את חברת הכנסת מירי רגב מ"הליכוד ביתנו" אנחנו מכירים עוד מתפקידה כדוברת צה"ל בתקופת ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. היא שימשה גם כצנזורית הצבאית הראשית לפני שעברה מהקריירה הצבאית לזירה הפוליטית, וכבר שם יצא לה שם של פרובוקטורית מקצועית. רגב, שממלאת תפקיד של יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת הנוכחית, רגילה להיות בכותרות ולעורר מהומות בהתבטאויות שנויות במחלוקת ששמות אותה במרכז תשומת הלב: היא כינתה את המסתננים "סרטן בגוף שלנו", רבה עם מנהיגת המחאה החברתית בקיץ 2011 דפני ליף ודרשה ממנה לפנות אליה כ"חברת הכנסת רגב", כינתה את הבעלים של מקדונלדס תבוסתן בגלל ההחלטה לא לפתוח סניף של הרשת באריאל - ואף הצהירה ש"יש דברים שהציבור לא צריך לדעת", בהקשר לפרשיית אסיר x השני. האישה שקראה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל "שקשוקה" ונופפה בדגל ישראל בצעקות "כפיים" לא זכתה רק לחיקוי ב"ארץ נהדרת", אלא לתשומת לב ציבורית גדולה. איך נראה עולם הרוח שלה? אולי תופתעו.
יש אלוהים?
"ברור. זה משהו שתמיד ידעתי. אני פונה אליו, מדברת איתו כמעט בכל יום. כשרע לי אני מבקשת עזרה, כשכואב אני מבקשת שהכאב יעבור ואני מודה לו על מה שיש. אני מתפללת בכל בוקר, קוראת תהילים, אומרת מודה אני, שמע ישראל בכל ערב. אני מאוד יהודיה ברמה הזו של האמונה וזה חשוב לי מאוד לשמור על העם היהודי, על המשפחה היהודית, על המסורת היהודית".
מתי את מאבדת אמונה?
"אם יש רגע כזה אני מיד מתעשתת ומאמינה שבכל דבר שקורה לי אני צריכה למצוא את הטוב, שכל דבר קורה לי כדי להפוך אותי לאדם טוב יותר, כדי להפוך אותי לאדם עם רגישות, עם חמלה, עם צניעות. לזכור ללמוד מכל דבר שקורה לי. אני מאמינה שדברים לא קורים סתם - אני תלמידת ימימה".
מה זה ימימה, למי שלא יודע?
"שיטת ימימה זה לימוד של גברים לחוד ונשים לחוד, זו תורה שמדברת על כך שאדם צריך לקבל ולהודות על מה שקורה לו ולהשתדל לשנות לפעם הבאה. זו תורה שלמה, אבל הפשטות שלה היא היופי שלה: בעצם היא מחברת אותך מאוד לאמת שלך. אני הולכת כל שבוע לקבוצת לימוד ואני שם כבר 5 שנים. זה משהו שמחבר אותנו לאמת שלנו, לאמונה שלנו, ליכולת שלנו לקבל דברים בלי לריב איתם כל הזמן ובלי לשפוט אותם כל הזמן. צריך להפסיק להכות את עצמנו כל הזמן וכפרפקציוניסטית אני קשה עם עצמי, שופטת את עצמי, רוצה שהכל יקרה כמו שצריך. האמונה מלמדת אותי שכל מה שקורה לי בדרך זה דברים שבאמצעותם אני אגדל ובעזרתם אבין דברים שאני לא הבנתי".
איפה הבית שלך?
"בבית שלי. אני מאוד אוהבת את הסלון שלי, את הצבעוניות שלו עם הנרות שיש לי בו, את האותנטיות שיש בו, את הירוק שרואים מהחלון. בית זה המקום בו לכל המשפחה נוח. זה המקום בו אפשר לבכות ולצחוק ולכעוס, מקום שהילדים מרגישים שיש להם את הפינה שלהם, את הביחד. מקום שאת מרגישה שאת לא מאוימת בו, שאת מרגישה כיף ושמח".
הבית חייב להיות בארץ ישראל?
"איפה שבן אדם מרגיש בבית – שם זה הבית שלו, ואני מרגישה בבית בפינה שלי, בבית שלי פה. גם כשאני מטיילת למקומות אחרים אני מתגעגעת למדינה, לבית, למזוזה, לדרך בה ריהטתי את הבית, לבלגן של כל אחד מהילדים. זה נותן לי ביטחון".
איך נראית השבת שלך?
"שבת מבחינתי זה יום מיוחד. בערב שישי יש את הדלקת הנרות, ארוחת השבת, קידוש, אנחנו שרים ביחד, יש ארוחה משפתית עם הילדים וגם משחק בו כל אחד שולף קלף ומעביר אותו, ודרך הקלף מספר מה היה לו השבוע, מה עבר עליו. חשוב לי שלילדים שלי יהיה זיכרון של הריח של הבית בשבת, כמו שאני זוכרת את הריח של הבית של ההורים שלי בקרית גת בשבת, את הבנות עם האבועגילה, את המים של הנקיונות, את הבישולים. אני מבשלת בשישי תפריט קבוע – חייב להיות שם עוף! פעם אמא שלי אמרה שלילדים שלי יהיו כנפיים מרוב שאני מכינה עוף. יש גם תפוחי אדמה וגם דגים חריפים אם אני מחליטה להשקיע. יש כרובית בתנור, סלטים, אני אופה לחם מדי פעם. אני מאוד נהנית לבשל. בשבת בבוקר, אם אני הולכת לים אני קמה מוקדם ואז עושה הליכה ויושבת עם חברה לקפה, אבל יש שבתות בהן אני מרגישה עייפה ואז מתחילה את היום טיפה יותר מאוחר".
יש לך קמע? אמונה טפלה?
"אם אני רואה חתול שחור מיד אני יורקת! אם אני שומעת משהו רע או מחשבות רעות אני אומרת "בטל ומבוטל”, אני הולכת עם מגן דוד וזה שומר עליי, מדליקה נרות כשאני מרגישה רע וגם כשאני מרגישה טוב כדי להודות. אני הולכת לקברי צדיקים, יש לי תהילים תמיד איתי בתיק. מה שכן, אני משתדלת לא להיקשר לדבר. זה לא נכון להיקשר לחפץ".
מתי השתנו לך החיים?
"החיים שלי השתנו מהרגע שנולדו ילדיי. כשזה קורה את פחות פנויה להתעסק רק עם עצמך ואת מבינה מה היא אחריות ואיך את מחלקת את הזמן בין דברים שאת פחות אוהבת לעשות לדברים שאת יותר אוהבת לעשות. מרגע שיש לך משפחה נוצר מצב בו את זו שהם זקוקים לה - אני צריכה להיות שם בשבילם. זה משנה את החיים - בהרבה דברים לטובה".
היה רגע בו הבנת שאת צריכה לעשות שינוי?
"הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי, אבל זה לא קרה באיזה רגע מכונן. עברתי שינוי שגרם לי ללכת עם האמת שאני מרגישה. לומר אותה בקול גם אם היא לא פופולארית וגם אם יצביעו עליי, ועם הזמן למדתי שאני שלמה עם עצמי, ושכשאני אומרת דברים מתוך הלב הם ייכנסו אל תוך הלב".
מי האיש שהכי השפיע עליך?
"אין מישהו אחד כזה ספציפי, יש הרבה אנשים לאורך הדרך, מהצבא בעיקר. אבל דווקא אמא שלי, עם היכולת שלה לקבל דברים, לסלוח, לתת - עם הזמן אני רואה שהיא הדמות שהכי משפיעה עליי".
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"לרפא את עצמי ואת הסביבה שלי".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"אולי להיות פחות טוטאלית. אני מתמסרת מדי לעבודה בכל מה שאני עושה. הייתי רוצה לדעת לפנות זמן גם לדברים אחרים: למשפחה, לעצמי, לחברות שלי, להיות מדי פעם בשקט בלי הטלפון עליי, בלי הלחץ שאם את לא עונה לטלפון יהיה מישהו כועס בקו השני. זה קשה כי כנציג ציבור אתה צריך לתת פתרונות כל הזמן וזה מעייף".
היית בעבודות עם זמינות גבוהה גם בצבא. את יכולה לנסות להיזכר כמה שנים את כבר עם הטלפון עליך 24/7?
"נכון, אני בתפקידים כאלה כבר שנים, שנים. כנראה שאני אוהבת את זה. מגיל 18 כשהתגייסתי לצבא אני זמינה כל הזמן, עם הטלפון עליי".
מה היית בגלגול הקודם?
"גלגול קודם? אין לי מושג מה הייתי, אבל אין ספק שהגעתי לגלגול הזה כדי לתקן כמה דברים, ואני מקווה שאחרי שאתקן בגלגול הזה - בגלגול הבא אהיה במקום אחר. כולנו מגיעים לעולם כדי לעשות דברים בצורה אחרת. כדי להיפרד מהאגו, כדי להשאיר משהו אחרינו למען דברים שמאמינים בהם, ואני מאמינה שיש לנו תפקיד בחיים. אנחנו לא פה רק כדי להרוויח כסף או לעשות חיים או לטוס לחו"ל - אלא לעשות למען עם ישראל, החברה הישראלית וארץ ישראל. אני מאמינה בזה בכל לבי ומוכנה לשלם מחירים כדי להיות בתפקיד שאני נמצאת בו".
אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"בריאות לי ולמשפחה שלי, לילדים שלי. בריאות ושמחה. אלו דברים שהייתי רוצה בשביל כולם. כשאדם בריא ועושה דברים בשמחה, אין משהו שיכול לעמוד בפני זה".
>> שאלון רוח עם זאב רווח: "הבית שלי הוא במיטה עם אשתי"
>> לכל כתבות המגזין