנסיעה הארוכות לשעות עבודה, כך שההספק שלי לא נפגע: אני מקיימת פגישות עבודה ועובדת נטו במשרד ומרכזת את כל שיחות הטלפון לזמן הנסיעה, כך שאני עדיין עובדת 9 שעות ביום״.
נוסעת בין שעתיים לחמש שעות ביום (!)
משתתפי הסקר אולי מוכנים לרדת בשכר כדי לגור קרוב, אבל ענבר סבורה שיש גם מחיר מסוג אחר: ״אם הייתי עובדת רק בתל אביב הייתי מרוויחה 30% יותר, אבל את הכסף הזה הייתי מוציאה על משכנתא לבית באיכות חיים נמוכה יותר מזו שיש לי. מצד שני, אם הייתי עוברת לגור ליד מקום עבודה בצפון והייתי עוזבת אותו – לא היו לי אפשרויות תעסוקה נוספות באזור״.
הלו״ז של ענבר מתחיל בחמש בבוקר, בספורט עד השעה שבע, אז בן זוגה והיא מכינים את שלושת ילדיהם. ב-7:30 היא יוצאת לעבודה ובן הזוג לוקח את הילדים אל הגנים. יומיים בשבוע היא יוצאת מהמשרד בשלוש כדי לאסוף מהגנים. בימים האלה, לא תופתעו לשמוע, היא נרדמת עם הקראת הסיפור לילדות. אם היא נוסעת לתל אביב, היא עובדת עד 23:00 בלילה וישנה במלון, כדי לאזן את הימים בהם העבודה נגמרת מוקדם. ״כשאני יוצאת מוקדם מהמשרד אני לא מתנתקת מהמיילים ומהטלפונים של העבודה, אל המיילים האישיים והפייסבוק אני מגיעה רק במיטה, בלילה״.
נסיעות ארוכות, כבר הבנתם – הן לא עניין פשוט, ולא תתפלאו לשמוע שרוב של 73% מתוך העובדים המבלים בדרכים 45 דקות ויותר לכל כיוון (לפחות שעה וחצי ביום), אמרו שהיו מוכנים לוותר על חלק משכרם כדי לעבוד קרוב יותר לבית, כלומר לא יותר מחצי שעת נסיעה.
זה המקרה של זיו ניר (51), איש שיווק ואבא לשניים המתגורר בתל אביב ועובד באשקלון. היום שלו מתחיל ב-6:45 בבוקר (אז הוא יוצא מבית), ומסתיים כמעט 12 שעות מאוחר יותר, כשהוא חוזר הביתה. ״לוקח לי 45 דקות להגיע לעבודה בבוקר ובין שעה לשעה ועשרים להגיע ממנה הביתה בערב״, הוא מספר. ״הייתי מוכן לרדת בשכר כדי לעבוד יותר קרוב הביתה, יוצא לי להיות על הכביש משהו כמו שעתיים או שעתיים וחצי כל יום וכשאת מכפילה את זה בכ-200 ימי עבודה בשנה, את מקבלת כמעט חודשיים וחצי של נסיעה. לא רק שאתה מגיע הביתה עייף יותר, פחות פנוי נפשית לבית ובחוסר חשק לצאת ולעשות ספורט, אתה גם חשוף יותר לתאונות דרכים בכבישים״.
והתחושה של זיו מגובה במחקרים: ד״ר מיכל בירון, מהחוג למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, מספרת שמחקרים מצאו כי אורך הנסיעה משפיע על המעורבות בתאונות דרכים: ״זה לא מפתיע, אבל ככל שאת נוסעת יותר שעות, הסיכוי שלך להיות מעורבת בתאונת דרכים ולהדגים התנהגות מסוכנת על הכביש גבוה יותר. גם משמרת ארוכה ושעות עומס מעלות את הסיכוי למעורבות שכזו״.
אחיו הקטן של זיו, אלדר (46, אב לשלושה), נהג לבלות גם הוא שעתיים על הכביש מדי יום, אבל לפני שנתיים הוא החליט לעשות שינוי: ״הייתי מהנדס תוכנה, מנהל הנדסה ופרויקטים בהיי טק״, הוא מספר. ״אני גר בקרית אונו והעבודה היתה בנתניה כך שנסעתי שעה למשרד ושעה וחצי חזרה – משהו די שכיח, בתחום שלי לפחות. הייתי שם את הילדים בגנים ובבתי הספר, יוצא ב-08:30 לעבודה, מגיע ב-09:15 ואז רב עם אשתי, קרייריסטית בעצמה, על מי יגיע בערב להחליף את המטפלת או הסב/תא ששמרו על הילדים. במצב כזה לא רק שאת לא רואה הרבה את הילדים, גם אין לך זמן לתחביבים, את לא מספיקה לעשות כלום כי את שעתיים וחצי ביום על הכביש״. הרצון להיות יותר בבית היה אחד הדברים שהביאו את אלדר לעצור לפני שנתיים ולהחליף קריירה: ״הרגשתי שאני לא מספיק לחוות את הילדים שלי, שאני לא מספיק איתם ופתאום הם גדלים והם לא סופרים אותי בחזרה. נמאס לי גם מהאינטנסיביות והשעבוד, רציתי לעשות משהו שונה״.
"אני גר 5 דקות מהעבודה, החיים הרבה יותר רגועים"
היום הוא הבעלים של מעדניית ״מזלונה״ בגני תקווה והחיים שלו נראים אחרת: ״אני גר 5 דקות נסיעה מהעבודה, וגם זה רק אם אני מתעצל ללכת אליה ברגל. החיים הרבה יותר רגועים ואני יכול לשבת עם הילדים בבית, ללמוד איתם למבחנים, לעזור להם. יש לי גם יותר זמן לתחביבים, כמו הטסת טרקטורון מעופף, וכעצמאי אני יכול לקבוע את שעות העבודה שלי. יש פה גם לחץ וקושי, אבל השיקול של הנסיעות נכנס לתמונה״.
ואכן, לנסיעות גם השפעות שליליות: ״הנסיעות מאריכות את יום העבודה בשעתיים ואפילו יותר, וזה דבר קשה״, מסבירה ד״ר אורנה בלומן מהחוג לשירותי אנוש ותכנית ה-MA ללימודי מגדר באוניברסיטת חיפה. ד״ר בלומן מאירה מימד נוסף שמקשה עלינו והוא חוסר הודאות הכרוכה בנסיעה ארוכה אל העבודה: ״את יודעת שבדרך כלל נסיעה לוקחת חצי שעה אבל בכל יום נתון – מבלי שקורה משהו מיוחד - את תלויה בגורמים שבדרך: האם האוטובוס יגיע בזמן? האם הפקק יהיה ארוך מהרגיל וישנה את התכניות שלי? זה חוסר ודאות שאמנם תחום בגבול, אבל הוא מכניס ללחץ״.
הסקר של מכון סמית מצא שכמעט שני שלישים מהעובדות והעובדים מחוץ לבית, מגיעים לעבודה ברכב פרטי. רק קרוב לשליש מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית, אבל הנתון הזה משתנה כשמביטים בקבוצת הצעירים העובדים. פה, בקרב צעירים עד גיל 22, שני שליש מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית.
מסתבר שהנסיעה שונה משמעותית לא רק בין צעירים ומבוגרים, אלא גם בין נשים וגברים. ״השנה היא 2015 אבל חלוקת התפקידים במשקי בית עדיין ממוגדרת״, מסבירה ד״ר בלומן, ״וחוסר הודאות שכרוך בנסיעות למקום העבודה משפיע באופן שונה על נשים שנותרו, עדיין, גם היום, האחראיות על הבית. כשאת צריכה להוציא ילד מהגן או לשחרר את המטפלת, לפתוח את הבית לעוזרת או להגיע אל טכנאי מכונת הכביסה, נסיעה ארוכה לעבודה הופכת מאתגרת יותר. זה נכון שחל שינוי קטן בחלוקת התפקידים בבית, אבל לצערנו הבית נותר עדיין באחריותה של האישה, וגם אם היא לא זו שמבצעת את פעולות הניקיון והטיפול בילדים – האחריות על ניהול העזרה שנרכשת בכסף עדיין באחריותה״. במצב כזה, מסבירה ד״ר בלומן, הנסיעות מעמיסות יותר על הנשים, שמגיעות אל משמרת שניה בבית, בזמן שהגברים שנוסעים מהעבודה הביתה לרוב נקיים מאותה האחריות.
וזה לא האזור היחיד בו הנסיעות לעבודה משפיעות אחרת על נשים: ״גם שוק העבודה עדיין ממוגדר ונשים עדיין מרוויחות פחות מגברים. לנסיעה לעבודה יש מחיר בזמן וגם בכסף, ותשלום של אלף שקל בחודש על נסיעות מקבל משמעות אחת כשהוא יוצא ממשכורת של ארבעת אלפים שקל, ואחרת כשהוא משולם ממשוכרת של עשרת אלפים שקל״, מסבירה ד״ר בלומן. ״כך, גברים יכולים להרשות לעצמם לשלם יותר על נסיעות – במונחי כסף כמו גם במונחי זמן - אפשרויות התעסוקה שלהם בפועל אינן שוות לאלו של הנשים כי החשיבות של קרבה לבית גדולה יותר עבור נשים, בגלל התפקידים שהן ממלאות״.
אז נסיעות לעבודה שונות בין גברים לנשים, אבל כדאי שתדעו, שבמקרים מסוימים הן עשויות דווקא להועיל לכם: ד״ר בירון מאוניברסיטת חיפה מספרת שמחקרים מצאו שנסיעות לעבודה בפרקי זמן מסוימים יכולות להיות בעלות יתרונות לעובדים, כיון שהן משמשות כזמן התאוששות קצר בין הבית לעבודה ולהיפך. כך למשל, חוקרים שבדים ערכו ב-2012 סקר בשלוש הערים הגדולות בשבדיה ומצאו שסיפוק מהנסיעה לעבודה תרם לרמת האושר הכללי של העובדים. הנסיעות נקשרו לרגשות חיוביים או ניטרליים שהוסברו ברצון של העובדים, שהגיעו למשרד ברכיבה על אופניים או בהליכה, לעשות קצת כושר. החוקרים הסבירו עוד שבמקרה של נסיעות ארוכות, מערכות חברתיות או מערכות בידור איזנו את השעמום והלחץ שהביאה איתה הנסיעה הארוכה והעלו את ההשפעה החיובית שלה.