ביום א' הקרוב נציין את ט' באב. כולנו יודעים שזה משהו שקשור לבית המקדש, ושבאותו יום חלק מ"בתי העינוגים" - כלומר מסעדות, פאבים וכו' - סגורים. אבל למה להתאבל על משהו שקרה לפני 2,000 שנה, ובעצם, על מה אנחנו מתאבלים בדיוק? מה היה בט' באב שעד היום לא שוכחים אותו?
"המשנה במסכת תענית מונה חמישה דברים שאירעו לאבותינו ביום ט' באב", אומר הרב מנשה בן פורת. "ראשית, נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ. כשבני ישראל הלכו במדבר סיני אחרי יציאת מצרים, הם שלחו מרגלים לתור את הארץ. מרגלים אלו הוציאו דיבה רעה על הארץ, בני ישראל הצטרפו אליהם ובכו על הרעה העומדת להתרחש להם כביכול בכניסה לארץ. אותו היום שהם בכו היה ט' באב, ואז ה' גזר על דור המדבר שלא ייכנסו לארץ, וימותו במדבר.
"שנית ושלישית, בית המקדש הראשון והשני חרבו שניהם בט' באב. רביעית, כ-52 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, פרץ בעיר ביתר מרד בר כוכבא, וביום ט' באב דוכא המרד. העיר נלכדה בידי הרומאים, ועל פי תיאור התלמוד, נרצחו בה מספר רב של אנשים, נשים וטף, עד שנוצר כעין נחל מדמם של הנרצחים. וחמישית, נחרשה העיר – הרומאים חרשו את העיר הקדושה ירושלים, ובנו במקומה את העיר הרומאית 'איליה קפיטולינה'".
זה היה נורא מזמן. למה להמשיך להתאבל, לצום וכו'?
"האבלות על החורבן מראה למעשה שלא אבדה תקוותנו, ושאנו עדיין מאמינים באמונה שלמה שאכן ייבנה המקדש, ונזכה לגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו בקרוב. מספרים שהמצביא הגדול נפוליאון סבב פעם ברחובות היהודים בתשעה באב, וראה שהיהודים יושבים על הקרקע ובוכים. הוא שאל לפשר הדבר, וענו לו: 'ליהודים היה פעם איזה בניין גדול ומקודש, והוא נחרב להם'. לשאלתו מתי אירע הדבר, ענו לו שזה אירע לפני למעלה מאלף וחמש מאות שנה. הוא התרגש כל כך ואמר: 'עם שבוכה כל כך הרבה זמן על חורבנו, אין ספק שיזכה לראות בתקומתו'".
אז הרעיון הוא רק להקים את בית המקדש מחדש, או שיש משמעות רוחנית נוספת?
"הרעיון הוא שהאבל נועד לתקן את אותם דברים שהביאו לחורבן. אם הם יכלו להביא את החורבן, אז בוודאי שהעוונות הללו גורמים גם עכשיו שלא ייבנה בית המקדש. צריכים להבין למה בכלל היה החורבן. הגמרא כותבת שבית המקדש נחרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו בית המקדש השני נחרב בעבור שנאת חינם. הגמרא במסכת נדרים אומרת שבית המקדש הראשון נחרב בעקבות ביטול תורה.
נשאלת השאלה - פעם אומרים עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, ופעם תולים זאת בביטול תורה. רבי משה אלשיך, שחי בזמנו של האר"י ז"ל, הסביר שכאשר בני ישראל לומדים תורה, זה עושה נחת רוח לקב"ה והוא מאוד שמח. זה כמו נגן שמנגן למלך וגורם לו נחת רוח ושמחה בנגינתו. אם בעם היו לומדים תורה בזמן בית המקדש הראשון, אז למרות שפיכות הדמים, העבודה הזרה וכו', התורה הייתה מחפה עליהם. אבל ברגע שלא הייתה להם גם התורה, לא נותר משהו שיחפה עליהם. גם היום, ברוך השם, מדינת ישראל שורדת ואפילו מצליחה. אנו מייחסים זאת ללומדי התורה, שבזכותם הקב"ה מחפה על עם ישראל".
בוכים על ההווה, לא על העבר
"האבל אינו רק על אובדן השלטון היהודי בארץ ישראל, אלא על אובדן בית המקדש", מוסיף הרב בנימין שמואלי. "אולם חשוב להדגיש שאין הבכי על צרה שאירעה לנו לפני 2,000 שנה. האבל הוא על החיסרון העצום שלנו היום. ניגע רק בשתי נקודות מתוך נקודות רבות נוספות שישנם לבאר את החיסרון העצום שלנו היום מכך שאין לנו בית מקדש.
"בית המקדש היה מקום השראת השכינה בעולם הזה, המקום שבו שכן בורא עולם בעולם הזה. כל מי שעלה לבית המקדש היה מרגיש את השראת השכינה שם, ואף היה רואה את הניסים הקבועים שהיו בבית המקדש, ומפורטים במשנה ה' פרק ה' במסכת אבות. על ידי ניסים אלו היה רואה את שליטת הבורא בעולם ואת אהבתו לעם ישראל. כל הדברים האלו היו מסייעים לבני ישראל להגיע לתכלית שלמענה נבראנו, והיא החיבור והדביקות של היהודי לבוראו גם בעולם הזה. כשחסרנו כל אלה התרחקנו מאלוהים. הכאב הזה לא יקהה עם השנים ולא ניתן להתרגל לחיים אחרים ללא ההתחברות שלנו עם הקב"ה.
"חורבן בית המקדש הוא גם הסיבה של אובדן הנבואה שהייתה שורה על צדיקי האומה הישראלית, שגם כן היוו למעשה חיבור בין הקב"ה לעם ישראל. כל מי שצרה פקדה אותו היה הולך לנביא ושואל 'למה פקדה אותי הצרה, מפני מה נגזר עלי עניין קשה זה?', והנביא היה משיב את הסיבה האמיתית הרוחנית לצרה שפקדה את האדם, שמצדו היה מתקן את חטאו והגזירה הייתה נמחקת ומתבטלת.
"כמו כן, לפני שהייתה נגזרת גזירה על עם ישראל, היה הנביא מתריע לעם על הגזירה עוד בטרם בואה, וישראל היו יכולים לתקן את מעשיהם ולמנוע את מימוש העונש. כיום, שאין לנו בית המקדש ואין לנו את השראת ה' בעולם הזה, הפסדנו את הנבואה ואנו מהלכים כעיוורים, ומנסים רק לנחש את הסיבות לגזירות הרעות הנוחתות עלינו. אין לנו את מי לשאול מה ה' חפץ מאיתנו כעת, ואנו רק יכולים לדעת באופן כללי ששיפור המעשים יביא עלינו טוב באופן כללי. על כן אנו בוכים ומתפללים ומתחננים לבורא שישיב את שכינתו כבראשונה, ויגאל אותנו גאולת עולמים. כך נשוב להתחבר אליו ולעבדו באמת".
>> לתשובת השבוע שעבר: האם מי שלא עשה ברית מילה הוא יהודי?
>> לכל תשובות השבוע הקודמות
>> כניסת השבת