פרשת שמיני מתחילה בתיאור החגיגה הגדולה בעת חנוכת המשכן במדבר סיני. בני ישראל חוגגים את השראת השכינה בישראל. אך באמצע הטקסים המרגשים נכנסים למשכן בני אהרן הכהן הגדול, נדב ואביהו, ומקריבים "אש זרה" לפני ה'. הם נשרפים במקום וטרגדיה נוראה אופפת את מי שנמצא במרכזן של החגיגות – אהרן הכהן הגדול.
איך מגיב האב האבל? הוא משתתק לרגע בכאבו, "וידום אהרן", אך מיד מתעשת וממשיך בתפקידו ככהן גדול. ממנהיגים העוברים רגעים אישיים קשים אך צריכים להמשיך בתפקידם, נדרשים כוחות גדולים.
המסר הזה של יכולת התפקוד גם במצבים קשים נמצא גם בפרשה השנייה שנקרא השבת, הלא היא פרשת "פרה אדומה". פרשה זו נקראת בתקופה שלפני חג הפסח, שבו צריכים בני ישראל להיות טהורים, והיא מלמדת על התהליך של הטהרה מטומאת המת. היציאה מן האבל העמוק אל החיים היא תהליך - נדרש זמן של הפנמה והשלמה עם המוות והאובדן ולאחריו חזרה אל החיים.
היהדות אינה מקדשת את המוות אך גם אינה מדחיקה אותו. היא דורשת מן האדם לעבור תהליך של אבל שבסופו חיים שאותם צריך לקדש.
ד"ח נח חיות, מנהל מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, וד"ר אריאל פיקאר, תוכנית בארי מכון הרטמן, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל