בגיל 13.5 בערך, ניסים (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) החל להבין כי הוא נמשך לגברים. "לאט לאט אתה שם לב לעובדה שאתה מסתכל ומתעניין בגברים, נמשך אליהם, חושק בהם. ההבנה הגיעה יום אחד, כשראיתי תמונה בחנות של שני גברים מתחבקים והרגשתי שאני רוצה להיות במקומם". התהליך הזה מוכר לגברים רבים בישראל. ההתמודדות לעולם מורכבת, כל אחד בהתאם למשפחה בה נולד ולסביבה בה גדל, אך כאשר מדובר בבחור דתי, ההתמודדות קשה הרבה יותר.
"שידכו לי בחורות עם נכות פיזית שיתאימו לי"
ניסים, היום בן 21, מעיד על עצמו כמי שנמצא "עמוק בארון". בשבע וחצי השנים שחלפו מאז אותה התובנה, הוא עבר מסע ייסורים של ממש. לפני כארבע שנים הוא החל לפנות לרבנים ולמקובלים כדי לנסות לשנות את המשיכה המינית שלו. "אמרו לי שאני צריך להרבות בתפילות, לקרוא תהילים ובקשות, ולעשות כל מיני פעולות כדי לא לתת למשיכה שלי לגברים לקבל ביטוי. הייתי אפילו בהתבודדויות", הוא מספר.
לאחר שכל זה לא עזר, הוא פנה לארגון עצת נפש, העוזר להומואים דתיים להפוך לסטרייטים. "שוחחתי עם אנשים, שמעתי הרבה מילים שחיממו לי את הלב ונטעו בי תקווה שהשינוי אפשרי אם רק ארצה בו. לטענתם כל מי שפנה אליהם ורצה להשתנות - הצליח". הם הפנו אותו למטפל בירושלים שגבה ממנו 350 ש"ח ל-45 דקות, סך הכל 15 מפגשים, כדי לעזור לו להפוך לסטרייט. זה לא עזר.
"ניסיתי במקביל מדי פעם בפעם לצאת לשידוכים שסידרו לי המשפחה או רבנים. היו רבנים ששידכו לי בחורות עם נכות פיזית כדי להתאים אותי אליה. זה הרתיח אותי עד מאד". בהמשך הוא פנה לפסיכולוג דתי, שבסוף נואש מלשנות את הנטייה המינית של ניסים וטען שיש לו בעיה ערכית שגורמת לעקשנות המינית שלו.
השינוי התחיל לפני מספר חודשים, אז הגיע ניסים אל ארגון הו"ד, העוזר להומואים דתיים לקבל את עצמם. הוא שוחח עם הרב רון יוסף, רב אורתודוכסי והומו, שלדבריו עזר לו מאוד. "הרגשתי שכבר לא בא לי להיות בעולם המצוות, לא היה לי חשק להתפלל או להניח תפילין, רציתי לברוח מעצמי ומחיי. תודה לקב"ה שגרם לשיחות האלו איתו, כי הרגשתי שהנה יש מי שמבין אותי, שיודע לדבר איתי על מה שקשה וגם לחזק אותי. אני עדיין לא יודע מה יהיה בסוף הדרך, אבל טוב לי עכשיו הרבה יותר. חזרתי להרגיש שאני בן של הקב"ה ושאני יכול להיות שומר תורה ומצוות ולחיות כמו כולם, גם אם בסופו של יום אשלים עם הנטייה סופית ואספר לכולם".
מה דפוק בי?
הבעיה העיקרית של הומואים דתיים טמונה בפסוק אחד, האוסר על קיום משכב זכר (לכן מצבן של לסביות יותר פשוט), אומר הרב רון יוסף, שעד גיל 21 היה "החילוני הכי דתי שיש", ורק בהמשך חזר בתשובה מלאה. "לאורך כל ההיסטוריה המשוואה הייתה הומוסקסואליות=משכב זכר. לא הייתה הפרדה בין נטייה למעשה, וההומוסקסואליות נתפסה כיחסי מין הבאים מתוך תאווה בלבד". בהתאם, בתנ"ך משתמשים במילה "תועבה" כדי לתאר משכב זכר, בין השאר משום שקיומם של הומואים דתיים מערער על אחת המצוות החשובות ביהדות – מצוות פרו ורבו.
עד לפני מספר שנים, דתיים שהבינו כי הם הומואים חשבו שעליהם לבחור בין המשיכה המינית לבין האמונה. "זה הופך למשהו שמערער את האמונה, ההתמודדות שלך עם 'למה אלוהים עשה לי את זה', 'מה דפוק בי' ו'למה זה מגיע לי'. השאלה הבסיסית ששאלתי כמעט את כל הרבנים היא האם מבחינה הלכתית הנטייה עצמה אסורה. כל התשובות, גם אצל המחמיר בפוסקי ההלכה, היא שעצם קיומה של הנטייה אינו אסור. אנו יודעים לפי הגמרא שאין איסור איחוד בין שני גברים, וקידושין חד מיניים הם טאבו מוחלט מבחינה הלכתית וחברתית. אבל מלבד זאת אין שום הלכות מפורטות".
ומה לגבי פרו ורבו?
"ההלכה אומרת שלגבר אסור להתחתן עם אישה אם הוא לא אוהב אותה ולא נמשך אליה. אם אין לי משיכה לנשים אני לא יכול לקיים את המצווה".
אלפי פניות בשנה
מי שחושב שמדובר במקרים נדירים בחברה הדתית, צפוי להתבדות. בשנים 2009-2011 קיבל ארגון הו"ד 4,670 פניות. 291 מהם, אגב, היו בטיפולי המרה לשינוי הנטייה המינית שלהם, שאצל 126 מהם נמשכו מעל 5 שנים. זה לא מפתיע, כי 70% מהפונים הם מהציונות הדתית, וככל שהאמונה קיצונית יותר כך מספר הפניות קטן. בהתאם, רק 7% מהפונים הם חסידים. "הציונות הדתית יותר פתוחה", מסביר הרב יוסף. "אבל כמות החרדים והחסידים שפנו אלינו היא כמות מאוד גדולה שלא ציפינו לה. היום רבנים חרדיים מנהלים איתי שיח מאחורי הקלעים".
אחד הביטויים להצלחה של הו"ד הוא אוריה, תלמיד ישיבת הסדר בן 22. החברים יודעים כבר, גם בני המשפחה הקרובה והרחוקה. הוא התחיל לדבר על הנושא לראשונה בגיל 19 עם הרב שלו, שלהפתעתו עודד אותו על החשיפה ונתן לו תחושה טובה. כאשר פנה להו"ד הוא קיבל תמיכה ומענה לשאלות שהטרידו אותו, עד שסיפר להורים לפני חודשים ספורים. "בהתחלה הם היו בהלם, אבל הם לא היו ממש מופתעים כי הם הרגישו וראו שמשהו הציק לי במשך השנים. אחרי כמה שבועות חזרנו לשגרה והיום הם מקבלים את זה. הדבר הכי חשוב הוא שהם קיבלו את זה שאני יודע מה אני עושה, שזה לא מתוך בלבול וחוסר בטחון. הם מתכוננים לעתיד שבו יהיה לי בן זוג, והם יקבלו את זה.
"אין ספק שיש היום יותר פתיחות בחברה הדתית. יש יותר ידע, וככל שמכירים יותר הומואים דתיים ושומעים על זה, מהר מאוד מבינים שזו אופציה. עולות שאלות אבל זה לא הרה גורל. אפשר לעשות דיון רגוע ותרבותי, לשאול שאלות ולהחליט דברים, ואין צורך לשמור יותר מדי מתחת לשולחן".
וחי הומו עם לסבית?
והנה, השבוע שמענו על פתרון מקורי לבעיה הפרקטית של מציאת זוגיות. כמוך, ארגון להומואים דתיים אורתודוקסים, השיק את "אנחנו" - מיזם שידוכין המשדך בין הומואים שומרי מצוות ללסביות שומרות מצוות. הרעיון הוא לאפשר לבעלי נטייה חד מינית למצוא בן זוג למטרות הקמת משפחה והולדת ילדים.
לדברי הארגון, לסביות והומואים דתיים נאלצים כיום ברוב המקרים לוותר על הקמת משפחה, או לחילופין להיכנס לזוגיות הטרוסקסואלית תוך הסתרת האמת מבן הזוג. הארגון חבר לרב ארלה הראל, לשעבר ראש ישיבת שילה וכיום מלמד בישיבת אלון מורה. הרב הראל כבר שידך בשנים האחרונות בצורה זו עשרות צעירים. 12 מהשידוכים שביצע הסתיימו בחתונה, והזוג ה-13 בדרך.
לדברי הארגון, את המיזם מלווים מימיו הראשונים הרבנים הבכירים ביותר בציונות הדתית, ביניהם הרב חיים דרוקמן – ראש ישיבת אור עציון ויו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא, הרב יעקב אריאל – הרב הראשי של רמת גן ונשיא רבני צֹהר, הרב מנחם בורשטין – ראש מכון פוע"ה המייעץ למיזם בסוגיות הקשורות לענייני פוריות והלכה. כמו כן, המיזם זכה לתמיכתם של רבנים רבים, ובהם הרב יובל שרלו – ר"י פתח תקווה ומרבני צֹהר, הרב אליקים לבנון – ר"י אלון מורה ורב השומרון, הרב רא"ם הכהן – ר"י עתניאל, הרב יחיאל פאוסט – תלמיד של הרב מרדכי אליהו, לשעבר ראש ישיבת מורשת יעקב, ועוד.
לרב רון יוסף הסתייגויות מהרעיון: "יש בשידוכין כאלה הגיון תיאורטי מסוים, וזה הרבה פחות גרוע מטיפולי המרה או פתרונות קסם אחרים שהוכח שלא עובדים. אבל לדעתי עדיין מדובר באפשרות שלרוב היא 'היאחזות בנורמליות' גרידא במקום ניסיון ליצירת קשר אמיתי ואוהב שיחזיק מעמד לאורך שנים. יש אנשים שזה מתאים להם אך הם מעטים מאוד, מטבע הדברים.
"בנוסף, ללא קשר נפשי בסיסי והימשכות הדדית לא נכנסים לחיי נישואין שהם מסע ארוך של עמל ובניית זוגיות. חשוב מאוד שיהיה רגש, שהבחור יאהב את הבחורה בכל מאודו ולהיפך. ללא רגש האהבה, זהו חיבור שכלי קר בין שתי דמויות ולא זוגיות בריאה. נישואין הם קודש, אושר שבתוכו יחסי האישות מגיעים לקדושה.
"אנחנו חושבים שזו דרך שלא טוב לבחור בה באופן אוטומטי, כי היא מועדת להביא עמה עיוותים אמוניים ופסיכולוגיים, גם ללא קשר לתוצאה הסופית. יחד עם זאת, אנחנו מאפשרים למעוניינים בכך לבחור בדרך זו מתוך אמון שלנו בבחירה החופשית של כל אדם ומציגים בפניו את כל הידע הקיים שרלוונטי לבחירתו. אנחנו מזכירים כי לארגון הו"ד יש קבוצת תמיכה ייחודית לגברים נשואים ואפשר לשמוע בה על הבעיות הרבות שקיימות במשך שנים רבות".
בארגון "אנחנו" מגיבים: "באתר נכתב במפורש כי 'המיזם אינו מתאים לכל אדם (ההדגשה במקור), וכדי למנוע מצב שבו חלילה לאחר כמה שנות נישואים אחד מבני הזוג עובר שינוי באוריינטציה המינית – מתאימים למיזם רק מי שאינם בתהליך גיבוש זהותם המינית אלא כבר 'סגורים על עצמם'.
"בעניין הטענה כי קשר זוגי בריא צריך להיות בנוי על האהבה – ודאי שנישואים מושלמים מבוססים על אהבה. אבל לא הכול מושלם בחיים. אין מה לעשות, הומו ולסבית המחויבים להלכה לא יכולים לקיים זוגיות מלאה עם בני מינם. בחיבור הזה הם משיגים לפחות חלק מרצונותיהם. אנו מקווים שבתוך התא המשפחתי הזה תיווצר אהבה, מסוג אחר. הקשר יחזיק מעמד על ידי הרבה עבודה, והדבר המרכזי שלו יהיה התא המשותף, הילדים, השמחה הביתית וכדומה.
יצוין כי מאז פרסום מיזם "אנחנו" קיבלנו עשרות פניות, ועוד היד נטויה".