אחריות או צניעות?
זיכויו הכמעט מלא של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשיות שחיתות שונות, הובילו בימים האחרונים רבים לדרוש מפרקליט המדינה, משה לדור, להתפטר. טעית, הם אומרים, אז תקח אחריות ותתפטר. לפני ארבע שנים התרחש אירוע דומה, אז עם אולמרט עצמו. כאשר החלו החשדות נגדו לעלות ולצוף, הדרישה הכמעט מיידית ממנו היתה להתפטר מתפקידו. אולמרט היה הגון מספיק כדי לעשות זאת, תכונה נדירה במציאות בה אנו חיים. עכשיו עומד לדור באותו המבחן.
יש במשחק האשמה הקולקטיבי אמת עמוקה מאוד. במציאות המודרנית, בה כל אדם דואג בעיקר לעצמו ואינו מתחשב במציאות מסביבו, ישנה דרישה הולכת וגוברת מאנשים – אישי ציבור ופרטיים – שייקחו אחריות על מעשיהם. בצד פוליטיקאים הנדרשים לנהל בכבוד ובהגינות את כספי הציבור, כך גם החברות המסחריות נדרשות להתחשב בציבור הצרכנים ולא רק לשאוב את כספו בכל דרך אפשרית. אלו שתי דוגמאות פופולאריות, אך לא היחידות.
עם זאת, ישנה אמת אחרת שכדאי להתייחס אליה. אנו ממהרים להאשים אחרים, ומקרה אולמרט איננו היחיד. כמה פעמים הייתם בטוחים שמישהו אמר עליכם משהו או עשה לכם משהו, ואז הבנתם שאין זה נכון? כמה פעמים אמרתם או עשיתם משהו, שמישהו אחר פירש אחרת לגמרי מהמציאות – וכעס עליכם?
המהירות בה אולמרט יצא אשם במשפט עוד בטרם התחיל היא מציאות מקובלת בישראל, בה רבים ממהרים להאשים אחרים מבלי לבדוק את המציאות לעומק. כל אחד מאיתנו מחזיק בדעה כיצד המציאות צריכה להתנהל ואיך אנשים צריכים להתנהג, וכאשר נדמה שזה לא קורה, אנו ממהרים לערוף ראשים. האם עכשיו ראשו של לדור מתבקש לרדת ממקומו במהירות רבה מדי?
המקרה של אולמרט בא ללמד צניעות. את משה לדור ופרקליטות המדינה, אבל גם את כולנו. רגע לפני שאנו מזדרזים לבוא לאחרים ולעצמנו בטענות, כדי לשמוע מה באמת התרחש ורק אז לקבוע מה נכון.
להסיר את מסך העשן
ההרחבה של הצו נגד עישון במקומות ציבוריים מטילה מגבלות נוספות על חייהם של מעשני סיגריות. אפשר למצוא היגיון בדרישה ממעשנים להתרחק מכניסה לבית חולים בעודם מעשנים, אך זה קשה יותר כאשר מדובר בעישון באולם אירועים. האם הזכות היחידה לנקות את הראש היא בעזרת אלכוהול?
סוגיית העישון היא סוגיה סבוכה, והאמת היא שכולם אומרים אמת. מצד אחד באים המעשנים ואומרים "זו ההתמכרות שלנו, אנו צריכים אותה, וזו זכותנו, כפי שזכותו של כל אחד להתמכר למה שהוא רוצה". מצד שני אומרים אחרים "תתמכרו, אבל לא על חשבוננו, עשו זאת בבית שלכם אבל לא לידנו".
מי צודק ומה נכון במציאות הזו, לא אני אקבע. עם זאת, ישנו דבר מה מעניין באיסור לעשן – הדבר מקביל ודומה במידת מה ל"דרישה" רוחנית בתקופתנו אנו, להסכים לראות את המציאות כפי שהיא. ללא מסכים, ללא הגנות, ללא הפרעות דוגמת עשן המטשטש את העיניים. השינויים המתרחשים בעולמנו מבקשים מאתנו לראות את האמת כפי שהיא, בין אם היא אישית ובין אם היא קולקטיבית, לקחת עליה אחריות ולא לברוח ממנה. בין אם אנו אולמרט מקרית הממשלה או גברת כהן מחדרה. עד כמה אנו מסכימים לעשות זאת, זו השאלה.
למצוא את אלוהים בחלקיקים
בשוויץ מתחילים לגלות את החלקיק האלוהי, זה שיוצר את המסה של היקום ואחראי במידה רבה על החיים של כולנו. אם תחקרו לעומק, תגלו כי הגילויים הפיזיקליים ביחס לאופן בו הדברים עובדים בשנים האחרונות – דוגמת פיזיקת הקוונטים – מאששת שוב ושוב תאוריות רוחניות שאנשים חיים לפיהן כבר אלפי שנים.
העובדה כי הרוח והמדע הולכים ומתחברים, מתמזגים לכדי אמת אחת, אינה מחלחלת דיה לתודעה של כולנו. ההפרדה בין רוח למדע, בין אלוהים לחומר, עדיין קיימת בתפיסה של רבים מאיתנו. הנכדים שלנו, ככל הנראה, יצחקו על הבורות שלנו ביחס לנושא. נראה שהם יגדלו לתוך מציאות בה קיומו של אלוהים יהיה דבר ברור ומובן לכל, מדענים, רבנים ומתקשרים כאחד.
בינתיים האמת ממשיכה להיות חמקמקה עבור מי שאינו מסכים ואינו מסוגל לראות אותה, וההפרדה הישנה בין רוח לחומר עדיין מתקיימת. זה אומר שיש לנו עוד דרך לעבור, לאן לגדול ומה ללמוד. אך העובדה כי האמיתות מתחילות לצאת לאור אומרת כי כבר עשינו דרך ארוכה ויפה.