"זה כל הדבר הזה שאנחנו חיים למענו, באמצעותו, בשבילו, שממנו אנחנו באים ואליו אנחנו הולכים. הגוף – שזה ההפך של הרוח – הוא רק כלי".
למה חזרת בשאלה?
"זה היה תהליך ארוך, שאלות ששאלתי את עצמי על בסיס יומי – מה יותר חשוב, המצוות או המידות. כל פעם ששאלתי את עצמי את השאלה הזו, התשובה הייתה שהמידות הן הדבר החשוב. לא סתם אלוהים ציווה ואמר שמצוות בין אדם לחברו חשובות יותר מאשר בין אדם למקום, שזה בין אדם לאלוהים. בסופו של דבר האופן בו אתה מתנהל כאדם מול הבריות האחרות, זה האופן שעל פיו אלוהים שופט".
תמורת איזה סכום תסכימי להמיר את דתך?
"אין סכום כזה – לא בגלל שאני לא מוכנה להמיר את דתי, אלא מפני שאין דת בעולם שאפשר לרכוש אותה בכסף, ואני אומרת זה בתור מישהי שחיה 37 שנים כאישה דתייה. זה הנכס הכי גדול שאדם יכול לרכוש לעצמו ללא כסף".
איך נראית השבת שלך?
"יש לי שני סוגי שבתות: כשהילדות שלי אצל האבא הביולוגי שלהן זו שבת חילונית, שבת של קפה, חברים, עיתונים, סיגריות, מוזיקה, חברים ונסיעות. כשהילדות איתי זו שבת דתית. אני אמנם לא דתייה אבל מגדלת ילדות דתיות. אני אוהבת את זה וחיה בשלום עם זה שהן לומדות בבתי ספר דתיים".
יש לך קמע או אמונות טפלות?
"כלום. אני בזה ללוחשי לחשים, מנחשי עתידות, קוראות בקפה, רבנים. אצלי בבית אפילו לא מנשקים מזוזה, וזה בית דתי; הילדות שלי לומדות בביה"ס דתי וחיות אורח חיים כזה".
מתי השתנו לך החיים?
"החיים השתנו לי המון פעמים, זה לא היה שינוי אחד. חוץ מהחזרה בשאלה, החיים השתנו לי גם כשילדתי בפעם הראשונה, כשהחלטתי לעזוב את ההוראה ולהיות עיתונאית, כשהחלטתי להתגרש, וכשהתחתנתי עם אלמן פלוס שני ילדים ונהיו לי פתאום חמישה ילדים. כל התחנות האלו סימלו שינויים דרמטיים".
למה עזבת את מקצוע ההוראה?
"בעיניי חינוך זה אחד המקצועות הכי רוחניים, מקצוע שבא מהנשמה. עזבתי כי הנשמה שלי הייתה כל כולה בזה והרגשתי שאני חייבת גם משהו לעצמי. כשעובדים עם בני נוער אי אפשר שלא לחוות אותם ולהזדהות עם הקושי והכאב שלהם, וזה תבע ממני המון. בסוף החלטתי שדי, אני לא יכולה לראות אותם מסיימים כיתה י"ב כל פעם והולכים לי, הרגשתי שגם אני רוצה ללכת לדרכי".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה לשנות את סובלנות היתר שאני מגלה כלפי אנשים שלא מגיעה להם סובלנות – עיין ערך פרידה הכט. במסגרת העבודה שלי כעיתונאית התרגלתי לא לשפוט אנשים על הבחירות שלהם. גם אם אני מראיינת פדופיל או רוצח, התפקיד שלי מחייב אותי להקשיב ולהכיל מבלי לשפוט. מהבחינה הזו אני חושבת שאני נותנת קצת יותר מדי קרדיט לאנשים. והתכונה השנייה שהייתי משנה היא הפתיל הקצר שיש לי כלפי טיפשות ורדידות".
מי האיש שהכי השפיע עלייך?
"אבא שלי הוא בנאדם שאני מגלה כל יום מחדש. הוא עלה בגיל 17 ממרוקו כראש המשפחה, כי ה'סלקציה' במרוקו לא אפשרה לאבא שלו להיות ראש משפחה – הוא היה כבר 'זקן' בן 40. לפני חצי שנה הודעתי לו שאני כבר לא דתייה, והוא קיבל את הבשורה - שהיא באמת אחת הלא פשוטות בחייו - באופן הכי אצילי ומכיל ומקבל. הוא איש אציל נפש".
איזה ספר, סרט או דיסק מעורר בך השראה?
"'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז, שהוא בעיניי הספר הישראלי הטוב בכל הזמנים. הבחירה בדיסק קשה, אבל אני בוחרת ב'כמו צמח בר' של חוה אלברשטיין, וב-Goodbye Yellow Brick Road של אלטון ג'ון".
איזה מקצוע היית בוחרת במקום העיסוק הנוכחי שלך?
"סופרת של ספרי פרוזה".
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"היכולת להאמין בדברים שאני לא רואה אותם, לא ממששת, לא מריחה ולא מרגישה אותם. בגלל שעד לפני ארבע שנים הייתי דתייה, אני באמת מקנאה באנשים שמסוגלים להאמין בדברים שהם לא פיזיים ומוחשיים".
איך את משפרת את מצב הרוח ברגע שפל?
"נותנת לילדים שלי להצחיק אותי, שותה קפה עם הבעל, מרימה טלפון לחברה הטובה שלי ליסה, או שאני נוסעת לבית שאן".
אם היית יכולה לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"שישחרר אותי פעם אחד ולתמיד מהפחד ממנו. מה אני אעשה, אני מפחדת ממנו, התרגלתי לפחד".