אם תשאלו אותנו, אדם וחווה גורשו מגן עדן לאחר שאכלו תפוח, ואת יונה הנביא בלע לווייתן. בפועל, מה שכביכול קרה שונה מאוד לעיתים ממה שכולנו נוהגים לחשוב שקרה. התנ"ך הוא אולי אמת צרופה עבור מאמינים רבים, אבל המורכבות של הטקסט, כמו גם העובדה שהוא נכתב בתקופות שונות, על ידי אנשים שונים, אפשרה התפתחות של שלל פרשנויות לסיפורים השונים. כדי שנקבל ציון עובר במבחן התנ"כי הבא, קבלו את עשרת הטעויות הגדולות ביותר – והאמת המסתתרת מאחוריהם.
האם התפוח סתם נהנה מיחסי ציבור טובים? | צילום:
Iryna Kurhan, Istock
חווה נבראה מצלעו של אדם
סיפור בריאת העולם בכלל, וסיפורם של אדם וחווה בפרט, הוא מושא להרבה אי הבנות. על פי הדעה הרווחת, חוה נבראה מצלעו של אדם, אבל התנ"ך למעשה מספר שני סיפורי בריאה. בבראשית א' מסופר כי אדם וחוה נבראו שווים זה לזה, ואילו בפרק אחרי זה מסופר הסיפור אחרת, כאילו היא נבראה מהצלע שלו. בעולמנו השובניסטי, הסיפור המנציח את עליונות הגבר הוא שהפך לפופולארי.
אדם וחווה גורשו כי טעמו מעץ הדעת
הזוג המפורסם בהיסטוריה האנושית נהנה מחיים טובים בגן עדן, עד שהגיע הפיתוי שבגללו כולנו סובלים עד היום. מה היה להם רע? היה להם חופש כמעט מוחלט, למעט שני דברים – אסור לאכול מפרי עץ הדעת או מפרי עץ החיים. אחרי שהשניים אכלו מפרי עץ הדעת, הם גורשו מגן העדן. נהוג לחשוב שזה המעשה שהביא לגירוש, אבל למעשה אלוהים גרש את השניים מאחר שחשש שלאחר מעשה המרד הראשון, הם ימשיכו במהומות וירשו לעצמם לנגוס גם מפרי עץ החיים. פעולה כזו היתה הופכת אותם לבני אלמוות, וזה, כידוע, לא מקובל בממלכת האל היחיד.
הפרי שחווה נגסה בו הוא תפוח
מה היה אותו פרי עץ הדעת? ממש לא תפוח. המקורות היהודים מציעים שלל פרשנויות לאותו פרי עלום – תאנה, גפן, חיטה ואגוז, הם רק חלק קטן מהן. ההערכה היא כי התפוח הגיע אלינו מהשפות הלטיניות – בימי הביניים המילה Apple שימשה לתיאור פרי באופן כללי. מה עוד שלתפוח יש חלק חשוב בשירת אהבה המקראית. בכל מקרה, מסתבר שאנחנו מושפעים מהתפיסות הנוצריות יותר מכפי שאנחנו חושבים.
יצחק לא ידע שהוא מוקרב לאל
באחד הסיפורים השנויים במחלוקת בתנ"ך, מסכים אברהם להקריב את בנו יצחק כקורבן לאל, כדרך לבטא את נאמנותו העיוורת. אחת השאלות שנותרות ללא מענה בספר, היא בן כמה באמת היה יצחק. הפרשנויות מגוונות – יש האומרים כי הוא אכן היה ילד, אם כי זה פחות מתיישב עם התיאור של יצחק הסוחב את העצים למקום העקידה. רש"י, לעומת זאת, קובע כי יצחק היה בן 37. פרשנות זו שופכת אור אחר על הסיפור – אם יצחק היה אדם מבוגר, הוא לא היה הקורבן חסר הישע של אביו, אלא ככל הנראה שיתף פעולה. מה שמעלה מיד את השאלה – למה להרוג את עצמך בשביל אל חדש?
החיות עלו לתיבה בזוגות
ידוע לכל ילד שהחיות עלו לתיבת נוח בזוגות, אך מתברר שזה רק חצי מדויק. בכתוב מסופר סיפור תיבת נוח בשתי צורות, מאחר שהטקסט הגיע משני מקורות שונים. באחד מתוארת הגרסה הנפוצה, לפיה בעלי החיים עלו בזוגות. בגרסה השנייה מסופר שהחיות הלא כשרות עלו בזוגות, ואילו הכשרות – אלו שבני ישראל היו אמורים לאכול לאחר מכן – עלו בשביעיות. ממש כמו בימי הליכוד של פעם.
אני אומר לך, היו שם שבע פרות ורק שני חזירים | צילום:
Carsten Koall, GettyImages IL
כל בני ישראל הגיעו לארץ המובטחת
ידוע שבני ישראל יצאו ממצרים, ואחרי 40 שנה של הסתובבות חסרת מעש במדבר, הם נכנסו סוף סוף לארץ המובטחת, נטולי משה שמת טרם הכניסה. אבל גם זה לא לגמרי מדויק. משה אכן מת ונקבר מחוץ לארץ ישראל, אבל היו עוד כמה שנשארו מאחור. למעשה, שניים וחצי שבטים משבטי ישראל בחרו להשאר מזרחית לנהר הירדן – שבטי גד, ראובן וחצי שבט המנשה. הם העדיפו להמשיך לעבד אדמות באזור זה, וכרתו ברית עם שאר השבטים, שלפיה במקרה של מלחמה הם יבואו לעזור.
יש עשר דיברות בלבד
בתנ"ך מצוינות עשרת הדיברות בשני מקומות, והן מהוות, למעשה, 14-15 כללים שונים. לאורך ההיסטוריה חילקו את אותם הכללים בצורה אחרת, תוך שמירה על מסגרת העשירייה – ליהודים, לנוצרים ואפילו לשומרונים יש גרסאות אחרות של אותן הדיברות, וכך בכל דת יש דיברות מעט שונות. השומרונים, למשל, דת חביבה ולא אלימה שמאמיניה חיים באזור השומרון כמו גם בחולון, הוסיפו דיבר נוסף לרשימה, וכך חילקו את האחרים בצורה שונה כדי שהכל ייכנס למסגרת ה-10.
האדם הוא עץ השדה
נתן זך לקח את הפסוק "כי האדם עץ השדה", והפך אותו לשיר המספר עד כמה האדם דומה לעץ. ואם חשבתם שגם המקור מלא חמלה כמו השיר, טעות בידיכם. הפסוק הוא חלק מדינים הקשורים ביציאה למלחמה, והוא קובע כי האדם אינו כמו העץ – העץ יקר וחשוב ויש לשמור עליו. אם האדם הוא אויב, לעומת זאת, יש להרוג אותו. הומני.
עץ השדה. הרבה יותר שווה מאדם שהוא אויב
את יונה הנביא בלע לוויתן
מי בלע את יונה הנביא, ואז פלט אותו לאחר שלושה ימים של בעיות עיכול אל חופה של יפו? כנראה שלא לוויתן. בטקסט המקראי כתוב כי דג גדול בלע את יונה, וזנו של הדג אינו מצוין בשום מקום. מבחינה ביולוגית, לוויתן אינו דג אלא יונק.
בתרגום ה-70, התרגום היווני של התנ"ך, מתואר אותו דג גדול כמפלצת ים, וגם הלוויתן הנזכר במקומות אחרים בתנ"ך מתורגם כמין מפלצת ים או דרקון, כך ששני התרגומים הזהים חיברו את הדג הגדול עם הלווייתנים. במדרש מספרים שהלווייתן מלך על כל דגי הים, והוא היה אמור לבלוע את הדג שבלע את יונה. אז אם תחפשו דג שיבלע אדם, וישכן אותו 3 ימים ו-3 לילות בנוחות בבטנו, מה הוא יהיה? טונה?
דלילה גזרה את המחלפות של שמשון
הממזרה שהביאה את חורבנו של גיבור ישראל עשתה זאת בצורה פשוטה – תספורת. אבל אם אתם באמת חושבים שהפרינססה לקחה את המספריים בעצמה וגזזה את מחלפותיו, טעות בידיכם. הנוסחים השונים של התנ"ך מציעים אשמים אחרים. במקום אחד מצוין כי זו הייתה המשרתת, במקום אחר מצוין שאדם אנונימי גזר את השיער, ככל הנראה אחד מאנשיה. כבר אז היא ידעה איך להפיל את האשמה על אחרים.
סייעו בהכנת הכתבה: פרופ' יאיר זקוביץ', החוג למקרא, האוניברסיטה העברית ירושלים; שלומית נאור, יו"ר רשת בתי המדרש וסמנכ"ל מליץ
