ט"ו בשבט הוא חג נטול סממנים דתיים ועם זאת מאוד מיוחד. החג הוזכר לראשונה במשנה: "ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי; באחד בתשרי - ראש השנה לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמישה עשר בו" (משנה, מסכת ראש השנה, פרק א).
רש"י מנמק את בחירת המועד לראש השנה לאילן בטענה כי "עברו ימות הגשמים שהוא זמן רביה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". כלומר, מבחינת ההלכה זו תחילת השנה החקלאית של האילן. כידוע, סמלו של ט"ו בשבט הוא עץ השקד, שהוא מהעצים הראשונים הפורחים בסיום החורף, ולכן מהווה סימן שהחורף נגמר ומעתה מתחילים העצים להבשיל ולתת את פירותיהם - פירות השנה החדשה (מבחינת תרומות ומעשרות).
ביטוי גשמי למהות רוחנית
איזו משמעות רוחנית יש לט"ו בשבט עבורנו? אומר הזוהר: "תנא ר' יהודה... ארבע פעמים בשנה העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ובחג נידונים על המים... בעצרת על פירות האילן – פירות האילן? פירות האילנות צריך היה לומר. אלא שאין מדובר באילנות ועצים כי אם בעץ גדול וחזק הנמצא למעלה. זהו האילן... שהוא עץ החיים" (זוהר, ויחי סימן שנ"ג-שנ"ד). כלומר, האילן, העץ הגשמי, הוא ביטוי של מהות רוחנית, של עץ החיים.
אחד הספרים העוסקים בנושא הזה הוא ה"אוהב ישראל" של הרבי מאפטא. בהקשר זה מצטט ה"אוהב ישראל" מספר דברים (פרק י"א) את הפסוק "כי האדם עץ השדה" ומסביר את הקשר שבין האדם לעץ: כשם שיש לעץ אברים וחלקים מרובים - שורשים, ענפים ופירות - כך גם לאדם יש שורשים, ענפים ופירות הבאים לידי ביטוי במעשיו הטובים. פירש זאת האר"י בספרו "שער הגלגולים", המדבר על חלוקת גוף האדם לתרי"ג אברים כנגד תרי"ג המצוות. לשיטת האר"י, חלוקה זו, כשם שהיא קיימת באדם כעולם קטן (מיקרו) כך היא גם קיימת בעם ישראל בתמונה היותר גדולה (מאקרו). לשיטתו, גם עם ישראל נחלק לתרי"ג ניצוצות עיקריים המחולקים לניצוצות נוספים עד לשישים ריבוא נשמות.
אף ספר הזוהר מרחיב את יישום מבנה עץ החיים לכל העולם כולו ולפיו, כשם שמקורן של כל הנשמות בישות הרוחנית העליונה הנקראת עץ החיים, שבה יש חלוקה לאברים מרובים, כך גם החברה האנושית מחולקת לסוגים שונים של בני אדם הנושאים בתפקידים שונים לצורך קיומה של החברה כקהילה. יתרה מזו, לא רק החברה האנושית כלולה במבנה של עץ החיים, אלא לכל בריה בעולם יש תפקיד: "רבי אבא אמר, בכמה מקומות למדנו שהקב"ה, כל מה שעושה למעלה (העולם הרוחני – עולם האמת, עץ החיים) ולמטה (העולם הגשמי שנתפס בחמשת החושים) הכל הוא אמת ופעולתו אמת ואין לך דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו ביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכל נצרך בעולם" (זוהר הסולם, יתרו, סע' כ"ט) - אפילו נחשים, עכבישים וכדומה.
מוסיף ה"אוהב ישראל" ומלמד, שכאשר מזכירה המשנה את ראש השנה לאילן מדובר באילן אחד, עץ החיים, שכוחו הרוחני מתגלה ביקום ביום של ט"ו בשבט, המהווה מעין קו גבול שמציין שינוי. הביטוי הגשמי של עץ החיים הוא שהחל מט"ו בשבט מתחילים העצים לפרוח ולתת פירות, וזוהי תוצאה של התעוררות בעולמות העליונים של הכוח של עץ החיים. באותה מידה, אין זה מקרה כי ט"ו בשבט הוא אמצע החורף אשר ממנו והלאה האדמה והאוויר מתחילים להתחמם לקראת האביב.
גילוי קוסמי זה של מודעות עץ החיים בעולם הרוחני אמור, על פי המקובלים, להקל על כל אדם לעשות בעצמו את החיבור של תרי"ג אבריו עם עץ החיים ולתקן את החלקים השונים של נשמתו.
ארבע כוסיות
אלו מנהגים יש בט"ו בשבט שתפקידם לחבר לכוח האילן, עץ החיים, המזין את כל אילנות העולם לשנה הקרובה?
נטיעת עצים – בפעולת הנטיעה אנו מתחברים ושותפים לרגע החשוב בחייו החדשים של העץ, בכוח שניתן לעץ לכל חייו. באותו הרגע אנו גם מקבלים מהכוח הזה.
אכילת פירות – הפירות נושאים בתוכם את המיצוי של הכח שבאילן, את ריכוז העוצמה שלו. אכילת הפירות מאפשרת לנו לדלות (מלשון דלי – ט"ו בשבט הוא יום הירח המלא במזל דלי בלוח העברי) את כל השפע והברכה שיש בחלל העולם.
סדר ט"ו בשבט - ר' חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י הקדוש מלמדנו, שיש לאכול 30 מיני פירות בסדר ט"ו בשבט: עשרה מהם נאכלים בשלמות, קליפה ותוכן ביחד, כנגד עולם הבריאה; עשרה נוספים שקליפתם נאכלת והפנים נזרק, כנגד עולם היצירה; ועשרה מינים נוספים שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת, כנגד עולם העשייה. יש הנוהגים לאכול רק 15 פירות כנגד אותיות י"ה בשם יהו"ה, המסמלות את הכח והשליטה של הראש (ראש השנה) בחכמת הקבלה, וכנגד 15 - ט"ו בשבט.
יש הנוהגים, כמו בסדר פסח, גם לשתות ארבע כוסות יין לבן ואדום. היין הלבן מסמל את כח החיים הנותן של הבורא – האור, והיין האדום מסמל את רצון החיים של הנברא - הכלי. לכן שותים כוס ראשונה של יין לבן, כוס שניה של יין לבן ובו מזוג יין אדום, כוס שלישית של יין אדום ובה מזוג יין לבן וכוס רביעית של יין אדום בלבד. אלו מסמלים את העלייה הרוחנית ממדרגה למדרגה בתהליך העבודה הרוחנית של האדם.
ט"ו בשבט מהווה, אם כן, הזדמנות להביא אותנו למודעות לעץ החיים, חירות, התחדשות, צמיחה רוחנית ומודעות לסביבה. שכן כאשר אנו דואגים לזולתנו ולעולם שמחוצה לנו, אנו יוצרים את עץ החיים – מצב של אחדות ואהבה בין בני אדם.