כמה מכם עונים לבוסים בזמן הנהיגה?

בין המשפחה לעבודה, בין רגעי האושר למחויבויות – נמצאים העובדים של היום. אם פעם העבודה התבצעה רק במשרד ושיחה הביתה היתה שמורה למקרי חירום, הרי שהיום - כשלכל אחד מאיתנו יש סמארטפון, העבודה נכנסת אלינו הביתה בלי לטרוח לדפוק בדלת. ״בזכות התפתחות אמצעי התקשורת, בעולם המודרני שלנו יש יותר ויותר צורך וגם רצון לתת תגובה מיידית לאירועים״, מסביר היועץ הארגוני יובל אליגור. ״חברות היום עובדות לא פעם עם גורמים בחו״ל ומסגרת הזמנים הגלובאלית מחייבת עובדים – וגם מעסיקים – להיות בכוננות תגובה לאורך שעות ארוכות וגם מחוץ לשעות העבודה.

פעם אם מישהו לא היה במשרד – העניינים פשוט היו ממתינים ליום המחרת, אבל בימינו - כשהעובדים הולכים עם כלי התקשורת ביד, הם יכולים לתת תגובה מיידית, שבעבר לא היו מסוגלים לתת״. עם היכולת, מסביר אליגור, הגיעה גם הציפייה: ״היום יש ציפייה לתגובה מיידית וזה יוצר לחץ לא רק בין המנהל לעובד, אלא גם בין החברה ללקוחות וכולם רוצים תשובות עכשיו״. מסתבר שכולנו פחות סובלניים היום ותורמים למעגל הקסמים של הלחץ לתגובה מיידית. ״ הקצב של העולם העסקי היום הוא הרבה יותר מהיר - ולכן המעסיקים חייבים להגיב בהתאם, בקצב יותר מהיר. כדי לעשות זאת הם צריכים להיות זמינים וכיון שיש הרבה עסקים גלובאליים הם צריכים להיות זמינים 24 שעות ביממה – כי כשפה ערב שם בוקר.

התרבות הישראלית תורמת לתחושת המרוץ אחרי הזמן

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעבוד בקצב שעבדנו פעם כי התחרות מאוד גדולה ואנחנו לאו דווקא נבדלים במוצרים שלנו, אלא בשירות ללקוח. כדי לתת שירות טוב, העובד חייב להיות זמין וכך נוצר הלחץ הזה של עבודה סביב השעון״, מסבירה הפסיכולוגית התעשייתית - ארגונית ד״ר איריס כהן – קנר. ״הריצה סביב השעון היא עניין תרבותי ששייך לישראל״, היא מבהירה: ״ יש מדינות, ביניהן מדינות סקנדינביה – בהן מעסיק לא יצלצל לעובד אחרי שעות העבודה, אלא אם קרה משהו דרמטי. כך, למשל, מי שיעשה רילוקיישן יימצא תרבות שונה לחלוטין ולמען האמת, גם אם התרבות בארץ היא כזו של עבודה סביב השעון - אני לא פוטרת את המעסיק מאחריות על הלחץ הזה״.

כן, בוס, אני כבר שולחת את המייל הזה. אילוסטרציה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

הצורך של המעסיק - לעובד מחובר וזמין, שם את העובד בקונפליקט בתחומים רבים – אבל אחד מהם פשוט מסכן את חייו: הנהיגה. מתברר שהלחץ לזמינות גבוהה בעבודה מעודד אותנו לשלוח יד אל הנייד כשאנחנו נוהגים. בסקר שביצעה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ב-2010, סיפרו שליש מהנסקרים שהשתמשו בנייד בזמן הנהיגה, שהמגע עם הסלולרי היה קשור לעבודה.

ניצול הדרך הביתה לביצוע משימות משרדיות נוספות אולי נשמע כמו רעיון טוב, אך בפועל שימוש בטלפון הנייד מעלה את הסכנה לתאונת דרכים באופן מיידי. אם ״רק״ סימסתם לבוס, המשמעות בפעול היא שהסרתם את המבט מהכביש ל-40% מהזמן – פי ארבע לו לא הייתם מסמסים. בנוסף ,על פי נתוני הביטוח הלאומי נגרם למשק הישראלי נזק של אובדן של 1,800,000 ימי עבודה כתוצאה מתאונות דרכים. הנזק הכלכלי כתוצאה מכך נאמד בכ-7.3 מילארד ₪.

חברות בינלאומיות מתחילות לבקש מהעובדים לא לסמס בנהיגה

כשזה המצב, לא תתפלאו לשמוע שחברות וארגונים בעולם, ביניהם Exxon Mobile , Imperial Oil National Transportation Safety Board, UPS, DuPont, Chevron, CSX, Shell ו- Time Warner - כבר אסרו על העובדים והעובדות שלהם לשוחח בטלפון או לשלוח מסרונים בזמן הנהיגה. אפילו אובמה אסר על כל עובדי הממשל האמריקני להשתמש בנייד תוך כדי נהיגה ונראה שלאט לאט גם המעסיקים בארץ מבינים שחיי העובד חשובים יותר מכל מייל.

"הצורך להיות זמינים מסביב לשעון רק גובר". ד"ר כהן קנר

אם קדושת חיי האדם לא מספיקה כדי להניע את הרצון להיפרד מהסיכון המיותר הזה – לחברות יש גם סיבות כלכליות טובות מאוד לדאוג שאנחנו, העובדים, ננהג בזהירות: ״לרכבים של החברה יש לוגו ונהיגה מסוכנת תפגע בערכים של החברות ותעלה להן בשמן הטוב ובכסף״, מסביר היועץ הארגוני אבי ספקטור. את הנזק הכלכלי חשו על בשרן כמה חברות אמריקאיות, כשבתאונות בהן היו מעורבים העובדים שלהן – הוטלה עליהן האחריות המשפטית והן נתבעו. המקרים קורעי לב: איש מכירות שדרס אישה בת 78 והשאיר אותה נכה, נהג אחר שריסק רכב של חברת צעצועים והביא למותו של תלמיד כיתה י׳, טכנאי כבלים שהתנגש במכונית שעצרה בכביש והביא למותן של אם ובתה וגם נהג שלא הגיב בזמן להאטת התנועה והביא לתאונת שרשרת שהרגה אישה בת 32. המשותף לכל הנהגים הללו היא העובדה שכולם השתמשו בטלפונים הניידים שלהם בזמן הנסיעה.

אין ספק שאם הנהגים היו יודעים מה יהיו תוצאות המעשים שלהם הם היו בוחרים לפעול אחרת, אבל כשהמעסיקים משדרים צורך לזמינות תמידית – לפעמים הרצון להיות עובד טוב גובר על ההיגיון. ״כדי ליצור שינוי - צריכה להיות החלטה מנהיגותית״, מסביר היועץ הארגוני אבי ספקטור. ספקטור, לוקח חלק בפרויקט ״נוהגים אחרת בעסקים״ אותו יזמה ומנהלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ״צריכים להחליט שיכול להיות שנוותר על מכירה פוטנציאלית או על מהירות תגובה, כדי שלא יסוכנו חיים״.

ההחלטה אם להשתמש בנייד בזמן הנהיגה, מגיעה במצב בו יש קונפליקט בין הרצון של העובדים – וגם של המנהלים. הרצון להצליח, לסגור מכירות בטלפון, לנצל את זמן הנהיגה כדי להתקדם בעבודה, או אפילו כדי להודיע ללקוח על איחור – לבין השמירה על הבטיחות של מי שנוהג ברכב, מתערבבים. ״יש קונפליקט בין הרצון להצליח ולהיות הכי מהירים שיש, לבין שמירה על הזהירות, כאשר ככל שהלחץ להצליח מתנגש עם הנהיגה בדרכים – כך עולה הסיכוי שאנשים יעגלו פינות בנהיגה. הביטוי של התופעה, יתממש בכך שהעובד לא ינהג בצורה רגועה ושקטה״.

ישראל לא נשארת מאחור

אפילו אובמה אסר על עובדיו לסמס בנהיגה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

ספקטור, יחד עם קבוצת יועצים ארגוניים נוספים, מלווים במסגרת פרויקט "נוהגים אחרת בעסקים" ארגונים וחברות המבקשים לשנות פרקטיקות ותפיסות - לשם הגנה על החיים של העובדים שלהן. מחקרים בתחום הבטיחות בדרכים הראו שיצירת אקלים ארגוני מתאים, שמעודד התנהגות אחראית על הכביש בקרב העובדים, אפקטיבי ומקטין את מספר תאונות הדרכים בקרב עובדי החברה. ״אנחנו מנסים להעלות את החשיבות שניתנת למשימת הנסיעה ברכב, להבהיר שזה לא משהו שעושים תוך כדי מטלות אחרות, אלא פעולה שעומדת בפני עצמה ושזה בסדר לא לענות כשאתה נוהג״, מספר אליגור, ״להבין שהצורך המיידי – שהרבה פעמים אינו מוצדק ולחלוטין יכול לחכות חצי שעה, אינו גובר על הצורך לדאוג לעובדים״.

בפרויקט לוקחות כיום חלק 50 חברות. יועצים מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מלווים את הארגונים המצטרפים לפרויקט, תוך קיום תהליך ארוך ויסודי של הטמעת מסרי בטיחות בדרכים בתהליכי העבודה של הארגון. בסופו של התהליך אפשר לקוות שיגיע השינוי המבורך שישמור על הבטיחות של כולנו.

קבוצת g4s היא אחת החברות שכבר לוקחות חלק בתהליך. כחברת שמירה גדולה, העובדים שלה מבלים ברכבים לא מעט וחייבים להיות זמינים לכל מקרה של הקפצה, פריצה או היענות להתרחשות חשודה. בדיוק מהסיבה הזו, לסיירים אין טלפונים ניידים שמכילים סמסים אלא מירסים – וכך ברגע שהנייד מוכנס לדיבורית אין סיבה לגעת בו: ״ככה הסיירים שלנו נשארים זמינים אבל לא מסכנים את עצמם, מתקשרים במירס ולא בסמסים״, מסביר זיו ירון, מנהל התפעול והלוגיסטיקה של הקבוצה - שהצטרפה לפרויקט ב-2010. ״בספטמבר 2011 העבירו את תקן בטיחות בתעבורה 9301, תקן שעבורו נבחנו במכון התקנים ואושרנו כחברה העומדת בו. המשמעות היא שיש לנו תהליכי עבודה מסודרים, הנוגעים לבטיחות בדרכים, ששינינו דפוסים יום יומיים בחברה. אחד מהדפוסים ששונו הוא העובדה שהיום כל נהג בחברה עובר מבחן נהיגה עיוני ומעשי וגם הדרכות לבעלי משפחות, ששמות דגש על נהיגה נכונה. בנוסף, בכל רכבי הסיור התקנו מערכת בקרת נהיגה שמדווחת למנהל ברגע שהסייר ביצע חריגה. זה גורם לסיירים להיות זהירים ובנוסף, הם יכולים לראות בעצמם איך הם נוהגים״.

גם אמדוקס ישראל לוקחת חלק בפרויקט בימים אלה: ״אנחנו חלק מהפרויקט כבר שנה״, מספר אריה הלל, מנהל מחלקת הרכב של אמדוקס ישראל, ״שמעתי על הפרויקט דרך קולגות שלי, שהשתתפו בפרויקט בסבב הקודם ושמחנו להשתתף בו, בכדי ללמוד ולקבל עוד כלים למען בטיחות העובדים שלנו. הבטיחות בדרכים היא נושא מהותי בחברה שלנו ולכן יזמנו המון פעילויות למען הפרט ולמען צמצום תאונות הדרכים בחברה״.

"נוהגים אחרת בעסקים" - מעודדים התנהגות אחראית על הכביש | צילום: נעם וינד

אמדוקס מעבירה את עובדיה הדרכות במגרש סטרילי לתרגול מצבי נהיגה שונים. בנוסף היא התקינה ברכביה מערכת מובילאיי, שמפיקה התראות ומסבה את תשומת לבו של הנהג למתרחש - כדי למנוע תאונות. כמו כן, אמדוקס מקיימת את תחרות הנהג הזהיר בחברה, כמו גם הרצאות בנושא זהירות בדרכים. ״בנוסף", מסביר הלל, "אנחנו בוחנים שימוש באפליקציות שונות, שיקריאו את הודעות הסמסים והמיילים לנהגים, כך שלא תהיה סיבה לגעת במכשיר״. הלל טוען שעולם ההיי טק הוא אכן עולם לחוץ, אבל הבטיחות היא מעל הכל ולכן הם מערבים בפרויקט גם מנהלים. ״ברור שהמצב האידיאלי הוא שלא יעשו שימוש בטלפון הנייד כלל, בזמן הנהיגה. אני אישית שם את הטלפון במגירה בזמן שאני נוהג, אבל שינויים לוקחים זמן, חינוך לוקח זמן. כיום, אנחנו כבר מתחילים לחזות בתוצאות ורואים שזה מחלחל. התרגיל המעשי הוא כלי נהדר להבין איך זה שימוש בסלולרי משפיע עלינו בזמן הנהיגה. אנחנו עוד לא שם ויש עוד עבודה לעשות, אבל אני אופטימי״.