לוסי דובינצ'יק, הילדה הבלתי נשכחת מ"קלרה הקדושה" היא כבר אישה בת 30, אמא מסורה לילדה בת 6 בשם אלמה ושחקנית שחצתה את הקווים גם לתפקיד המפיקה. בהצגה החדשה שלה "וואסה" בתיאטרון גשר, תוכלו לראות אותה בתפקיד של ילדה תמימה וטובת לב על הספקטרום, אבל היא מגלה לנו שבחיים היא לא בדיוק כזו, שאלוהים מסנן את השיחות שלה וחושפת מהו שמה האמיתי.
את אדם רוחני?
"אני משתדלת להיות ואני חושבת שבסך הכל התשובה היא כן. יש בי גם צד חומרני או נהנתני, אבל למרות שאני לא משתייכת לדת אני תמיד אוהבת להתפלסף ואנשים תמיד אומרים שיש לי ראש של מישהי ממאה שערים, במובן של תפיסת החיים. למשל, הפלה לא באה בחשבון מבחינתי, ואני אומרת את זה מבלי לשפוט. אני תופסת את זה כמשהו אלוהי. רוח זה אחד הדברים שאני משתדלת ללמוד עם השנים. זה אחד הכוחות הכי חזקים שיש, זה נותן משמעות, מחזק אותך כבן אדם ומעניק לך את היכולת לעבור מהמורות".
מה אומרת לך המילה "רוח"?
"אלוהים, אהבה, מחשבה. כל מה שלא גשמי, בהמי, חייתי, ארצי. הרוח היא האינטואיציה, התחושה של טוב ורע. הדעת".
את מתחברת לזרם רוחני כלשהו?
"לא ממש. אני מאוד אוהבת יהדות וגם יצא לי להיות בהודו אז אני חובבת את תפיסת העולם שלהם שם, את קבלת החיים, מהבחינה הזו שזה אחד המקומות הכי מפותחים רוחנית ואת יכולה לראות קבצנים שאין להם איפה לגור – והם פשוט מאושרים".
מי האיש שהכי השפיע עליך?
"אני מרגישה שאלמה הכי השפיעה עליי. היא שינתה אותי: היא ילדה חזקה עם המון אהבה ואני מוצאת את עצמי עושה דברים שלא דמיינתי. דרכה גיליתי יכולת נתינה שלא ידעתי שקיימת בי, כזו שבאה מכל הלב ושמוכנה לוותר באמת. היא גרמה לי להרגיש נחוצה בפעם הראשונה בחיי והבנתי שזה מהותי שאהיה בסדר. אם פעם אמרתי לעצמי 'בסדר, אני אחיה', הים אני רוצה להגיע לגיל 100 וגם 120 כדי להיות שם בשבילה. חוץ מזה, אני הייתי מהאנשים האלה שאי אפשר היה להעיר: היית מרימה אותי, מנגנת לי עם טרומבון באוזן – כלום לא היה מעיר אותי, אבל ממנה אני מתעוררת".
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"כל אחד היה רוצה כוחות על טבעיים, אבל כשאני חושבת על זה, יש משהו כל כך קסום בידיעה שלא אתה מחליט על הכל ואת זה לא הייתי מחליפה. הנפת השרביט וקבלה של דברים בקלות מנוגדת לגדילה שלנו כבני אדם. כשהסתכלתי, ראיתי שכל נקודה בה הרגשתי אומללה אי פעם היתה בעצם מזל – שטוב שהדברים קרו ככה. מה שאת יכולה להשיג בעולם הזה אלו דברים שנמחקים. ההתמודדות היא הדבר הרוחני החשוב, החיים נותנים לך את האפשרות להשתנות לטובה או לגדול, כל הקשיים הם הנקודות לגדול".
איפה הבית שלך (איפה אתה מרגיש בבית)?
"אני בן אדם שמרגיש בבית בכל מקום, אני מתרגלת מהר ואין לי מיליון חפצים או הרגלים. מה שכן, אני מרגישה שהארץ היא הבית שלי ואחרי תקופה בחו"ל אני מרגישה צורך לחזור הביתה. ישראל היא בית".
יש אלוהים?
"חד וחלק כן. אני לא חושבת שזה אלוהים כמו שהדתות רואות אותו. אני לא חושבת על איש עם זקן אלא על משהו שהרגשתי תמיד. אני לא יודעת איך לקרוא לו, אבל אין לי ספק שיש משהו חזק יותר מבן אדם. אני גם מאמינה שאם אדם עושה טוב הוא מקבל טוב ושאם הוא רע הוא מקבל עונש – זה לא חייב להיות מיד, אבל זה קורה".
מתי לאחרונה היה לך דיבור עם אלוהים?
"בדיוק לפני שעתיים דיברנו, דיבור צפוף מאוד. אני מדברת איתו כל יום והאמת היא שזה יותר מונולוגים. אני חושבת שאולי אני אחת מאלה שכשהיא מצלצלת כתוב לו "לא לענות! לסנן!", לי הוא לא עונה".
מתי את מאבדת אמונה?
"זה בחיים לא קרה לי. קרו לי המון דברים, איבדתי המון דברים וכיוונים אבל לא את האמונה. לא היה רגע של פקפוק".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"יש הרבה תכונות לא טובות, אבל לאחרונה אני מנסה להסתכל על עצמי ולא לשנות תכונה, אלא ללמוד להשתמש בה לטובה. אני מאמינה שבן אדם נולד עם אופי מסוים ושהוא לא באמת יכול לשנות אותו. אולי הוא ילמד להסתיר אותו, אבל הוא לא ישתנה: מים יכולים להפוך לקרח או להתאדות, אבל הם לא יכולים להפוך לאש.
אני מנסה לקחת את מה שיש בי ולהביא את התכונות הלא טובות למקומות בהם הן יסייעו ויהפכו למועילות. אני אדם נורא נהנתן, למשל, שזו לא תכונה נעלה במיוחד, אבל אם אקח את זה לכיוון של משחק – זה יכול לתרום. אני גם אדם אובססיבי ואם אני רוצה לדעת משהו – אני אגלה אותו, אני לא יודעת לקבל לא. זו תכונה שלילית, אבל כשאני לוקחת את זה להפקה, משהו שהתחלתי לעשות בשנים האחרונות – אז מסתבר שזו תכונה מצוינת".
מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקחת?
"אני מניחה שהייתי מסכימה לדבר כזה – לא כרגע כי אלמה עוד קטנה, אבל עוד 10 שנים לסדר את המשפחה שלי לכל החיים – למה לא? מה גם שאני לא תופסת את הזמן כדבר הרה גורל וקשרים, בעיקר קשר עם המשפחה הוא לא משהו שידהה עם הזמן".
איך נראית השבת שלך?
"האמת שעד הולדתה של אלמה יום שבת היה יום שאני משלימה בו שעות שינה, ובערב, תמיד – אז והיום, יש לי הצגות. מאז שאלמה נולדה זה הפך ליום משפחתי כי אחותי בת ה-12 מצטרפת אלינו וכל היום הופך לאטרקציות לילדות: לונה פארק, סירה בפארק הירקון – משבע בבוקר אני על הרגלים".
מתי השתנו לך החיים?
"היו לי הרבה תחנות של שינוי בחיים. אני בת 30 והספקתי ללכת בשישה מסלולים שונים, כל אחד מהם היה מוביל אותי למקום אחר אבל אני בוחרת להשתנות פעם אחר פעם. השינוי הכי חשוב של החיים שלי, ללא ספק, הוא אלמה – לא הרגע בו היא נולדה, אלא ההבנה שאת השתנית לאורך הזמן".
מי המורה הרוחני שלך?
"הרבה אנשים, אבל ניסן נתיב הוא דמות קריטית בחיים שלי. הוא היה אדם מאוד רוחני ואם יש משהו שלמדתי ממנו זה עיקרון עליו הוא שם דגש גדול: לזרום עם העולם אבל להישאר את. את צריכה להישאר אינדיבידואל - אבל גם להשתנות עם רוח התקופה".
בהצגה "וואסה" את משחקת נערה שמחזיקה בטוב גם למי שעושה לה רע – את גם כזו? "לא בדיוק. לודמילה, הדמות שאני משחקת – וגם השם האמיתי שלי..."
קוראים לך לודמילה?
"לודמילה אלכסנדובנה דובינצ'יק! אף אחד בתיאטרון גשר לא ידע את זה וכשהם הביאו לי את המחזה נדהמתי כי זה השם שלי והם היו בשוק. המשמעות של השם היא "נחמדה לאנשים" וזה בדיוק המהות של הדמות הזו: יש לה לב טוב וגם כשמישהו עושה משהו רע, היא מוצאת לזה צידוק כאילו היתה לו כוונה טובה. היא תגמול טובה גם למי שעשה לה רע. אני התקלקלתי בהמון מובנים, יש לי אגו, יש כבוד והמפגש עם הדמות הזו מלמד אותי המון. היא כל הזמן חיובית, ואני פתאום, בחזרות, מבינה איזה קונטרסט יש ביני לבינה ומנסה ללמוד. העניין הוא שההתנהגות הזו היא לא משהו שאת יכולה לזייף – היא חייבת לבוא מבפנים".
יש לך קמע? אמונה טפלה?
"אין לי אמונות טפלות ואין איזה קמע משמעותי. אני בעיקר מתפללת, בתפילה אישית לא בסידור. אני מרגישה שאם לא התפללתי שאהיה אדם יותר טוב או שאלמה תהיה בסדר אז יכול להיות רע ומר. זה קצת כמו לכוון כלי נגינה מבחינתי".
מה היית בגלגול הקודם?
"יש לי תחושה חזקה שהייתי בשואה, לא סגורה על איזה צד, אבל אני תמיד מרגישה ככה. ובגלגול אחר לחלוטין: הייתי חתולה".